הבא: סימן ד' בית דין לערעורים וערעור על פסק דין <<
חושן משפט סימן ג'
בענין מנוי גר תלמיד חכם לשמש כדיין בבית דין של קבלת גרות
איתא ביבמות (קב ע"א) גר דן את חבירו גר, ונחלקו שם רש"י ותוס' אם דן אפילו בדיני נפשות או בדיני ממונות לחוד, ומ"מ לכו"ע דיני ממונות דן את חבירו גר אפילו כשאין אמו מישראל. וכן נפסק בשו"ע חו"מ (סי' ז ס"א) דגר פסול לדון ישראל, וכשר לדון בדיני ממונות את חבירו. אמנם לגבי חליצה מבואר בסוגיא שם ונפסק בשו"ע יו"ד (סי' רסט סעי' יא) דפסול גר לחליצת גרים.
ועלתה השאלה בגר תלמיד חכם שרצו להושיבו כדיין בבית דין לקבלת גרים, האם חשיב כדיני ממונות דכשר או דהוי כחליצה דפסול.
והנה הש"ך (ביו"ד שם) הביא דדעת הרא"ש והטור (וכ"כ התוס' שם) דגר פסול לדון ישראל רק ע"י כפיה אבל אם מקבלו הישראל עליו בלא כפיה כשר לדונו, ומכאן דגר חבירו דן אפילו בכפיה. אמנם בהגהות מרדכי ביבמות (רמז קיט) והביאו הדרכי משה (חו"מ שם) איתא דאף לדון גר חבירו יכול רק בלא כפיה, אבל בכפיה פסול לדון אפילו גר. והביאם הסמ"ע שם וחלק עליהם, ועי"ש בקצה"ח דפשטות הסוגיא מיירי שדן גר חבירו רק בלא כפיה. אמנם הב"י ביו"ד (ס"ס רסט) והש"ך (שם ס"ק טו) הסיקו כדעת הרא"ש דבלא כפיה כשר אף לדין ישראל, ולדון חבירו גר כשר אף בכפיה.
וראה בברכי יוסף (שם ס"ק ד וה) דהא דפסול לחליצת גרים, הלא חליצה הויא דוקא באחיו מאב, ועל כרחין דגר דן חבירו היינו בבני גרים דאביהם ואמם גרים והם אחים מאב, ולכך הגר פסול משום דבני גרים חשיבי לגביה ישראל מעליא, וגר שהורתו ולידתו שלא בקדושה פסול לדונם. והאריך שם למעניתו, ומסקנתו דלדיני ממונות בלא כפיה דן בין בני גרים בין ישראל מעליא, ובכפיה אינו דן אלא לגר כמותו שהורתו ולידתו שלא בקדושה, ולחליצה פסול אף בלא כפיה אף לבני גרים (ובגר גמור לא שייך וכנ"ל).
ובנדון דנן כתב הגרי"ז מינצברג בספרו שארית ישראל (יו"ד סי' כב) דכיון דהא דבעינן שלשה בקבלת גרות ילפינן לה ביבמות (כב ע"ב) מדכתיב משפט, ובתוס' שם (ד"ה משפט) כתבו דדמי קבלת גרות לגזילות וחבלות, עי"ש, משמע דקבלת גרות הוי כדיני ממונות, ורק חליצה שאני דכתיב בה להדיא בישראל, ושפיר כשר גר לישב בבית דין לקבלת גרות.
ורבינו זצוק"ל הורה דלכתחילה עדיף שלא ישב בבי"ד לקבלת גרים, אך בשעת הדחק יש לו על מי לסמוך ושפיר כשר לישב שם.
וראה בפי' הריב"א על התורה ריש פרשת משפטים דכתב בשם הר"ם מקוצי וז"ל: "וי"ל דהא דגר פסול לדון היינו היכא שיש ישראל שיודעין לדון, אבל היכא דאין ישראל, לא. ותדע שהרי שמעיה ואבטליון גרים היו והיו דנין את ישראל לפי שלא היה בישראל חשוב כמותם". עכ"ל. הרי דהתיר במקום שאין ישראל חשוב כמותו לדון אפילו ישראל גמור.
ודאתינא להכי, אציין כי בחודש טבת תשנ"ד נשאל מרן רבינו זצוק"ל האם ניתן למנות גר כראש הקהל (באיזו קהילה בחו"ל, כמדומני), ונסתפק אי מינוי כגון דא חשיב שררה או לאו, וחכך לאסור, אמנם כשהתברר שאין אחר הרוצה בתפקיד, השיב דבכי האי גוונא אפשר דמותר, וכפי הזכור לי אמר שזו ראיה שהכל סבורים שאין זו שררה.