הבא: סימן כ"ה באחד שהוחזק ממזר ובקשו להתירו <<
אבן העזר סימן כ"ד
בדבר שידוך עם בן או בת הנדה
ושידוך עם בת גר
בענין השאלה אודות השידוך המוצע לכם, שהמדוברת מיוחדת היא במדותיה – אמנם נולדה בטרם שבו הוריה בתשובה ואם כן הרי היא בת הנדה.
א. מבואר בשו"ע (אה"ע סי' ד סעיף יג) "הבא מהנדה אע"פ שהוא פגום אינו ממזר", ובמהות הפגם מבואר בנו"כ "שהוא פגום ומקולקל". והנה אזכרה ימים מקדם שבאו זוג בעלי תשובה משנים הרבה, אמנם בתם שהיתה בגיל השידוכין נולדה בטרם שהקפידו על טהרת המשפחה, ושאלו למרן רבינו זצוק"ל אם מותר לשנות ולומר שקר, והשיבם מרן רבינו זצוק"ל דלא ישקרו, אמנם הוסיף מה שמוסרים בשם מרן החזו"א זצוק"ל – דכל שיש לבת מידות טובות מותר לישאנה ואין בזה משום חסרון של בת הנדה. כה היו דברי מרן רבינו זצוק"ל, להורים בעלי תשובה.
אמנם, כשהיה נשאל אם להשתדך עם בת הנדה, והיה חוזר על דברי מרן החזו"א היה מוסיף שאם קשה בשידוכים כדאי לגשת לשידוך כגון זה.
וראוי לציין דשמועה זו בשם מרן החזו"א – מובאת בכמה לשונות, יש המוסרים שדעתו היתה כן לכתחילה, ובמעשה איש (ח"ה עמ' כה) כתב בשם מרן הגר"ח קניבסקי שליט"א בשם מרן החזו"א שיש להקל בשעת הדחק. וראה עוד מ"ש מרן הסטייפלר זצוק"ל בקהלות יעקב יבמות (סי' מט).
וידוע חידושו של מרן האגרות משה זצוק"ל (אעה"ז ח"ד סי' יד) לטעון דאפשר דהשידוך איננו עם בת נדה מחמת שיש אפשרות שרחצה האם במקומות הכשרים לטבילה, וטבילת נדה אינה צריכה כוונה כמבואר בחולין (לא ע"א), וגם הבגד אינו דבר החוצץ עי"ש. וכעי"ז כתב מרן הסטייפלר זצוק"ל בקריינא דאגרתא (ח"ב, תכא) "ובעיקר הדבר אינו ברור שהוא בן הנדה דאם נתעברה בקיץ אפשר שרחצה בנהר מקודם". [וכמה העירו בזה – דהלא לא עיינה וכדומה והרי היא מעוכבת טבילה מה"ת ואכמ"ל]. והוסיף האגר"מ וכתב "כיון שאין בבן הנדה איסור דאוריתא ואף לא איסור דרבנן ודאי יכולין לסמוך על סימנין אלו דכשהיא צנועה ובעלת מידות טובות ויראת השי"ת ואוהבת תורה ולומדיה ומדקדקת באיסורי תורה יש לסמוך דאינה בת נדה דנזדמן שאמה רחצה להנאתה במקום שכשר לטבילה". הרי דלדעתו אמרינן באיסור דרבנן – תולין שאין המשדוכת בת הנדה.
ובעומדינו בדבר זה – הוראות רבותינו גדולי הדורות האחרונים, ראוי לציין כי במרדכי בשבת (פרק במה אשה סי' שנז, שנח) הביא דעת רבינו מאיר האוסר לטבול בנהרות דחייש לרביית נוטפים וע"ז כתב המרדכי "ויש שקוראים תיגר על דברי רבינו מאיר שאוסר לטבול בנהרות ואומרים שבא לעשות ממזרים למפרע כל הנולד מטבילת נהרות, ואותם בני אדם טועים הם דהא אפילו בנולד מן הנדה בלא שום טבילה אין הולד ממזר וכו'. וכל שכן הכא דעלתה לה טבילה מדאורייתא אלא הגזירה דרבנן היא לכתחילה וכו' וא"כ אף הולדות דמעיקרא כשרים גמורים בלא שום פגם בעולם אף לדברי רבינו מאיר". והב"י (ביו"ד סי' רא בדין טבילה בנהר) הביא את דברי המרדכי. ובהגהות התויו"ט בטור על ההלכה "שולד הבא מן הנדה אעפ"י שממזר לא הוי, פגום מיהא הוי", ציין לדברי המרדכי הנ"ל ולמד ממנו דהנולד מן הנדה איננו פגום לדעת המרדכי.
אמנם הברכי יוסף (סי' ד סעי' ב) כתב דכל דברי המרדכי הינם דוקא אודות בני הטובלות בנהרות אבל סתם בני הנדה הם פגומים. הרי לנו דנחלקו רבותינו האחרונים בדעת המרדכי אודות פגם בני הנדה.
ב. ובדבר מה שבעיסוקך עם בעלי תשובה, בא לפניך מקרה של נכדת אשה שלא שמרה טהרת המשפחה, אולם הבת (אם הבחורה) שמרה טהרת המשפחה, עי' באוצר הפוסקים (סי' ד) שהביא חבל אחרונים אם דבר זה הוי פגם לדורות.
וממרן רבינו זצוק"ל רשום אצלי בנידון זה שני מעשים, האחד בשנת תשנ"ד – אודות הצעת שידוך שהאם שמרה טהרת המשפחה אלא שבדור הקודם הסבתא לא היתה שומרת מצוות. השיב מרן רבינו שאין זה פסול לדורות ומשום כך אין בזה חסרון בת הנדה, ופעם אחת הוסיף ואמר "ואפשר להתיר".
אולם בפעם אחרת שהשואל שאל אם "זהו שידוך גלאט" השיב שזה גופא יש לדון, והיתה משמעות דבריו שודאי דבר זה קל מבת הנדה אבל גם בזה יש איזה שהוא פגם, ולכן אינו יכול להשיב כי שידוך זה הינו "גלאט" שהלא גם דבר זה יש בו צד חסרון.
ג. ובדבר לינשא לבת גר – שמעתי ממרן רבינו זצוק"ל (טבת תשנ"ז) שאין שום מניעה לשאת בת גר (ולמותר לציין – שהמדובר בגר צדק שנתגייר כדין).
