הבא: סימן ס"ד תשובה לאחד מהרבנים שעסקו בכשרות <<
שביעית סימן ס"ג
דברי מרן רבינו הגריש"א זצוק"ל בנידון דידן להלכה
והנה שני עקרונות שמענו ממרן רבינו הגרי"ש אלישיב זצוק"ל.
א. לשיטת הב"י – דאין קדו"ש בפירות נכרי, אין שאלה לא של שביתת הארץ (אפילו לדעות היותר מחמירות בשביתת הארץ)
ולא של אמירה.
והנה הדברים אלו של מרן רבינו זצוק"ל ניתנים להתפרש כפשוטם – עפ"י דברי סה"ת דיש קנין לעכו"ם להפקיע קדושת א"י בזה"ז ולפי זה אף לישראל מותר לעבוד בקרקע של נכרי בשביעית. אלא דכידוע הכרעת מרן החזו"א דלא פסקינן כסה"ת, הגם שבמקום אחד (שביעית סי' י סק"ו סד"ה ואתרוגין) כתב שהגם שקשה לסמוך על זה אך המקילים כסה"ת יש להם על מה שיסמוכו. והנה אחד מבני חבורה כאן בביהמ"ד הרה"ג ר"ח אלבק שליט"א – ביקש לדמות הדבר לדברי הטור והשו"ע בהלכות שבת (סי' שיד ס"ז) שפסקו לאסור שבירת פותחות בשבת "וכתב האגור שמימיו לא ראה מי שהורה לשבר הפותחת לצורך השבת" ומשמע דע"י ישראל קאמר דאילו ע"י גוי אין להחמיר כל כך כיון דאיכא מאן דשרי אפילו ע"י ישראל. ולכאורה הכי נמי בנידון דידן כיון דאיכא מאן דשרי ע"י ישראל – הגם שאין פוסקים כסה"ת.– יש מקום להקל עכ"פ ע"י גוי.
ובעוניי סברתי דאין צריך לזה, ואפשר להסביר דברי מרן רבינו זצוק"ל דס"ל דלדעת הב"י שאני שביעית מקנין נכרי בהלכות אחרות בזה"ז ולדעתו לגבי שביעית כל שהשדה ביד העכו"ם אין לה שייכות לגבי שביעית. ומקור הדברים מהא דכתב הב"י (שו"ת אבקת רוכל סי' כד ד"ה ומ"ש) "ואם באנו לדון יותר טעם ליש אומר שיש לו קנין להפקיע משביעית דקרא כתיב והיתה שבת הארץ לכם, לכם ולא לגויים". הרי דלדעת הב"י יש מקום לחלק שאין קנין לעכו"ם בכל ענין מצוות התלויות בארץ גם בזה"ז ודלא כסה"ת, למעט שביעית ששם יש מיעוט מיוחד. (ואעפ"כ לישראל יהא אסור מפני הרואים עיין מהריט"ץ סי' מז).
ב.והנה למרות כל הדברים שהבאנו לעיל להקל בענין אמירה לעכו"ם בשביעית חשש רבינו מרן זצוק"ל והורה שלא לסכם עם הנכרי על עשיית מלאכה בשביעית אלא כל ההסכמים עמו צריכים להיות על אספקת והבאת תוצרת, ואין בהסכם אספקת התוצרת התחיבות לזריעה או עשיית מלאכות בשביעית, ומצד המזמין יכול הגוי להביא תוצרת מחו"ל או לקנות אצל נכרי אחר, וכשעושים כן אין שאלה של אמירה לעכו"ם.
אמנם הדעת נותנת כי הגוי יגדל את התוצרת בשדותיו ולא יקנה מחבירו ואף לא יביא מחו"ל ואף באמירה בש"ק דנו האחרונים מה הדין כאשר מצוה לעכו"ם לעשיית דבר וביכולתו לעשות את הפעולה בלא חילול שבת וישנה סבירות שיעשה הפעולה עם חילול שבת.
לדוגמא המבקש להיוודע מצבו של חולה בבית החולים, ויש לו גוי העובד אצלו במשך היום כולו, ואומר הוא לגוי שיילך לבית החולים לדרוש מידע על החולה, והדרך לבית החולים רגלית היא שעות, ומסתבר שיסע ברכב. ודוגמא אחרת כשמבקש מהגוי שיביא לו דבר הנמצא בקומה גבוהה שניתן להגיע אליה ברגל, ומסתבר שלא יעלה במדרגות אלא יסע במעלית, האם יש בזה אמירה, או לא.
והרבה מפוסקי זמנינו עסקו בזה ואציין רק דוגמא, בשו"ת מנח"י (ח"ד סכ"ה אות ז) כתב שיש מקום להקל באמירה לעכו"ם להביא דבר מקומה גבוהה הואיל והגוי עושה זאת לצרכו. ודימה למה שכתב הט"ז לגבי הדלקת נר להדחת כלים (סי' רעו ס"ק פ"ז) שהגויה מחוייבת לשטוף הכלים. ומה שמדלקת הנר זה ע"ד עצמה, לצורכה. וה"ה לגבי המעלית שהגוי יעלה בה ע"ד עצמו ולצרכו.
אך מאידך גיסא הוא גופא כתב בתשו' (ח"י סי' כה) לדון אם מותר להזמין נהג מונית למוצ"ש שיחזירו ממירון, והרי הגוי יכול להמתין ולהמצא במירון מערב שבת, וכיון שברור שלא יעשה כן, השיב לאסור, דאין נחשב שיש לגוי דרך של היתר.
וראה עוד (במנח"י ח"ה סי' קה) שדן בנושא של פינוי אשפה ע"י פקידי העירייה בש"ק, וכתב שם וז"ל, "והמלאכות שעושים בנהגת המכוניות זה ודאי עושים ע"ד עצמן, שליחידים אין נ"מ באיזה אופן יוליכו האשפה". ולכאו' בנדון זה גרע טפי, דלא רק שההסתברות שהגוי יפנה האשפה שלא ע"י המכונית איננה סבירה, אלא יתירה מזאת, הלא מוטל עליו לפנות אשפה של מאות דיירים ומלאכה כזו מן ההכרח שתיעשה ע"י מכונית, שהרי אין בכוחו הפיזי לפנות האשפה לבדו ללא המכונית.
ובשמירת שבת כהלכתה (פ"ל סעי' מב) דן בשאלה של הנאה ממעשה שבת של גוי שהעביר אוכל מרשות לרשות והביא בשם הגרש"ז (שם הע' קכא) שאם הגוי לא עמד לפוש באמצע ה"ז איסור שבות, משו"כ מותר להנות, אבל אם עמד לפוש אסור להנות כיון שהדרך הוא לפוש, ולכאורה למה לא נאמר שזה שהגוי עמד לפוש הרי זה לצרכו. ומכאן שכיון שכך הוא הדרך, ומסתבר שכך ינהג הגוי, אסור להנות ממעשיו.
עוד דן בשש"כ (ריש פל"א) להתיר חלב שהובא ע"י החלבן לבתים, ולא הובא מחוץ לתחום ולא נחלב באותו יום, ואפי' שהגוי מביא במכונית, מותר להשתמש בחלב בשבת, ובודאי סיבת ההיתר משום שהגוי נוסע במכוניתו לצורך עצמו.
עוד מצינו בכף החיים (סי' שלז) אודות נכרית השוטפת רצפות וסוחטת, דניתן להליץ טוב על העושים כן, משום דלא אכפת לבעה"ב שסוחטת ועושה היא ע"ד עצמה. וכמש"כ "ויש ללמד עליהם זכות דעכו"ם אדעתיה דנפשיה קעביד לפי שכבר יכול להדיח הבית במים רבים".
ומ"מ לנידון דידן סבירא ליה למרן רבינו זצוק"ל דמכל מה שכתבנו לעיל מוכח דבכה"ג בשביעית בשדה גוי ובתבואת גוי די בכך שלא יצווה אותו בפירוש אף שיש סבירות שהגוי יגדל את התוצרת.