הבא: סימן קט"ז בענין סעודת סיום חג שביעי של פסח <<
או"ח ג' סימן קט"ו
בגדר מלאכות שנאסרו בימי הספירה משקיעת החמה
כתב בשו"ע (סי' תצג סעי' ד) דנהגו הנשים [ובמ"ב (סקט"ו) כתב דה"ה אנשים] שלא לעשות מלאכה מפסח ועד עצרת משקיעת החמה ואילך. והביאו הנו"כ שני טעמים להאי דינא האחד בשם רב האי גאון (ראה אוצר הגאונים יבמות, ועוד) דבימי הספירה מתו תלמידי רבי עקיבא משקיעת החמה ואילך, והיו העם בטלים ממלאכה כדי להתעסק בהם.
ועוד טעם כתבו שהואיל וסופרים העומר בלילה אחרי השקיעה, ולשון התוה"ק שבע שבתות מלשון שבות, אמרינן מה שבות אסור במלאכה, כך הוא הדין בספירת העומר דאסור במלאכה.
והנה לכאורה אם הטעם הוא מחמת קבורה, מובא בלשונות הראשונים שיש לאסור כל הלילה, ואם הטעם הוא מחמת ספירה הרי זמן האיסור הוא משקה"ח עד שסופרים העומר, ולאחר שספרו מותרים במלאכה. והיו שבקשו אף להוכיח ממנהגם של הנשים שלא לעשות מלאכה משום שקיבלו עליהם לספור ואם כן ודאי מותרות במלאכה אחרי הספירה.
ושאילנא קמיה מרן רבינו זצוק"ל באילו מלאכות יש להחמיר והובאו לפניו דברי הכף החיים (סי' תצג ס"ק נד) בשם האחרונים דהיינו ב"מלאכה גמורה וארוכה" – כלומר מלאכה שלוקחת זמן, והסכים מרן רבינו זצוק"ל להגדרה זו.