הבא: סימן קי"ט אי בעינן שמקום החופה וחדר יחוד יהיה של החתן <<
אבן העזר סימן קי"ח
בענין העמדת חופה תחת גג
עפ"י הרשום אצלי נתבקשתי לשאול קדם מרן רבינו זצוק"ל מת"ח א' שכובד באמירת ברכה בחופה של בני אשכנז שהועמדה בתוך בית תחת תקרה, אם מותר לו לברך הברכה. ובטרם אעתיק את הרשום אצלי בענין נקדים שרשי הדברים.
כתב הרמ"א (סי' סא סעי' א) "י"א לעשות החופה תחת השמים לסימן טוב שיהיה זרעם ככוכבי השמים". ובאחרונים הוסיפו עוד טעמים בדבר, וכמש"כ בעזר מקודש (סי' נה סעי' א) שנהגו להעמיד החופה תחת השמים מחשש שמא כשיעמידוה בבית יעמידוה לפעמים בבית הכלה ולא יחשב הכנסה לרשותו. וכידוע מנהג זה אינו אלא בבני אשכנז אבל אחינו בני ספרד נוהגים לעשות החופה בתוך בית תחת התקרה. (וראה בשד"ח מערכת חתן וכלה אות א).
ובתשו' חת"ס (ח"א סי' צח) מבואר דהמנהג בקהילות אשכנז היה בעבר לעשות "חופת מאיי"ן" תחת כיפת השמים ואילו חופה עם ברכותיה בביהכנ"ס על הבימה. והרבה האריכו לבאר מהי אותה חופת מאיי"ן שנעשתה בחוץ וקדמה לחופה שנעשתה בביהכנ"ס, וראיתי בשו"ת מנחם משיב (להגאון רמ"מ קירשבוים הי"ד סי' כ) שהאריך בדבר והביא מספרי המנהגים הקדומים שסדר החופה בזמנם היה שבתחילה היו החתן והכלה באים למקום החופה ושם זורקים עליהם חיטין וכו' והכל נעשה לסימן ברכה ונעשה תחת כיפת השמים, וגם יתכן שהיה שם גם איזה אכילה ושתיה, וכל זה לא עשו בביהכנ"ס, ולאח"ז עשו החופה עצמה בתוך ביהכנ"ס.
ובחת"ס (שם) מבואר שכך היה המנהג הקדום בקהילות אשכנז עד שנתקשה למה באשכנז של זמנינו אע"פ שנהגו בחופת מאיי"ן מ"מ עושין גם החופה עם שבע ברכות תחת הרקיע בחצר ביהכנ"ס, וכתב בטעם הדבר דחצר ביהכנ"ס באשכנז חשיב מקום תפילה ומשו"כ אפשר לקיים שניהם – חצר ביהכנ"ס שהינו תחת כיפת השמים בשביל החופת מאיי"ן וגם חשיב ביכנ"ס בשביל החופה השניה עם השבע ברכות.
ועוד כתב החת"ס דבמדינות פולין ורוסיא לא נהגו מעולם לערוך שתי חופות, ואף בארץ אשכנז בזמן החת"ס, אין מי שאינו עושה החופה תחת רקיע השמים. וסיים החת"ס "בהא סלקינן כל ישראל יוצאין ביד רמ"א להעמיד החופה תחת השמים לסימנא טבא להתקיים בם ברכת אברהם, ואשר לא חפץ בברכה ונרחק ממנו, מתכוין ללמוד מדרכי אוה"ע אשר לא נתברכו בכוכבים, ומזדווגים זווגיהם בבית תפלתם יהיה כמותם, והמתאווים לברכת אבותם יהיה צאצאי מעיהם כמותם וכמעי הים ירבו דגתם, ימלא ד' לטובה כל משאלותם". וכבר העירו האחרונים מדברי הרמ"א (יו"ד סי' שצא סעי' ג) שכתב לענין ההשתתפות אבל בחופה וז"ל "ויש מקומות שמחמירים להיות האבל עומד כל י"ב חודש חוץ לביה"כ לשמוע הברכות, ומ"מ נראה דאבל יכול לברך ברכת אירוסין ונישואין תחת החופה שבביה"כ", הרי פשטות לשונו דהחופה היתה בתוך בית הכנסת. וראה פ"ת (סי' סא סקי"א).
והנה מלשון החת"ס (בתשו' הנז') משמע דיש הקפדה שלא לעשות כיום חופה בתוך ביה"כ, ובעיקר יש לעשות חופה תחת כיפת השמים בדווקא, וכבר האריכו בזה האחרונים וראה כתב סופר (אהע"ז סי' מז). אמנם בשו"ת אגר"מ (אה"ע ח"א סי' צג) נשאל מרב א' אם רשאי לילך לסדר חופה בביה"כ "דאם לא ילך יש לחוש שיסלקוהו ויפסיד פרנסתו". וכתב האגר"מ שפשוט וברור דאף בלא חשש שיסלקוהו, "לא רק שרשאי לילך אלא אף שמחוייב לילך", בכדי שיראה וישגיח שהנישואין נעשים כדין, וגם חייב לנהוג כן מחמת התחייבותו כלפי בני קהילתו. וביאר דבריו דדברי הרמ"א אינם מנהג או תקנה אלא רק סימנא טבא לברכה וכדאמרינן בריש כתובות הבתולה נשאת לרביעי כדי שתבעל לחמישי וכתבו שם התוס' שאינו אלא לברכה ומי שאינו נוהג כן אינו נקרא עבריינא, וכל מה שהקפיד החת"ס, הוא דוקא באלו שרצו להדמות לאוה"ע וכמפורש בדבריו שם. וסיים האגר"מ "עכ"פ אף להחת"ס לא היה איסור על הרב מלסדר קידושין בחופה שבביה"כ אף בזמנו במקומו שהיה בזה קצת חשש רעפארם".
והיה מרגליה בפומיה דמרן רבינו זצוק"ל כשהיה מדבר בענין זה, לחזור על מה שהיו אומרים בשם הגאון ר' יצחק אלחנן שאסר לערוך חופה בתוך ביה"כ מטעם שאם נבוא לזלזל במנהג יבואו אחרים לידי עוונות חמורים, וכידוע חיזק הגרי"א ידי רבנים שלא התירו לערוך חופות בביה"כ, וראה שד"ח (שם), ובספר טהרת יו"ט (ח"ט עמ' קנד) מה שהעתיק מעיתון המליץ (תרנ"ד גליון 116) מה שהשיב הגרי"א "בדבר אחד הנאורים בעירינו השיא בתו לאיש ואמר ללכת בדרך כל הנאורים בערים הגדולות לסדר הקידושין בביה"כ פנימה ולא בחצר ביה"כ כמו שנהגו היראים וכו', הראב"ד ראה כי לא עת לחשות היא לבלי התגלע הריב יותר וימהר ויערוך טלגרמא להרה"ג הגדול ר' יצחק אלחנן ספעקטאר וישאל את פיו "אם מותר לעשות חופה בביה"כ". והגאון ר' יצחק אלחנן ספעקטאר השיב לו דבר ע"י הטלגרף כדברים האלה "אסור, צריך לעשות חופה תחת כיפת השמים". וכאשר באה תשובה זו חדל ריב ומדון". וביאר רבינו זצוק"ל דטעמו של הגרי"א היה דאם לא נקפיד לעשות המנהגים כדין יבואו אחרים לידי עוונות חמורים.
ועולים הדברים כמו שמקובל בשם הדבר אברהם שסיפר שהגרי"א לא הסכים לערוך חו"ק בחתונת גביר א' שביקש לעשות החופה בחצר טירתו מכיון שבקובנא המנהג לעשות החופה בחצר ביה"כ ואם יפגעו היום במנהג זה יביא הדבר בעתיד לידי חילול שבת ח"ו.
ובדבר מה שנתבקשתי לשאול ע"י אותו ת"ח השיב רבינו (כפי הרשום אצלי), שמי שבקשוהו לומר ברכה בחופה הנערכת תחת גג יכול לברך, והוסיף בפרט בארץ ישראל שכאן נוהגים הספרדים לעשות כן לכתחילה.
והבנתי מתוך הדברים דזה שונה מהוראת הגרי"א, דשם בקובנא היה בזה משום פריצת גדר דלא היה מנהג אחר, משא"כ בזמנינו בא"י דיש הנוהגים להעמיד חופה תחת גג.
ועוד אוסיף בענין זה שנשאל רבינו במקרה שהיו גשמים זועפים וקשה היה לעשות החופה תחת כיפת השמים אם רשאים להעמיד החופה תחת הגג. והתיר רבינו, אלא דציין לדברי הגרי"א הנז', וכפי הרשום אצלי אמר רבינו דהמעשה אצל הגרי"א היה שהיו "גשמים סוערים", ונתן טעם לסירובו משום שכל המנהגים דומים לגל של אגוזים וכשנוטלים אחד הכל מתמוטט.