או"ח ג' סימן ע"ט
בענין נטילת ויטמינים בשבת
בענין השאלה אם מותר ליטול "ויטמינים" בשבת או שיש לדונם כתרופה שאסור ליטלה בשבת.
הנה חז"ל גזרו על מי שחש בראשו ואינו חולה בכל גופו דאסור לו ליטול רפואה בשבת משום שחיקת סממנים (או"ח ריש סי' שכח), וכבר כתבנו בענין זה (ישא יוסף ח"ג סי' צו) והבאנו מדברי האחרונים שדנו להקל בזה"ז שאין רגילים לשחוק סממנים (וע"ע קצות השולחן ח"ז סי' קלד אות ז בבדי השולחן). והכרעת הפוסקים דאי אפשר מחמת כן להתיר והגזירה בעינה עומדת, אלא דסברא זו חזי לאיצטרופי כאשר יש טעם נוסף להתיר נטילת התרופה – כגון מה שכתב הגאון רבי שלמה קלוגר (ספר החיים סי' שכח פ"ו) שתרופה שהחלו ליטלה לפני שבת מותר ליטלה בשבת.
ועוד הביא הגרש"ק (שם) שתרופה שאינה ניטלת כמות שהיא אלא צריכה בישול לא גזרו בה, וטעמו הוא דדוקא בדבר שיש לחוש לשחיקת סממנים גזרו חז"ל משום דלא חמיר ליה לאינשי, אולם כאשר התרופה צריכה בישול דחמיר ליה לאינשי, אמרינן דמכיון דלא חיישינן שיבשל, כך גם לא חיישינן שישחוק סממנים (ועי' מש"כ בסימן קלג סברא כעין זו אודות הזמנת מומר לסעודת יו"ט).
ועי' מהרש"ם (דעת תורה או"ח שכח סעי' טז) דפליג על מה דהתיר הגרש"ק כשנוטל התרופה באופן קבוע, ומאידך הביא סימוכין למש"כ להתיר בדבר הצריך בישול, ממש"כ התוס' (חולין דף יד ע"א ד"ה מחתכין) דליכא למיחש שמא יתלוש אלא בפירות האילן שהם קלים להשיר ואדם מתאוה להם ושוכח, וכן במשקה שמא יסחוט, שקל לסחוט, אבל במה דבעי מרא וחצינא לא גזרינן.
וכבר הבאנו בישא יוסף (שם) דעת מרן רבינו זצוק"ל דבשעת הצורך יש מקום לדון להקל כהגרש"ק בתרופה הניטלת באופן קבוע, ומרן הגר"ח קניבסקי שליט"א ציין על הגליון שם בכי"ק שכן פסק גם החזו"א זצוק"ל.
אלא דאחר העיון נראה דחלוקים הגרש"ק והחזו"א בטעמם, דלדעת הגרש"ק כאמור הטעם הוא משום שכשנוטל התרופה קודם השבת אין לחשוש שישחוק סממנים דוקא בשבת, אולם בסברת החזו"א הביאו באמרי יושר ובארחות רבינו בשם הגר"ג נדל זצ"ל, וכן הבנתי גם ממרן הגרח"ק שליט"א, דהחזו"א ס"ל דחולה הנוטל תרופה בקביעות במשך כמה ימים חשיב חולה בכל גופו שלא גזרו בו, ולכאו' לדעת החזו"א יהיה מותר להתחיל ליטול תרופה כשעליו ליטול אותה כמה ימים, גם בשבת עצמה.
ולענין ויטמינים – יש שרצו לומר דחשיבי מאכל בריאים (עי' אור לציון ח"ב פרק לו סוף הערה י), אולם מרבינו זצוק"ל שמעתי דחשיבי תרופה, וכן כתבו מרן הגרשז"א זצוק"ל במכתב (בספר מאורי השבת ח"א) ומרן הגר"מ פיינשטיין באגר"מ (או"ח ח"ג סי' נד), ומעתה יש לדון האם יש איסור תרופה לבריאים.
הנה כתב הטור (סי' שכח) "כל אוכלין ומשקין שהם מאכל בריאים מותר לאכלם ולשתותם לרפואה אעפ"י שהם קשים לקצת דברים ומוכחא מלתא דלרפואה עביד, אפ"ה שרי כיון שדרך בריאים לאכלם ולשתותם", והוסיף הטור "דדבר שאינו מאכל ומשקה בריאים אסור לאכלו ולשתותו לרפואה, אבל אם אוכל ושותה אותו לרעבו או לצמאו ואין לו חולי שרי". ומבואר בדבריו דדבר שאינו אוכל ומשקה מותר למי שאין לו חולי, דווקא אם אוכלו לרעבו או לצמאו, הרי שאם מבקש ליטלו לצורך רפואי אסור אפילו שהוא בריא, אולם בב"י כתב "ומשמע דכל שאינו חולה כלל מותר לו לאכול אוכלים ומשקים שאינם מאכל בריאים, דכיון שאינו חולה ליכא למגזר מידי, הלכך אפי' אינו לא רעב ולא צמא מותר לאכלם ולשתותם והא דנקט לרעבו או לצמאו לאו דוקא, ואורחא דמלתא נקט".
ועי' במג"א (שם סעי' לז) דאכן הטור והב"י פליגי, ולדעת הטור לא התירו דבר שאינו מאכל בריאים אלא רק לרעבו או לצמאו דוקא.
הרי דהנידון לענין ויטמינים תליא לכאורה בפלוגתת הטור והב"י, דלדעת הב"י שרי, דויטמינים ניטלים ע"י אנשים בריאים, ובאדם בריא לא גזרו כלל ואפי' שלא נוטלם לרעבו או לצמאו אלא לחיזוק בריאותו, ולדעת הטור וכפי שפסק המג"א אסור גם באדם בריא כל שאינו לרעבו ולצמאו דוקא. ואכן באור לציון (שם) כתב להקל עפ"י שיטת הב"י, ובצירוף הצד שויטמינים חשיבי מאכל בריאים, אולם לדידן דחיישינן לדעת המג"א דפסק כהטור, וכפי ששמעתי מרבינו זצוק"ל דויטמינים חשיבי כתרופה, הרי דלכאו' אסור ליטלם בשבת.
ועי' באגר"מ (שם) דהאריך דכונת המג"א לאסור דוקא כשהאדם הבריא הינו חלש בטבעו ורוצה לחזק גופו ע"י הויטמינים, דאז ס"ל להמג"א דעל אף שאין לו מיחוש ממש, והיה מקום לומר שאינו בהול ואין לגזור משום שחיקת סממנים, אעפ"כ מכיון שהדבר מחזקו יותר ממזגו הטבעי חיישינן לגזירה דשחיקת סממנים, אולם בכה"ג דנוטל הויטמינים לצורך שמירה בעלמא גם לדעת המג"א אין איסור.
ומרבינו זצוק"ל לא שמעתי לחלק בכגון דא, וכאמור מכיון דס"ל לרבינו דויטמינים אינם מאכל בריאים, וחיישינן לדברי המג"א, יש לאסור לכאו' ליטול ויטמינים בשבת.
אמנם מכיון שנוטל הויטמינים בקביעות מידי יום הרי יש צד להקל דלא גרע מתרופה שהחל לנוטלה לפני ש"ק. אלא דלדעת החזו"א, הגם שהתיר ליטול תרופה הניטלת בקביעות הרי הבאנו דטעמו הוא משום דחשיב חולי כל הגוף וא"כ לענין ויטמינים פשוט שאין מקום לסברא זו ואף כשנוטלם בקביעות יהיה אסור ליטלם בשבת, וכן הסכים בדעת החזו"א מרן הגר"ח קניבסקי שליט"א.
אולם לסברת הגרש"ק וכפי שהסכים להלכה מרן רבינו הגריש"א זצוק"ל הרי כל שהתחיל ליטול הויטמינים קודם השבת אפשר להקל להמשיך ליטלם בשבת.
והנה יש לדון באחד שחולה כל גופו שמותר לו ליטול תרופה לרפואתו, האם רשאי גם ליטול תרופה לשיכוך כאבים.
ולכאורה שאלה זו תלי' בגדר ההיתר לחולה ליטול תרופה, למרות הגזירה דשחיקת סממנים, האם אמרינן דבחולה לא גזרו, וא"כ אפי' בתרופה המיועדת רק לשיכוך כאבים ולא לרפואת המחלה רשאי ליטול, או דהענין הוא דבסממנים המיועדים לרפואה לא גזרו בהם ומותר ליטלם, וא"כ תרופה שאיננה לצורך ריפוי המחלה אלא לשיכוך כאבים נשארת הגזירה ואסור ליטלה.
ושמעתי בזה מהרה"ג אי"ש קניבסקי שליט"א ששמע ממרן רבינו זצוק"ל דמותר לחולה ליטול תרופות לשיכוך כאבים, דמכיון שחשיב חולה שמותר ליטול תרופות לרפואתו, יכול ליטול גם משככי כאבים.