הבא: סימן קי"ח בענין העמדת חופה תחת גג <<
אבן העזר סימן קי"ז
כמה הוראות בענין השושבינים
א. לרב אחד,
בדבר השאלה שביקשו הורי החתן והכלה שבעת הליווי לחופה ילוו הורי החתן את החתן, והורי הכלה את הכלה.
אכן המנהג הרווח בארה"ק הוא שיהיו האבות מלווים את החתן והאמהות את הכלה (ועיין רמ"א יור"ד סי' שצא סעיף ג), אמנם השיב מרן רבינו (שליט"א) זצוק"ל, דהיות ובהרבה מקומות בחו"ל (עי' שה"ב סי' קמז), נהגו שהורי החתן מלווים החתן והורי הכלה מלווים את הכלה, הרי אפילו אם כת"ר רואה שהם מסרבים לקיים המנהג הנהוג באר"י – יכול הוא לסדר חו"ק.
ב. במקרה שלחתן או לכלה יש אב או אם חורגים, אמר רבינו שהמנהג שהחורג אינו מלווה לחופה, אלא אחד האחים או האחיות. והיה מעשה שנתבקש רב מסדר חו"ק להסכים שהאבא והאם החורגת ילוו את החתן. ובזה השיב רבינו שודאי אין להסכים לזה, דאם יעשו כן יהיה זה כנגד שני מנהגים, גם שאין הורי החתן מלווים לחתן וגם שאין חורג מלווה.
ג. מעשה היה בחתן בעל תשובה שאמו ר"ל הי' "נשואה" לגוי, ושאלו לרבינו אם אפשר להסכים שהאם תשמש כשושבין, ואמר רבינו דודאי אין לעשות כן, ושבו וציינו בפני רבינו שהאם עומדת ע"כ שברצונה להיות שושבין וההתנגדות יכולה לגרום קשיים וד"ל. ואמר רבינו דאם כך מותר לאפשר לה להיות שושבין, והיות והמדובר בחו"ל וכנז' לעיל המנהג שם הוא שהורי החתן מלווים את החתן והורי הכלה מלווים את הכלה, תלווה האשה הלזו את בנה החתן יחד עם בן אחר.
וטעם הדבר שרבינו השיב שלא ליתן לאשה הלזו לשמש כשושבין, והלא מעשים בכל יום שהורים שאינם שומרי תו"מ משמשים כשושבינים, – פשוט הוא, דכבר כתבנו בכ"מ בשם רבינו שבת ישראל שדבקה בבן אל נכר חשיב ככרתה עצמה מעם ישראל.
והסכמה שאם תלווה בנה החתן הינו דווקא בחו"ל שכל אחד מלווה ע"י הוריו, אבל לפי הנהוג בא"י גם אם החתן צריכה ללות את הכלה.
ד. ידוע דיש מקפידים שלא תהיה אשה מעוברת שושבין כעין מה שיש מקפידים שמעוברת לא תשמש כ"קווטר" בברית מילה. ומנהג זה נזכר אצל כמה מהאחרונים (הגם שחלקם הזכירו כי אין לזה מקור), וכמו שבעל המנחת אלעזר הביא בספרו (אות חיים ושלו' עמ' תט) מנהג זה, ואף ציין שהטעם משום עין הרע דזה מלתא דלא שכיחא, ובעצמו מציין שם דלפ"ז הרי זה רק כשניכר שכריסה בין שיניה, ועוד פקפק בעצם המנהג עי"ש. ויש כתבו טעמים נוספים לדבר כגון מטעם מה שכתוב בגמ' שבת (לב ע"ב) דמדת הדין מתוחה על אשה מעוברת.
ורבינו היה אומר דאין מניעה שאשה מעוברת תשמש כשושבין ואפי' כשכריסה בין שיניה.