הבא: סימן קט"ז חזרת – במוצאי שביעית <<
שביעית סימן קט"ו
דין ירק הנזרע בשביעית בשנה השמינית ובענין הבננות
א. איסור ספיחין בירק הנלקט במוצאי שביעית
כתב הרמב"ם (פ"ד מהלכות שמיטה ויובל ה"ה וה"ו), "ספיחין של שביעית שיצאו למוצאי שביעית אסורין באכילה וכו', ועד מתי אסורין ספיחי שביעית במוצאי שביעית, מראש השנה ועד חנוכה, ומחנוכה ואילך ספיחין מותרין", עכ"ל. הרי לדעת הרמב"ם אחרי חנוכה הותר איסור ספיחין בירק שנלקט בשמינית, ואילו הראב"ד שם השיג וכתב שחיפש זאת המימרא ולא מצאה לא במשנה ולא בתוספתא ולא בירושלמי, והסיק שם דספיחין אין להם היתר בחנוכה (אא"כ רבה החדש על העיקר דההיתר מעלה את האיסור ברוב) עיי"ש.
והנה יש מהנו"כ שכתבו דמקור דברי הרמב"ם הוא מהמשנה בדמאי (פ"ב ה"א), שהתירו ספיחין בחנוכה, אולם בירושלמי שם בהמשך הסתפק אם איסור ספיחין חוזר אחר העצרת של שמינית. ולכאורה תמוה דאם כבר פקע איסור ספיחין בחנוכה של שמינית מדוע נימא דהאיסור חוזר בעצרת. וכתב בדרכי נועם (אביו של הגינת וורדים) בחלק יו"ד (סי' כב), דמחנוכה עד עצרת, אפשר להבחין בין החדש של שמינית לישן של שביעית, דשל שמינית עדיין לא נתייבש, ולפיכך אינו נוהג אז איסור ספיחין, אבל אחר העצרת של שמינית, שגם הפירות של השנה השמינית נתייבשו ונראים כישנים, נסתפק הירושלמי שמא חוזר איסור ספיחין, כי שוב אין ניכר בין פירות שביעית לפירות שמינית. אכן להלכה פסק הרמב"ם דספיחין אסורין רק עד חנוכה, דכיון דאיסור ספיחין אינו אלא מדרבנן, פסק לקולא.
ומבואר ברמב"ם, (שם ה"ז), עוד מועד המתיר ספיחין, והוא מ"שעשו כיוצא בהן", אין איסור ספיחין נוהג עוד במין זה, ובעשה הבכיר הותר אף האפיל, ומותר ליקח ירק במוצאי שביעית מיד, והיינו שאם יש כבר אפשרות להשיג ירק שזרעו בשמינית בהיתר אין במין זה איסור ספיחין [וכן מבואר דפסק כרבי שהתיר (שביעית פ"ו מ"ד) ליקח ירק במוצאי שביעית מיד, לפי שהיו רגילין להביא ירק משל חוץ לארץ, ועיי"ש במפרשי הרמב"ם, לגבי גדרי ההיתר של רבי ואכמ"ל].
הרי מבואר, כי ירקות הנלקטים בשמינית הותרו באחד משני האופנים, או כשיש כבר ירקות כאלו שנזרעו בשמינית, או בחנוכה.
ב. דין ירקות שאין בהם איסור ספיחין
אכן בירקות שאין בהם איסור ספיחין, וכגון שנזרעו בשביעית ע"י נכרי בהיתר, הרי מעיקר הדין אם נלקטו לאחר ר"ה של שמינית – לא היה צריך להיות בהם קדושת שביעית, ומותרים בהפסד וסחורה, דבירק אזלינן בתר לקיטה והם ירק של שמינית וכמ"ש הרמב"ם, (פ"א הי"ג), וממילא אין דיני שביעית נוהגין בנלקט בשמינית.
אמנם כתב החזו"א (שביעית סימן ט ס"ק יג), דכמו שאסרו חכמים ירק הנלקט בשמינית באיסור ספיחים משום גזירה שמא ילקוט בשביעית ויטמין לשמינית, גזרו באותם ירקות שיהיו קדושים בקדו"ש. וכתב דאפשר דאפילו בדבר שאין זורעין רוב בני אדם או בשדה ניר שאין בו משום איסור ספיחין, יש בנלקט בשמינית דין שביעית לענין סחורה וביעור. ואין איסור זה אלא עד שיעשה כיוצא בו, או עד שיגיע חנוכה, ואם הגיע חנוכה הותרו אף אותן שלא עשו כיוצא בהן, שכבר הוסח דעתם של בריות משביעית, ואין לחוש שיתירו הנלקטים בשביעית, עכת"ד. ואע"פ שכתב הדבר בלשון "ואפשר", מ"מ בסיכום ההלכות (בס"ק יז) כתב דבר זה בסתמא, דאף הגדל ביד נכרים או בד' שדות, אף שאין בהם איסור ספיחים מ"מ נוהג דין שביעית ביוצאין לשמינית עד שיעשו כיו"ב או עד חנוכה, ואם הגיע זמן הביעור קודם זמנים אלה חייב לבערן.
והנה חידוש גדול חידש מרן החזו"א זצוק"ל דהרי ללא דבריו היינו אומרים שרק איסור ספיחים גזרו, ומהיכי תיתי שגזרו חכמים שתהיה קדו"ש נוהגת בפירות של שמינית, דמה שגזרו איסור ספיחין על היוצא משביעית לשמינית, הוא כדי שלא יהנו ממה שזרעו בעלי עבירה בשביעית, אבל קדו"ש לא מצאנו. וכבר נתקשה בדבר הגאון הגדול ר"י קלופט זצוק"ל (בספר דעת יואל).
ונראה דזה גופא יסוד שיטת החזו"א, שלא יתכן שגזרו איסור ספיחין בלא קדושה, דתרוייהו תליין בהדדי. וכפי שנראית מסקנת דברי החזו"א (שביעית סימן י ס"ק יב), שבפשתן אין איסור ספיחין משום שאינו קדוש בקדושת שביעית (ועיין בחזו"א שם סימן ט סק"ד ובמעשרות סימן א סק"ט שתלה זאת בפלוגתא בגמ' ירושלמי, אבל להלכה נראה שפסק שאין איסור ספיחין במה שאין בו קדושה, (ועיין אז נדברו ח"ד ס"ד). ולכן גם בירק היוצא משביעית לשמינית, דכיון דחזינן שגזרו בו איסור ספיחין עד חנוכה, הרי לשיטתו בהכרח שגזרו בו גם קדושת שביעית, דבמה שאין בו קדו"ש לא גזרו איסור ספיחין. ועוד הוסיף שאף בירקות שאין בהם ספיחין יש בהם קדו"ש עד חנוכה.
ג. דין בננות
במושכל ראשון הי' מקום לומר שאף בננות הנלקטים בשמינית יהיה בהם קדושת שביעית. אך בזה שמענו מפי עמוד ההוראה מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל, שאף שהחזו"א החמיר שיש קדו"ש בירקות שנלקטו בשמינית אף באותם שאין בהם איסור ספיחים כגון הגדל ביד נכרים או בד' שדות, מ"מ לא החמיר אלא במינים שנוהג בהם איסור ספיחין (ואף שבירקות הללו אין איסור ספיחין, מחמת שנזרעו ביד נכרים או שעלו מאליהם בד' שדות, ואפילו בירקות הזולים שאין בהם ספיחין מכל מקום חשיב כירקות שיש להם שייכות לאיסור ספיחין כי דינם משתנה לפי זול ויוקר ואכמ"ל). אבל במיני ירקות שאין איסור ספיחין נוהג בהם כלל גם בפרי שביעית, אין צריך להחמיר לנהוג קדו"ש בנלקט בשמינית אפילו לדעת החזו"א. ולפיכך בבננות שהמנהג וההוראה בשם מרן החזו"א (עיין דרך אמונה פ"ד סק"כ ואורחות רבינו) שאין איסור ספיחין נוהג בהן, דאף שדינם כירק, מכיון שאין זורעים אותם כל שנה, אלא הם מתרבים מעצמם על ידי שיוצאים צמחים חדשים משרשי הצמחים המבוגרים לא שייך בהם החשש שיזרעם בשביעית ויאמר ספיחין הם. לפיכך פסק מרן הגרי"ש זצוק"ל דיש להקל בבננות הנלקטים בשמינית שאין בהם קדו"ש ולא שום דיני שביעית, ומותרים בהפסד וסחורה כפירות שמינית לכל דבר, דאזלינן בהן בתר לקיטה.
ונראה דאף לאיסור נעבד אין לחוש הואיל וגם לולא העבודות שעשו בשדות היה יבול של בננות בשנה השמינית, וממילא אין לחשוש לאיסור נעבד, ובפרט שרוב המלאכות שנעשו בהם אינם אלא מדרבנן. גם מסתבר דהיה מקום לדון להתיר המלאכות, כי בדרך כלל אין עושים בהם מלאכות שאינם לאצולי מפסידא או לאוקמי אילנא, וכמו שאנו אוכלים פירות הדר של שישית בשנה השביעית, ואף משדות שנעבדו בשמיטה ע"י ישראל שאינו שומר תורה ומצוות, לפי שגם בלי עבודתו הי' השדה נותנת יבולה, ובפשטות אין חוששים לספק נעבד, במלאכות דרבנן, ועוד אפשר לציין ולהוסיף דמרן החזו"א לא אסר נעבד.
ד. דין ביעור בירקות אלו
והנה החזו"א שם כתב דבנלקט בשמינית נוהג דיני שביעית אף לענין ביעור. ויל"ע בזה דהנה דעת החזו"א (שביעית סימן טו סק"ג), דזמן הביעור נקבע כאשר כלו מן השדה הפירות הקדושים בקדושת שביעית, ואפילו אם גדלו כבר פירות שמינית, כיון שאינם קדושים בקדו"ש אינם מצילין מן הביעור וא"כ צ"ע מתי יחול זמן הביעור בירקות הללו שנלקטו בשמינית (מראש השנה עד חנוכה), דהרי ירקות של שביעית כבר ספו ותמו מן השדות, ופירות שמינית אינם מצילין מן הביעור.
ומרן הגר"ח קניבסקי שליט"א כתב לנו במכתב דהואיל והפירות של שמינית אינם מצילים מן הביעור למינים אלו, הי' מקום לחשוב שמועד הביעור יחול מיד ביום לקיטת הפרי, שהרי על הירקות שבידו חל קדושת שביעית ואילו על הירקות שנותרו אין קדושת שביעית שהרי טרם נלקטו, ויתכן שילקטו אחרי חנוכה ודינם כפירות שמינית, ואם כן חייב לבער ולהפקיר את הפרי הנלקט מיד.
אולם שמעתי מפי מרן הגריש"א זצוק"ל דודאי כל זמן שירקות של שמינית (שהחלו לגדול בשביעית או שהגיעו לעונת המעשרות בשביעית) מצויים בשדה, הרי הם מצילין מן הביעור. וביאר מרן זצוק"ל בכונת דברי החזו"א, דאולי יש לומר שכל ירק שהחל לצמוח בשביעית או שהגיע לעונת המעשרות בשביעית, קודם שנלקט יש בו קדושת שביעית, אלא שאם תיעשה בו "לקיטת שמינית" הרי זה מפקיעו מדין הקדושה. וס"ל להחזו"א שגזרו חכמים שלקיטת השמינית לא תפקיענו מקדושתו עד שיעשה כיו"ב או עד חנוכה, אבל קודם לקיטתו ה"ה בקדושתו, וממילא הירקות של שמינית שבמחובר מצילין הן מן הביעור. (ועיין בקהלות יעקב, שביעית סימן ג, שאכן צידד דאותן פירות שיצאו לשמינית אכתי בקדושת שביעית קיימו עד שילקטו ויחול עליהם שם פירות שמינית, דכל שעדיין לא נלקטו בשמינית אין מה שיפקיע אותם מקדושת שביעית, ולפיכך הם מצילין מן הביעור, עיי"ש). ולפ"ז מועד הביעור לא יהא עם לקיטת הירק הואיל והירקות שיצאו לשמינית ונמצאים בשדה, מצילים עליו.
ה. ירקות אחרי חנוכה
והנה לדעת הרמב"ם (הנ"ל באות א), בחנוכה פוקע איסור ספיחין. וכתב החזו"א, (שביעית סימן ט ס"ק יז ד"ה אורז), שבחנוכה הותרו כל הספיחין אפילו מה שעדיין לא עשה כיוצא בו, וכן כתב להדיא (שם בסקי"ג), וכן הובא בארחות רבינו (ח"ב עמ' שמ), שהחזו"א הקיל גם לעצמו לאכול את כל הירקות מחנוכה של שמינית (חוץ מחזרת ואכמ"ל). ויש לעיין בהוראה זו דבמינים רבים עדיין אין מצוי בשווקים בחנוכה משל זריעת שמינית, אלא הם מזריעת שביעית שנעשתה באיסור, והאיך מקילינן בזה.
והנה לענין פול המצרי כתב הרמב"ם, (פ"ד מהל' שמו"י הט"ו), שאם עבר וזרעו בשביעית אם זרעו לירק (דאז דינו כירקות) ויצא לשמינית, הואיל ונלקט בשמינית בין ירקו בין זרעו מותר. ומבואר דס"ל להרמב"ם דאין איסור ליהנות ממה שנזרע בשביעית באיסור, וכיון שפקע איסור ספיחין הרי הוא מותר, וכן כתב בתשובות פאר הדור (סימן טו). אמנם דעת הראב"ד שם דלא מצינו בשום מקום היתר בנזרע בשביעית וכנ"ל.
ובמקדש דוד (סימן נט אות ג ד"ה כתב הרמב"ם), ביאר בדעת הרמב"ם, שאין חיוב לעקור את הנזרע בשביעית (כמו שיש חיוב לעקור נטיעה שניטעה בשביעית) משום דהחיוב לעקור הוא כמו בכל מעשה שבת, שאסרוהו חכמים עד בכדי שיעשו, ולפיכך בנטיעה של אילן בהכרח חייב לעוקרה דאם לא יעקרנה הרי מחמת העבירה הרויח נטיעה בת שתי שנים. אבל בירקות שאין איסור ערלה נוהג בהם, ממילא מותרין הן לאחר בכדי שיעשו, ולפיכך הינם מותרין לאחר שיעשה כיו"ב או בחנוכה. אכן להך סברא קשיא טובא דבמינים רבים בחנוכה עדיין לא עשה כיו"ב, וא"כ אמאי אין איסורם נמשך עד שיהא מצוי מהם מזריעה של שמינית.
אכן לדינא מבואר בדברי החזו"א שהקל כדעת הרמב"ם בזה. וממילא בחנוכה של שמינית שפקע איסור ספיחין, הרי כל הירקות מותרין באכילה. ועיין בספר משפטי ארץ (שביעית עמ' 282) במכתבו של אחד מתלמידי החזו"א מש"כ בזה.
ויש מקום לברר מהו המנהג שנהגו בזה בעיה"ק ירושלים, דהגר"ח ברלין זצ"ל כתב בשנת עת"ר בכרוז רבני ירושלים, דהנזרע בשביעית אין היתר לאיסורו. וראה במשנת יוסף (ח"ג סי' ב סעי' יג), ובנתיבות אדם להגר"מ דייטש שליט"א (סימן ע), שכתבו דאיסור נזרע בשביעית גם הוא נמשך רק עד חנוכה יעויין שם בדבריהם. אמנם לכאורה הדבר צ"ב דאי נימא דטעם הדבר שאסרו את הנזרע בשביעית הוא משום קנס, כדי שלא יהנה ממלאכת איסור שעשה, וכמו שכתב הרידב"ז (הביאו המשנת יוסף שם), א"כ מהיכי תיתי להתירו בחנוכה, דהרי כל זמן שאין מצוי בשוק מזריעת שמינית הרי הוא נהנה מן האיסור שעשה בזריעת שביעית, וא"כ הו"ל לאוסרו עד שיעשה כיו"ב, ואף אם כבר עבר חנוכה.
אכן יתכן דדוקא לשיטת האדמו"ר מסאטמר זצ"ל בקונטרס שלש תשובות שכתב דאף לדעת הרמב"ם איסור נעבד הוא מן התורה אתי שפיר. דמשום הכי הוקשה לו האיך התיר הרמב"ם את הפול המצרי שנלקט בשמינית, ולפיכך חידש דאיסור נעבד, מן התורה חל רק על דברים הקדושים בקדושת שביעית, וממילא אם נלקט בשמינית, שאינו קדוש בקדושת שביעית, אף אינו אסור באיסור נעבד, וממילא בחנוכה כיון שהותרו כל הספיחין הרי גם נעבד הותר, אולם אם הקנס הוא מדרבנן על מי שעבר וזרע בשביעית למה לא יאסר לפחות עד שיהא הרוב מזריעת שמינית שלא יהנה מהזריעה.
אולם למעשה, המנהג הרווח בישראל הוא להקל אחרי חנוכה בירק הנלקט בשמינית וכהכרעת מרן החזו"א זצוק"ל.
וכן גם כתבו לנו בשם מרן הגר"ח קניבסקי שליט"א "כמדומה שהחזו"א לא בירר אם זרעו במוצאי שביעית או לא וכיון שבגמ' כתוב שמותר התיר. ואפי' אם נזרע בשביעית מתיר החזו"א אפי' בשביעית עצמה, אי לאו משום ספיחין, ובמוצאי שביעית לא חשש לזה". – וכשזכיתי לראות פני מרן הגרח"ק שליט"א הוסיף ואמר שמרן החזו"א אף אמר לאחד מקרוביו (וציין הגרח"ק השם) שיכול לקנות מחנוכה הירקות בשוק. ובעקבות דברי הגרח"ק בשם מרן החזו"א הורה מרן רבינו זצוק"ל שא"א לאסור לרבים, ומעיקר הדין אפשר להקל בזה הגם שלדעתו (בפרט בעיה"ק ת"ו שהיו מחמירים בנעבד (וק"ו בנזרע) בעל נפש ראוי שיחמיר.
וזאת תורת העולה לדעת מרן רבינו זצוק"ל:
א. ירק הנלקט במוצאי שביעית – יש בו איסור ספיחין.
ב. איסור זה ממשיך עד שיגיע אחד מן המועדים – "עשה כיוצא בו" שזהו הזמן שיש אפשרות שירק שנזרע בשמינית יגיע לשיווק (לדוגמא, המלפפון הוא מהיר צימוח כך שאם יזרע בתחילת תשרי הוא ראוי לשיווק בחשון, ואז יפקע איסור ספחין), או עד חנוכה.
ג. הכריע מרן החזו"א שבתקופה זו (בין ר"ה עד למועד של כיוצא בו, או חנוכה) ירקות הנלקטים בשדה נכרי יש בהם קדושת שביעית.
ד. ירקות שאין בהם איסור ספיחין (כגון בננות) אין בהם קד"ש אף אם נלקטו לפני חנוכה.
ה. מעיקר הדין – מותר לקנות בננות שנלקטו בשמינית בכל חנות אחרי ר"ה.
ו. לדעת מרן החזו"א ירקות נכרים הנלקטים עד חנוכה חייבים בביעור, אולם מבחינה מעשית כמעט כל הירק שנלקט בחודשים אלו אין צריך לבערו, דירקות שמינית שבמחובר מצילין אותם מן הביעור.
ז. מרן החזו"א הכריע שאחרי חנוכה מותר לקנות ירקות שנזרעו בשביעית. אמנם יש נוהגים להחמיר שלא לאוכלם (ומקובל שכך נהגו בעיה"ק ירושלים להחמיר בנזרע באיסור אף בשמינית). ולבעל נפש ראוי להחמיר.