הבא: סימן ט' אם ערכאות באר"י חמיר טפי מערכאות של גויים <<
חושן משפט סימן ח'
בגדרי איסור הליכה לערכאות
מרן רבינו זצוק"ל היה מעורר בכל כוחו כנגד הרפיון בענין הליכה לערכאות, ובשנת תשנ"ח נתפרסם כרוז שנועד להבהיר לציבור את חומר האיסור של הליכה לערכאות. ונחתם הכרוז בחתימת יד קדשו ועמו מרן הגרש"ה וואזנר זצ"ל ויבלח"ט מרן הגר"נ קרליץ שליט"א. הכרוז מבאר את חומרת האיסור ובהמשכו כתבו גדולי ישראל דאין לילך לערכאות רק אם נוטל רשות מבי"ד. והורו שהיתר ערכאות ינתן רק בכתב ורק ע"י דייינים מנוסים אחרי חקירה, בבחינת אם ברור לך כבוקר ואם ברור לך כאחותך.
וראה בנתיבות (סי' כו ס"ק ג) שכתב "ונראה דמיירי באופן שידוע החוב לדייני ישראל, כגון במלוה בשטר וכיוצא, דבמלוה על פה אי אפשר לדייני ישראל ליתן לו רשות להוציא דאימר אינו חייב לו כל כך, רק משמתין אותו כשאינו רוצה לבוא". אמנם כבר כתב האמרי בינה (סי' כז ד"ה והנה) דסוגיא דעלמא אזלי בתר איפכא ונותנים בכל ב"ד רשות ללכת בערכאות נגד מסרב דאל"כ לא שבקת חיי, עי"ש שהביא כמה ראיות שכל שמסרב לבוא לבי"ד נותנים רשות לתבוע בערכאות אף קודם שנתברר היטב אי חייב לו בדין (ועי' ערך ש"י סי' כו ס"ב).
ולהלן לשון הכרוז במלואו.
לכבוד הרבנים החשובים שליט"א וכל הציבור הקדוש.
חומרת איסור הליכה לערכאות מבוארת בשו"ע חו"מ סי' כ"ו כי הבא לידון בערכאות הרי זה רשע וכאילו חירף וגידף והרים יד בתורת משה רבינו ע"ה. ובתנחומא איתא (הובא בביאור הגר"א שם) שכל מי שמניח דייני ישראל כפר בהקב"ה תחילה ואח"כ כפר בתורה, עיי"ש. והנה בעוה"ר למרות שהעוון חמור ביותר, איש הישר בעיניו יעשה. ומבואר בשו"ע שם דאף כשבעל דינו אלם אין לילך לערכאות אלא אם נוטל רשות מבית דין.
והיות והיו מכשולים בענין נתינת היתר לפנות לערכאות, לכן הננו לקבוע להבהיר ולהודיע:
א. היתר לפנות לערכאות ינתן רק בכתב ורק ע"י דיינים מנוסים אחרי חקירה בבחינת אם ברור לך כבוקר ואם ברור לך כאחותך.
ב. במקום שיש לערער על פסק בוררות שניתן ע"י ת"ח, יש לפנות לדיינים גדולי תורה כדלעיל ועל ידם יקבע אם יש כאן מקום להתיר הליכה לערכאות כשהצד השני מסרב לדין תורה.
באנו עה"ח למען משפטי ה' אמת
יוסף שלום אלישיב שמואל הלוי ואזנר
נסים קרליץ
ועד כמה חרדו גדולי ישראל בהיתר הליכה לערכאות, ראיתי מובא בשם הגר"ש קרליץ זצ"ל (בספר עטרת שלמה עמ' 76) שהיה מקרה שהחזו"א התיר לו ללכת לערכאות ושב וקרא לו והורה שלא ילך לערכאות מפני החשש שילמדו מכאן שמותר לילך לערכאות ויצא חלול ה' ח"ו, אפילו שמותר לו עפ"י דין. (ראה לשון החזו"א ב"ק סי' י ס"ק ה "ומיניה דכל דבר שיש בו חילול ה' אין קובעין הלכה כן").
והיה מרן רבינו זצוק"ל מעורר בזה דאין לסמוך על היתר של יחיד, אפילו אם הוא משמש כדיין, לגבי הליכה לערכאות (מלבד רב העיר כפי שובא להלן בסי' מב אות א). והיה מעשה שהתיר דיין מסויים הליכה לערכאות, והיה זה כנגד פסק בוררות, אמר רבינו זצוק"ל שאם אותו הדיין לא יחזור בו (לאחר שיתרו בו), אינו ראוי להיות דיין. וראה בכסף הקדשים (סי' כו ס"ב) דיתכן ואף אינו צריך התראה דהוי כדין חבר, עי"ש.
אמנם מאידך כתב מרן רבינו זצוק"ל לבית דין ששאלו במקום שהנתבע מבקש לילך לפני בית דין אחר, ומהתמשכות הזמן והסיבות נראה בעליל שהכל נעשה על מנת שלא יתקיים הדין תורה לבסוף, מחמת כל מיני טצדקי. וכתב ע"ז רבינו וז"ל:
"אכן, כאשר בית דין רואה שמונעים מן התובעת להביא טענותיה לפני דייני ישראל, רשאי בית הדין בכגון זה, להתיר לילך לערכאות."