ביעור ווידוי מעשרות שתי מצוות נצטווינו בשנה הרביעית ובשנה השביעית והן: מצות ביעור מעשרות מצות וידוי מעשרות בפרשת ראה[1] כתוב "מקצה שלוש
בדבר השאלה של קניית ירקות בשמיטה ממשקים הנמצאים דרומית לים המלח, שכמה ועדות שמיטה מקילות בזה, בהנחה שדרומית מים המלח
פירות ארץ ישראל חייבים בהפרשת תרומות ומעשרות בהגיעם לשלב גידולם הנקרא בפי חז"ל "עונת המעשרות". עד שלב זה, הפירות אינם
שאלה אשה המכינה בצק שיש בו שיעור חלה אך בדעתה לתת חלק ממנו לאשה או לנשים אחרות, או שבדעתה לעשות
הגאון רבי מיכאל גלעדי שליט"א משקל הקמח ממיני דגן שונים החייבים בחלה שיעור העיסה החייבת בהפרשת חלה מבואר במשנה (חלה
האם חייבים בימינו לתת ללוי מטבל וודאי תשעה אחוזים מהפירות למעשר ראשון? [מעשר הראשון הוא עשרה אחוזים, אלא שאחוז אחד,
המצוות התלויות בארץ חביבותה של ארץ ישראל "ארץ אשר ה' אלוקיך דורש אותה תמיד עיני ה' אלוקיך בה" (דברים י"א, י"ב)
