הבא: סימן נ"ג בענין השתייכות הפירות לשנה השביעית ובדין אבוקדו <<
שביעית סימן נ"ב
בענין "לוח התאריכים" – ודין שמור ונעבד
בשנת תשי"א ערב שנת השמיטה תשי"ב י"ל לוח התאריכים הראשון לשנת השמיטה. הלוח נערך ע"י הרה"ח ר' זליג שפירא זצ"ל שהיה תלמידו ונאמן ביתו של מרן החזו"א זצוק"ל, וכידוע כל עניני הלוח נעשו על פי הוראותיו והדרכתו, וכפי שכותב מרן הגרח"ק שליט"א בסוף ספר דרך אמונה.
בלוח ישנה רשימה של מיני ירקות ולצידן התאריך המורה שעד שהגיע זמן זה אין לחשוש בירקות אלו משום איסור ספיחים. בעיון ב"לוח" מוצאים כמה הכרעות הלכתיות שהכריע מרן החזו"א ולענ"ד יש מהן שהכריע דווקא לאותה שנה תשי"ב – לדוחק שהיה בשנה ההיא, ויש הכרעות שהינם מאותם עניינים עליהם אמר החזו"א להרה"ג ר"מ פלס זצ"ל "שכל שעדיין המצב באר"י כהיום וכו' הוא מיקל בדעה ברורה ומוחלטת" (נתיב השמיטה). וננסה לברר הדברים.
הלוח האמור נדפס בסוף קונטרס "סדר השביעית" שהוציא הרב הנ"ל בשנת תשי"א ערב שנת השמיטה, כאמור קונטרס זה מקובל כמשקף נאמנה דברי מרן החזו"א זצוק"ל, וכמו שכתב מרן הגרח"ק שליט"א בהקדמה לדרך אמונה ח"א, "ובפרט אספתי מכל ספרי מרן החזו"א זצ"ל וגם מהחוברות שנדפסו בחייו ע"י הר"ר זליג שפירא ז"ל על פיו" והגרח"ק אף העתיקו בסוף ספר דרך אמונה (ראה גם שנת השבע עמ' קעב). בסדר שביעית זה (סעי' ב) מובאת הכרעתו של מרן החזו"א ש"ירקות שצמחו לפני ר"ה של שביעית, אף שעיקר גידולם ולקיטתם היה בשביעית אין בהם איסור ספיחין", הכרעה זו הינה מההכרעות המפורסמות של מרן החזו"א ואף במכתבו לאחיעזר הוא מציין דבר זה לסיוע לחקלאים שיש להם "קושיים בגינות של ירק ובשדות תבואה" וע"ז כותב מרן החזו"א "יצא בהיתר לנטוע ירק קודם ראש השנה, ולא יהא בהם איסור ספיחין אף שנלקטין בשביעית, וכדעת הר"ש והרמב"ן". ובהמשך הסעיף נאמר "לתועלת הרבים הננו רושמים בסוף החוברת את הזמנים של מיני הירקות שברור לפי תנאי הזריעה הנהוגות כיום שצמחו לפני שביעית, ומותרים באכילה, אך קדושים קדושת שביעית". ואכן בסוף הקונטרס מובאת הערה אודות ירקות אלו "דהיינו שצריך לקנותם בהקפה כמו שנתבאר בכלל ז, ואסורים בהפסד כמו שנתבאר בכלל ח וט וכו', והננו לרשום כאן לתועלת הרבים את מיני הירקות שמותר לקנותם עד לזמנים מסוימים הרשומים מטה, ואין בהם איסור ספיחים, אף אם גדלו אצל ישראל החשוד על השביעית". הרי דעד לתאריך שבו יהיה איסור ספיחין על הירקות שברשימה (כהכרעת הר"ש בירק שהתחיל לגדול בשישית) מותר להשתמש בירקות אלו.
ענין איסור סחורה כפי העולה מהלוח ולכאורה יש להתבונן, כי השימוש בתוצרת זו הקדושה בקדו"ש ע"י צרכנים שומרי שמיטה מעורר מספר שאלות.
א. הרי מדובר על תוצרת שבשווקים והיא גדלה אצל "ישראל החשוד על השביעית", וא"כ תוצרת זו הינה "שמור ונעבד".
ב. איסור סחורה להיכן הלך הרי ירקות אלו אסורים בסחורה וכיצד יקנה אותם.
ג. הרי אסור למסור דמי שביעית לעם הארץ.
כמו שצויין לעיל, בכמה מקומות בסדר השביעית נכתב כי יש לקנות תוצרת זו בהקפה, וכמש"כ בסעי' ד' לענין קניית פירות נכרי "אם קונה פירות גוי אצל ישראל צריך לקנות רק בהקפה כמו שיתבאר כלל ז", ובפשטות הדברים היא כי לפי "סדר השביעית" אין איסור לקנות פירות שביעית בהקפה. גם בהמשך בסעי' ז לענין איסור סחורה נאמר, "פירות שביעית צריך לקנותם בהקפה". ואין לומר שהכוונה בסעי' זה למקרה שמוכרים בדרך המותרת ואעפ"כ יקנה בהקפה כדי שלא תהיה מסירת דמי שביעית לע"ה, דהרי קודם לכן כתוב "ובמקום שאפשר שישתדל לקנות רק אצל אלה שמוכרים פירות שביעית בדרך המותרת" הרי שמי שאינו יכול להשתדל, רשאי לקנות גם ממי שאינו מוכר בדרך המותרת (ואז עליו לקנותו בהקפה).
אבל קשה הרי קניה בהקפה לדעת מרן החזו"א פוטרת רק את שאלת מסירת דמי שביעית לע"ה (עיין ע"ז ס"ב ע"ב ובתוס' ד"ה יאות ויש דס"ל דאין בזה איסור סחורה כהרידב"ז בהערה יט על המחזה אברהם אמנם החזו"א פליג עליה ראה דר"א פ"ח צה"ל אות קכב) אבל איסור סחורה יש גם בהקפה. וצריך לומר שהוראה זו של החזו"א היתה לדוחק השעה (כפי שנמסר, בשנת תשי"ב הי' קושי גדול לקבל תוצרת נכרי אף יותר משנים קודמות, ראה האיש וחזונו (עמ' מו), "בשנת תשי"ב היה כמעט לגמרי בלתי אפשרי להשיג ירקות של גויים") וכנראה מחמת כן סמך מרן החזו"א על השיטות והדעות שאיסור סחורה הינו רק על המוכר ולא על הקונה, וכמבואר בשו"ת נוב"י (אה"ע סי' עד). הגם שמקובל כי מרן החזו"א חשש שגם הקונה עובר על איסור סחורה אפילו אם הוא קונה כמות קטנה לעצמו (עיין דרך אמונה ציון ההלכה פ"ו סקי"ב ואכמ"ל).
אלא דאף אם אמנם לענין איסור סחורה על הקונה הסתפק החזו"א ולכן בשעת הדחק התיר. עדיין יש לעיין אם אין בזה משום "לפני עור" שמכשיל את המוכר (כמובא שם בצהה"ל).
והנה יש מן האחרונים שכתבו כי אין כאן לפני עור, שהרי המוכר סומך על היתר המכירה, והמפורסמות ידועים דמרן החזו"א לא חישב היתר מכירה כדבר שיש למוכר על מי לסמוך, וא"כ קשה היאך מותר הדבר הרי הקונה עובר בלפנ"ע. אלא צריך לומר דמכיון שאם שומר שביעית לא יקח את התוצרת הרי המוכר ימכור תוצרת זו למישהו אחר, לכן חשיב חד עברא דנהרא, ולפחות בשעת הדחק סבר להקל שאין בזה משום לפני עור (כהכרעת הכת"ס יור"ד סי' פד ואכמ"ל), או דלענין זה חשיב המוכר כמומר, ויש מי שסבר דבמומר אין ערבות לענין לפנ"ע (עיין ש"ך יו"ד סי' קנא סק"ו ושם בדגול מרבבה וגליון מהרש"א).
ניתן לקבוע, כי מסקנה זו שמרן החזו"א התיר דבר זה רק בדוחק השעה בשנת תשי"ב היא גם מסקנתם של גדוה"ת תלמידי מרן החזו"א, ולכן כאשר בשנים מאוחרות יותר נדפס סדר השביעית לזיכוי הרבים ע"י הרה"ה ר' שלו' פרידמן זצ"ל, אנו מוצאים שבכל מקום בו הוזכרה קניה בהקפה שוּנה הנוסח ונתווספה שם עוד הגבלה כי מדובר באופן שהמוכר אינו עובר על איסור סחורה. יעוי' שם (סעי' ד) בענין קניית פירות גוי מישראל, ובהמשך (סעי' ז) בענין סחורה (ד"ה פר"ש), ואף בהערה שקודם הלוח נאמר שהירקות שיש בהם קדושת שביעית אסור לעשות בהן סחורה וגם צריך לקנות בהקפה. ויתירה מזו בסדר השביעית המאוחר אף נמחקו המילים (סעיף ז' ד"ה אסור) "ובמקום שאפשר ישתדל לקנות רק אצל אלה שמוכרים פירות שביעית בדרך המותרת". וטעם המחיקה ברור כי בסדר השביעית הזה (של ר"ש פרידמן) נכתב לאסור על הקונה לקנות פירות שביעית כאשר המוכר עובר על איסור סחורה. וכפי המקובל כל השינויים שעשה רבי שלו' פרידמן בסדר השביעית היו בהוראת גדולי התורה בעיר בני ברק (וכך גם הבנתי ממרן הגרח"ק שליט"א שמעשיו של ר"ש פרידמן היו בהוראת גדולי הדור זצוק"ל, ראה מה שכתב מרן הסטייפלר זצוק"ל על ר"ש פרידמן בספר קריינא דאגרתא ח"א עמ' פו, ועמ' צ). הרי דלדעת גדולי התורה תלמידי וממשיכי דרכו של מרן החזו"א מה שהתיר מרן החזו"א לקנות סחורה בהקפה (בשמיטה תשי"ב) היה מדוחק השעה אבל בשנים שלאחר מכן לא היה החזו"א מתיר לקנות תוצרת כאשר עלול להיות שבקניה יש איסור סחורה. ואכן בספר נתיב השמיטה (רשימות הרה"ג ר"מ פלס עמ' פט) נאמר "כי היתריו של מרן החזו"א ניתן לסמוך עליהם גם בשמיטות הבאות", חוץ מההיתר בענין סחורה ש"הי' העלמת עין" ואולי כוונתו גם להיתר זה.
דין "שמור ונעבד" כפי העולה מהלוח
מהלוח נראה דמרן החזו"א התיר להם שמור ונעבד ונדמה דאזיל בזה לשיטתו ונפרש דברינו.
דהנה כידוע בענין שמור ונעבד נחלקו רבותינו הראשונים אם פירות שנשמרו או שנעבדו שלא כדין נאסרו באכילה, יש מהראשונים דס"ל דשמור אסור באכילה (רבותיו של רש"י המובאים ברש"י יבמות קכב ע"א ד"ה של עזיקה, תוס' שם, סוכה לט ע"ב ואכמ"ל), ויש דס"ל דפירות שנשמרו מותרים באכילה (רש"י שם וכן דעת הרמב"ם כמו שביאר החזו"א סי' י סק"ה). ואף בפירות שנעבדו באיסור מצאנו מחלוקת אם פירות אלו אסורים באכילה (עיין ברמב"ן ובשאר ראשונים בסוגיא ביבמות והשגות הראב"ד על הרי"ף סוכה מ).
בחזו"א מצאנו בכמה וכמה מקומות בספרו, מספר הוראות אודות דין פירות שנעבדו או נשמרו בשביעית. יש מקומות שכתב להיתר, א. חזו"א (סי' י סק"ו) בדין אתרוגים שנעבדו באיסור ונשמרו, שאינם נאסרים. ב. אגרות חזו"א (ח"ב סי' קסב) התיר אתרוגים שנעבדו וציוה לקחתם במתנה שלא למסור דמי שביעית לע"ה, אמנם כתב (שם) שבמשומר אסור לקנות "אף בזמן שאין בו איסור סחורה".
לעומת זאת מצאנו בכמה מקומות שבהם כתב החזו"א לאסור שמור ונעבד. א. חזו"א כא יב (ד"ה ובשביל). ב. חזו"א יט כד (ד"ה בכלאים). ג. חזו"א סי' כו (בסדר השביעית הנדפס בספרו) "עבר הבעלים ולא הפקיר כרמו והחזיק בו כשאר השנים נאסרו הפירות לכל אדם ואסור לאוכלן" ד. חזו"א שביעית (סי' ט סקי"ז) החמיר, אך ציין למקום שני בספרו (סי' י סק"ו) בו הקל.
ובביאור הסתירה כתב מרן הסטייפלר זצוק"ל (קריינא דאיגרתא ח"א אגרת קמז), שהחזו"א ענה לשואלים כי בכוונה הותיר דבר זה בסתירה (ומוכח כך מדבריו בסימן ט שצוין לסימן י שהקל בזה). וביאר מרן הסטייפלר שהגם שהחזו"א ס"ל מעיקר הדין שאפשר להקל בפירות שנשמרו באיסור, לא רצה להתירו באופן כללי כי ראה בזה קלות בשמירת התוה"ק. גם הגאון רבי שמריהו גריינמן זצ"ל כתב כי לדעת מרן החזו"א פירות שמורים מותרים באכילה, הגר"ש גריינמן גם מוסיף שדבריו מבוססים על דברי החזו"א "זהו הטעם שהסביר מרן זללה"ה לשואלין דבר על הסתירה הנראית לכאורה בין (חזו"א) סי' י וסדר השביעית" – וא"כ גברא רבא מסהיד לא רק שעצם הסתירה היתה מכוונת אלא גם על טעמו.
מכתב זה נדפס בעבר בעילום שם תחת הכותרת "מכתב מאת אחד מתלמידי החזו"א" (ראה משפטי ארץ מהדורה תש"ס עמ' 282) אלא שכבר העיד הרה"ג ר"ק כהנא זצ"ל – שמכתב זה מקורו מהגאון רבי שמריהו גריינמן זצ"ל (ראה ירושלמי מהדורת ביהמ"ד ח"ב בפירוש הרש"ס ובהערות שם פ"ט עמוד סז מ"ש הרה"ג הנ"ל "וכן יעויין במכתב מאת אחד מתלמידי החזו"א (והוא ידי"ע הגר"ש גריינמן (שליט"א)" [זצ"ל]). והנה במכתב מוסברת הסתירה כי אכן דעת מרן החזו"א היתה להקל בשמור, אלא שבסדר השביעית לא ראה סיבה לציין זאת שהרי השומרים לא היו מפקירים ולא היו נותנים לקחת מפירותיהן, ולקנות מהם אסור אף בהקפה משום קנס "ולכן סתם זללה"ה בסדר השביעית שכתב בשנת תרצ"ז לפני שנת השמיטה – לאיסור (מפני שלמעשה לא היתה נראית אפשרות לשמשן [להשתמש] וסדר השביעית הרי הם הדינים הנחוצים לכל יחיד למעשה)" והמשיך הגר"ש גריינמן זצוק"ל וכתב דבשנים אח"כ היתה אפשרות לקנות ירקות שאין בהם איסור ספיחין כאשר קנו אצל הסוחרים "ולא אצל המשמרים". הרי כפי המבואר במכתב היתה דעת החזו"א להקל באיסור שמור אלא שאין לקנות תוצרת ישירות מן השומרים.
במכתב הנ"ל אין התייחסות לאיסור נעבד, דבר זה ניתן להתפרש בכמה אופנים, האחד כי אכן לדעת מרן החזו"א בהוראות לציבור הרחב הנדפסות בסדר השביעית ודאי שאינו אוסר פירות שנעבדו באיסור. זאת ועוד, הרי הוראה זו הינה אודות ירק שנזרע והתחיל לגדול בשנה השישית וא"כ יתכן וכל הטיפולים (מלאכות דרבנן) שנעשו בו לא היו אסורים וכל הנידון הוא רק לגבי ספק נעבד במלאכה דרבנן, שודאי גם אם נעבד אסור הרי ספק נעבד במלאכה דרבנן ודאי מותר. מה שאין כן לגבי שמור שוודאי החשוד שמר שדהו באיסור.
הרי דהתבררה דעת מרן החזו"א שפירות שמורים – מותרים אלא שאין ליטול פירות אלו מן המשמר בעצמו שהוא בכלל חשוד שאסור לקנות ממנו. ובמקום שתוצרת המשמרים הגיעה לידי סוחרים מותר ליחיד הקונה לקנות מהם. והוסיף הגרש"ג זצ"ל "ואופן הקניה אצל הסוחרים היה מסודר באופן שמותר ואין בו משום סחורה". אמנם יש להעיר, דלא מצויין במכתב – כיצד ומה טעם לא הי' איסור סחורה באותם פירות שנקנו. מ"מ למדנו שגם הגר"ש גריינמן מעיד דמרן החזו"א הקל בפירות משומרים.
וזאת תורת הנלמד מקונטרס סדר השביעית ולוח התאריכים של הרה"ח ר"ז שפירא ז"ל.
א. הותר ליקח ירק קדוש בקדושת שביעית – כל שעדיין לא נאסר באיסור ספיחין – כהכרעת החזו"א בשיטת הר"ש דירק שהחל לגדול בשנה הששית – אין בו איסור ספיחין.
ב. בדין פירות שנשמרו באיסור, השיב מרן החזו"א לשואלים שבכוונה הותיר הדבר בספרו בסתירה.
ג. הגר"ש גריינמן זצוק"ל העיד בשם מרן החזו"א שפירות השמורים מותרים באכילה, אלא שאסור לקנות מהמשמר בעצמו.
ד. בסדר השביעית שי"ל בתשי"א מוזכר רק שיש לרכוש פירות בהקפה ולא נכתבה הגבלה אחרת. ונראה דרק מדוחק השעה הורה מרן החזו"א שאין על הקונה איסור סחורה כשקנה לעצמו. ולכן בסדר השביעית שנדפס בשמיטות מאוחרות יותר, בהוראת גדולי התורה, שינו וכתבו שלא די בקניה בהקפה אלא צריך לקנות בדרך שאין בה איסור סחורה.
[כאמור גם בדברי הגר"ש גריינמן מצויין דמה שהתיר החזו"א בתשי"ב היה בכה"ג דלא עברו על איסור סחורה ולא נתפרש הדרך. (ואולי כוונתו – דגם אם היה איסור סחורה הרי הקונה לעצמו אינו עובר בסחורה, וכמו שהבאנו לעיל דעת הנוב"י)].