הבא: סימן ל"ד נאמנות מילדת נכרית ובמקום ריעותא <<
אבן העזר סימן ל"ג
דין ילד מאומץ מחו"ל לבוא בקהל
נשאל רבינו על בחור ישיבה שאומץ ע"י זוג יהודים ממקום שתשעים אחוז מהילדים שם הינם גויים ונתגייר כדין, האם ניתן להשתדך אתו לכתחילה או דיש לחוש שמא הוא יהודי ולחשוש משום ממזרות.
הנה בגמ' כתובות (דף טו ע"ב) איתא "מצא בה תינוק מושלך אם רוב עכו"ם, עכו"ם, אם רוב ישראל, ישראל, מחצה על מחצה ישראל, ואמר רב לא שנו אלא להחיותו אבל ליוחסין לא", וכתב רש"י "אבל ליוחסין לא דאם בת היא אסורה לכהן, ואפי' ליכא למיחש משום אסופי וכו', מיהו חיישינן שמא בת עכו"ם היא ולמ"ד גיורת פסולה לכהונה אפי' קטנה זו אסורה לכהן דתרי רובי בעינן ליוחסין". והרמב"ם (פט"ו מאסו"ב הכ"ה, כו) כתב "האסופי שנמצא בעיר שיש בה גויים בין שהוא רוב גויים וכו', הרי זה ספק גוי לענין יוחסין וכו'. הטבילוהו ב"ד לשם גרות או שטבל משהגדיל הרי הוא כשאר אסופים הנמצאים בערי ישראל". והיינו דיש לחשוש משום ספק ממזר ואפי' בעיר שרובה עכו"ם. והראב"ד חלק וכתב "קרוב אני להכשירו, גוי הוא ונתגייר". ובשו"ע (סי' ד סעי' לג) פסק כהרמב"ם. ועי"ש בחלקת מחוקק (ס"ק לא) דכתב "הראב"ד כתב להכשירו בבת ישראל אם נתגייר, והמ"מ הסכים על ידו עיין עליו, ומהתימא שלא הביא דעתו".
וכתב הב"ש (ס"ק נ"ד) "לשיטת הרמב"ם אפי' ברוב עכו"ם אסור בממזרת אחר שנתגייר ואסור בבת ישראל, ולהראב"ד ברוב עכו"ם מותר בממזרת ומותר בבת ישראל, ולמה שכתבתי אפי' במחצה ומחצה מותר בממזרת". אמנם כתב (שם לעיל מינה) "אם איכא תרי רובי נראה אפי' לשיטת הרמב"ם אזלינן אחר הרוב ואם איכא תרי רובי עכו"ם אמרינן אחר שנתגייר שהוא כשר".
ועפי"ז, הרי בשאלה דידן שהבחור אומץ מעיר שרובה נכרים ויש שם תרי רובי דהרי בכל עיר כזו יש גם רוב סיעה של הבאים מחוץ לעיר שהם נכרים, הרי דלדינא הוא מותר לבא בקהל גם לשיטת הרמב"ם. ובאגר"מ (יו"ד ח"ג סי' קד) כתב דבאימוץ יש עוד סברא להקל ואפי' להרמב"ם, דטעמא דהרמב"ם הוא משום דהמיעוט ישראל הם קבוע ולכן אפי' בנמצא מושלך – שהוא פירש, מצרכינן תרי רובי גזירה אטו קבוע, אולם באימוץ שיש אחראים לזה שלוקחים התינוקות אליהם ומחלקים אותם הרי אין מציאות של קבוע כלל.
אמנם רבינו הורה בזה שאם אפשר לברר ע"י מסמכים וכדו' אם אכן הינו גוי או ישראל [ואז יהי' דינו כאסופי] כדאי לברר, ואם קשה הדבר או שא"א הרי מעיקר הדין ניתן להקל.
