אבן העזר סימן י"ב

הבא: סימן י"ג עד כמה צריך לגלות פגמים בשידוכים ובדין כשרות לקהל כשניטלה אחת מן הביצים <<

אבן העזר סימן י"ב

דעת מרן רבינו זצוק"ל אודות ספרי יחוסין

בטרם נציין את אשר שמענו ממרן זצוק"ל אודות הנהגת ספרי יוחסין בזמנינו בארץ הקודש, נציין כי לפנים זאת בישראל מצאנו לגדולי הדורות – שהיו לפניהם פנקסי הקהל והסתייעו בדבר לידע ולהכריע אודות כשרות לבוא בקהל, וכמו שכתב בעל ההפלאה (גבעת פנחס סי' ה) בדבר ערעור בפסול משפחה – שבדק בזה בספרי הקהל ואין זכר לערעור זה.

והנה בשו"ע (סי' ב סעי' ב) איתא כל המשפחות בחזקת כשרות ומותר לישא מהם, ובבאר היטב (סק"ד) הביא תקנת "מדינות ליטא שאין לסדר שום קידושין אא"כ שיש לו ראיה שהוא ישראל ומאיזה משפחה", וציין הבאה"ט לשו"ת מהרי"ט (סי' קמט) הדן אודות מי שהוחזק כהן – וקידש גרושה וביקש לערער חזקתו כדי לילך "אחרי שרירות ליבו" ובירר שם דברי הטור "בשם הרמ"ה דהא דאמרן כל המשפחות בחזקת כשרות היינו מאן דאית ליה חזקת כשרות אין צריך לבדוק אחריו, אבל מאן דלית ליה חזקת כשרות כגון שאין משפחתו ידועה צריך ראיה ליוחסין שמא עבד הוא", והמהרי"ט ביאר דבריו "ולי נראה שלא הצריך הרמ"ה ז"ל לבדוק משפחות דודאי כל משפחה שאנו מכירין בה ואבותיה בחזקת כשרות עומדת, אלא לא בא אלא לאפוקי אדם אחד שבא לפניהם שאין משפחתו ידועה" ע"ש.

ודבר שפתים אך למחסור, להאריך בענין יחוס בכלל ישראל – שהרי כבר אמרו חז"ל (ילקו"ש פ' במדבר) דסתם הקב"ה פיות אומות העולם על שנתקנאו בישראל "אמר להן הביאו לי ספר יוחסין". ולכן בהיות כלל ישראל על מכונו ואף בגלות כאשר הכלל היה תחת הנהגת חכמי התורה אין חוששין להצריך ספרי יוחסין – אלא במקרה שמתעורר ספק (ויש בזה פעמים מחלוקת בין הפוסקים אימתי חשיב שיש ספק) שאז צריך להביא ראיה. אבל מימים שנפרצו פרצות בכלל ישראל, ואף לא נעשו רישומים מדוייקים בקהלות, ורבים אזלי מהכא להתם, וגם היו חוקי המדינות שהתירו לכל אחד לרשום מעמדו כפי רצונו, דנו כמה וכמה אודות שאלה זו של הנהגת ספרי יוחסין,

מתקופת נפוליון ואילך החל באירופה באופן רשמי רישום של לידות ופטירות, ונישואי תושבי כל עיר ועיר, בשנת תרי"ב נקבעו תקנות הקהילות היהודיות בהונגריה והסדר היה שפנקס הרישום היה אצל רב העיר אשר היה מבצע את כל הרישומים בספר, (הרישום נקרא "מאטריקל"). בלחץ הרפורמים הפקיעה הממשלה בשנת תרנ"ג את רישום הפנקסים מידי הרבנים והעבירה לידי גופים רשמיים. זאת ועוד, באותה תקופה ניתנה רשות לילדים מנישואי תערובת ר"ל לבחור לעצמם את הזהות הדתית. מצב זה הביא כמה מגדולי הונגריה לבקש לעצמם פתרון ע"י עשיית ספר רישום עצמאי שנועד לפתור את כל הבעיות הנודעות מהרישום הרשמי – החל מקביעת התאריך עפ"י הלוח העברי וכלה בשאלות של פסולי קהל, יהדות וכדו'.

בין גדולי מדינת הגר שנזקקו לשאלה זו היה בעל הלבושי מרדכי (מהר"ם וינקלר מתלמידי הכתב סופר, אה"ע מהדו"ק סי' לט) שדן בדבר זה של הנהגת ספר יחוס בקהלות ישראל כתוצאה מהמצב של פריצת חומת היחס בישראל, ומסיק כי דבר זה "נכון ואריך להנהיג כזה בכל קהילת קודש", ודימה זאת לכתוב בנחמיה (ז, ה) "ואמצא ספר היחס" ומתיחסים שם כל העולים, מכהנים ועד עבדי שלמה ונתינים – הרי שלא רק כהנים נתבעו להתיחס אלא אף ישראלים, דבר זה מוכח אף מסוגיא דקידושין (סט ע"ב) דמבואר שעזרא הסופר עשאה לבבל כסולת נקיה, כלומר ב"ד היה מטפל ודואג לפתרון שאלת היחס במקומות בהם אין מי שיעמוד על משמר טהרת היחוס. ועוד הביא הלבושי מרדכי בטעם הנהגת ספרי יוחסין את לשון הרמב"ם (פט"ו מהל' איסורי ביאה הכ"ט) "והרי נאמר בתורה אל תחלל את בתך להזנותה, ואמרו חכמים שאם יעשה זה נמצא אב נושא בתו ואח נושא אחותו", יעו"ש, ולכן כתב "ומעתה לא טובים אנחנו מאבותינו אשר בגלותם גבולות חלקו לתערובות ועשו תקון גדול ספרי היחס, כ"ש בזמן הזה ע"י התחדשות דת המדינה פשיטא דצריך משמרת למשמרת להנהיג "קאנפיסיאנעללע מאטריקעל". אלא דגם בעל הלבושי מרדכי – התחבט כיצד לארגן את ספר היוחסין ומי יהי' נאמן להכניס נתונים לספר היוחסין, ובמסקנתו כתב "ולדעתי הכרח שיתאספו הרבנים הגאונים לעשות סדרים בזה, וד' יערה רוחו הטהור עלינו ממרומים".

גם בארה"ב התעוררו מעת לעת הנידונים אודות הדבר, לצד הקשיים והמחלוקות העלולים להיווצר בגין עריכת ספרי יוחסין, בשו"ת משנה הלכות (ח"י סימן כה) האריך גאב"ד אונגוואר זצ"ל בדבר הסכנה של רישום ילדים מאומצים ובדבר סכנת תערובת גויים ופסולים בכלל ישראל (וע"ש בהמשך בסימנים רו רח) והיו שהציעו עשיית ספרי יוחסין מלאים, אמנם הוא חושש ש"דבר זה עלול לכמה ענינים ולמחלוקת", ולכן כתב להציע לעשות פנקס של ילדים מאומצים "א"כ ממילא מי שירצה לדעת את מי ישתדך עכ"פ אם לא ימצא שם זה בפנקס כבר ידע שאין זה ממשפחת אדאפטירט (מאומצים) ולזה יותר קל להיות פנקס של אדפטירטע בלע"ז מכל ארה"ב ויהיה שלו' על ישראל". ועוד הוסיף בהמשך דבריו ללמוד מחובת מניית בני ישראל בצאתם ממצרים "ולפי דעת הרמב"ן ז"ל בפרשת במדבר על כל אחד ואחד מזכיר שמו ושם אבותיו ומשפחתו והערב רב לא התפקדו עמהם וכו'. ואם כן ראינו בתורה מפורש שעל בני ישראל המיוחסים לרשום עצמם ולהבדל מן הגרים".

והוסיף וכתב בעוד כמה מקומות אודות עריכת ספרי יוחסין בגין בעיות שנתגלו כגון התרת אשת איש בלא גט בתואנת מקח טעות, ולכן כתב (חלק יז סימן מו) "והלואי שלא נצטרך להנהיג פנקס יוחסין ולחתום בו כל הכשרים לבא בקהל שלא נתערב בהם מבני הגרושות או מבטלי קדושין שלא כדת ע"י קלי דעת", או בגין מעורבות בתי משפט בגיטין שלא כדין. כמו"כ היו עוד מרבני אמריקה שהעלו הצעה זו, ראה להגר"ג פלדר בספרו נחלת צבי (ח"א עמ' לז), אולם ככל הידוע לא נעשה דבר כזה להנהיג ספר יוחסין בכלל ישראל למעשה.

והנה לכאורה כאן בארץ הקודש המציאות היא שונה – מערך הנישואין מצוי תחת הרבנות האמורה לפקח ולמנוע עריכת נישואין שלא "כדת משה וישראל" מגויים או מפסולי חיתון, כך שלכאורה אמורה היתה להיות חזקת כשרות למשפחות הרשומות כיהודים, ואם יש מקרה של פסול חיתון הרי הוא אמור להיות רשום אצל רושמי הנישואין.

אמנם כבר בשנים עברו – לפני עשרות בשנים – היו שעוררו כי הרישום ברבנות לוקה בחסר, הרב מ"ע דרוק ז"ל – שבנוסף להיותו עורך המודיע שימש בתפקיד בכיר במשרד הדתות והיה מודע לנעשה, סיפר כי כאשר התברר לו על תקלות, חששות, עדויות שקר ותופעות פסולות אחרות הקיימות בציבורים מסויימים בעת הרישום לנישואין, וכאשר היה נראה שיביא לחששות של פסולי קהל ועוד – פנה למרן הרב מטשיבין זצוק"ל לשאול אם לא הגיע העת להתחיל בספרי יוחסין ולוותר על הרישום הקיים, והרב השיב לו "יבואו ימים ובישיבות הקדושות ישבו בחורים שהוריהם היו חילונים, חברי קיבוצים וכדומה וכאשר הם יגיעו לפרקם וירצו לשאת אשה עלול להיווצר ח"ו מצב שבו נצטרך לעשות חקירה ובדיקה יסודית על יחוס האבות שלהם, ואם נבטל את הרישום הרשמי הקיים, זה עלול להביא לתסבוכת קשה העלולה לסגור דלת בפני השבים", רמ"ע דרוק ז"ל מסיק "כך היו דבריו של הרב אשר קבע כי כל זמן שקיים המצב המחייב רישום נישואין וגירושין ברבנות קיימת חזקה על המשפחה שכולם כשרים ואין חובה, אמר, לבדוק בציציותיהם, אין לשנות דברים בגלל חששות על יוצאי דופן, קבע מרן הגאב"ד מטשעבין". (כזה הורה לי חכם, תשע"ג, עמ' 19).

אלא שבמשך השנים – התברר כי בכלל הרשומים כיהודים נמנים גם כאלו שאינם יהודים או שהם ספק יהודים (עולים שלא הוכחה יהדותם, גויים ש"נתגיירו" ולהלכה אין גיורם גיור), ומרן רבינו זצוק"ל חשש כי ישנה כפיה על הרבנים רושמי נישואין לרשום לנישואין ספיקות אלו שלא התבררה כשרותם לבוא בקהל.

ואכן כמה וכמה פעמים שמעתי ממרן רבינו זצוק"ל שכפי המצב העכשווי "הרי נראה שיצטרכו בקרוב לנהל פנקסי יוחסין" (ולפי הרשום אצלי זו היתה לשונו בחודש אייר תשנ"ז). ובשנים מאוחרות יותר התבטא מרן רבינו זצוק"ל כי לדעתו הגיע העת לנהל פנקסי יוחסין. וכפי שהבנתי נמנע מרן רבינו זצוק"ל לפעול בענין כי חשש שאין בכוח היהדות החרדית להסדיר דבר זה כראוי, הן מחמת שלא נוכל להגיע לעם שבשדות, והן מחמת סיבות נוספות. ובכה"ג צריכים להמשיך ולהלחם על הרישום במשרדי הרבנות שיעשה כדת וכדין. אולם לדעתו אם היה הדבר ניתן לישום – ראוי היה להסדיר פנקסי יוחסין.