או"ח ב' סימן נ"א
בענין ברכת שהכל ובורא נפשות
אודות שאלתו בנוסח והגיית "ברכת שהכל" אם צריך לומר נהיה ב"י" קמוצה או לבטאות ה"י" בסגול, וכן אם לדעת מרן שליט"א צריך לסיים ברכת בורא נפשות בא"י חי העולמים כפי שמובא במעשה רב שכך נהג הגר"א.
בענין הגיית המילה "נהיה" בקמץ או בסגול, המג"א (סי' קסז סק"ח וסי' רד סקי"ד) הביא דברי החכמת מנוח לומר נהיה בסגול שהוא לשון בינוני ולא בקמץ שהוא לשון עבר שרוב הברכות נתקנו בלשון בינוני "ויש לילך אחר הרוב", והמג"א (קסז) פליג עליו. וכדעת המג"א כתבו בברכ"י וביעב"ץ (סי' קד) והוסיפו האחרונים שבסגול זה לשון בקשה (עיין שע"ת) ועוד הוסיפו שזה לשון עתיד כמו בברכת התורה שאנו אומרים "ונהי' אנחנו וצאצאנו וכו'". אמנם במעשה רב (עו) כתב לומר "היו"ד בסגול", וכך הוא מנהגו של מרן רבינו שליט"א. וראה בספר פסקי תשובה (סימן קמה) שכתב "נראה ברור דצ"ל נהיה ביו"ד קמוצה", ועל זה ציין מרן רבינו שליט"א בכתי"ק "עיין שו"ת מעיל צדקה סו"ס מב ובמעשה רב סי' עו", ומסתמא מה שציין רבינו לדברי המעיל צדקה לסוף הסימן כוונתו להשיב על דברי הפסקי תשובה שסגול אינו לשון בינוני אלא לשון בקשה לעתיד, והראי' מנוסח ברכת התורה שאנו מתפללים "ונהיה (בסגול) אנחנו וכו'" וטענה זו מובאת גם בספר מעיל צדקה אלא שהוסיף שם בסוף התשובה "ויש לחלק" ולכן ציין מרן לסוף הסימן.
וכאמור, למעשה דעת מרן שליט"א לומר נהיה בסגול.
בענין לסיים בברכת בורא נפשות "בא"י חי העולמים" – הגם שבמעשה רב כתב כן (ועיין בביאור הגר"א סי' רז סק"ד) וכתב המ"ב (שם סק"ה) "ודעת הגר"א לחתום בה בשם כמו שמוזכר בירושלמי, ומכל מקום העולם לא נהגו כן" ומקורו ממגן גבורים. וכן גם מוסרים בשם החזו"א שלא הי' חותם בשם. וכן שמעתי מרבינו שלא לחתום בשם. ותדיר היה אומר (כמדומני גם בנ"ד) שמחדשי קהילת אשכנז – פרושים בעיה"ק ת"ו היו מתלמידי ותלמידי תלמידי הגאון, ואם הם לא נהגו לחתום בשם עלינו לילך אחרי הנהגותיהם, ולא לשנות.
