יו"ד סימן כ"ח
באיסור לשבח נכרי
בשו"ע (יו"ד סימן קנא סעיף יד), כתב, אסור לספר בשבחן (של גויים), אפילו לומר כמה נאה עובד כוכבים זה בצורתו, קל וחומר שיספר בשבח מעשיו או שיחבב דבר מדבריו. אבל אם מכוין בשבחו להודות להקב"ה שברא בריה נאה כזו מותר. ומקור הך איסורא מהא דאיתא בגמ' ע"ז (דף כ ע"א), דאיכא בזה משום לא תחנם.
ונשאלה השאלה האם מותר לשלוח מכתב תודה לחברה, ובה שבחים על התנהגותו הטובה של עובד נכרי שלה, או שהדבר אסור משום לא תחנם.
והנה כתב בשו"ת הרשב"א (ח"א ס"ח), דכל האיסור בנתינת מתנה (דיליף נמי מהך קרא דלא תחנם) לנכרי הוא דוקא בחנם, אבל אם יש לנותן איזו סיבה, כגון במקום שיש לו תקוה שיעזרנו הגוי באיזה דבר בעתיד, או שיתן לו איזה דבר, ה"ז מותר, שאין זו מתנת חנם, עיי"ש. ומבואר דכאשר הנותן מצפה לקבל איזה טובת הנאה מן הנכרי מותר לתת לו מתנה, דבכה"ג לא חשיבא מתנת חינם, אלא חשיב כמכירה, שהרי עתיד לקבל מן הנכרי תמורה על מה שנתן לו.
ולכאורה פשוט דבשבח הנכרי נמי דינא הכי, שאם כוונתו בזה שמספר בשבחו, היא רק בכדי לקבל ממנו איזו טובת הנאה בעתיד, הרי זה מותר. וממילא אם כוונתו במשלוח מכתב התודה להמריץ את העובד הנכרי לשרתו ביתר אימון וכדומה, ה"ז מותר. ולכאורה פשוט נמי שאין צורך שתהא כונתו לקבל הטובה מן הנכרי דוקא לעצמו, ואף אם כונתו שתבוא איזו הנאה לישראל אחר נמי שרי, דכל שאינו עושה זאת בחנם לצורך הנאת הנכרי, אינו בכלל לא תחנם. וא"כ בנידון דידן שבזה שמשבח את הנכרי בפני מעסיקיו, הרי הוא גורם שיתאמץ ביתר שאת לעבוד בנאמנות ובמסירות יתר אצל יהודים אחרים, מותר לכתחילה לשלוח את מכתב התודה להנהלת החברה. וכן הורה עמוד ההוראה מרן הגרי"ש אלישיב שליט"א.
והנה בעירובין, (דף סד ע"ב), תניא מעשה ברבן גמליאל שהיה רוכב על החמור, והיה מהלך מעכו לכזיב, והיה רבי אילעאי מהלך אחריו, מצא גלוסקין בדרך, אמר לו אילעאי טול גלוסקין מן הדרך, מצא נכרי אחד, אמר לו מבגאי טול גלוסקין הללו מאילעאי, ניטפל לו רבי אילעאי, אמר לו מהיכן אתה, אמר לו מעיירות של בורגנין, ומה שמך, מבגאי שמי, כלום היכירך רבן גמליאל מעולם, אמר לו לאו. באותה שעה למדנו שכוון רבן גמליאל (את שמו של הנכרי) ברוח הקודש וכו', ע"כ. ועמד רבינו שליט"א אודות הקושיא המובאת אף בב"י (חו"מ סי' רמט), האיך נתן רבן גמליאל מתנת חינם לנכרי, ולכאורה התם לא ציפה לקבל ממנו איזו טובת הנאה, דלא הכירו כלל, ותיכף הלכו כל אחד לדרכו. ובשו"ת יד אליהו (סימן מא) כתב דרבן גמליאל סבר שאותו נכרי לא היה עובד ע"ז, ולפיכך התיר ליתן לו את הגלוסקין. אכן להפוסקים דס"ל שאסור ליתן מתנת חינם לנכרי אף אם אינו עובד עבודה זרה, א"כ נזקקין לתירוץ אחר, וכמו שהביא בב"י דכוון שמתלווה עמו שאני, וצריך לומר דהליווי מחשיב שאינו מתנת חינם ואכמ"ל.