"הבא: סימן י"ד בדבר "בי"ד לעבודה <<
חושן משפט סימן י"ג
היתר פניה לערכאות שניתן ע"י בוררים
בדבר השאלה, אודות ב' בוררים שהוציאו פסק דין, ועתה אחד מן הצדדים מבקש לפנות לערכאות הואיל וזה שכנגדו אינו מוכן לקיים דברי הבוררים, ונשאל רבינו אם מותר לבוררים להתיר הליכה לערכאות.
הנה מצד אחד כתב הרמ"א בשו"ע (סי' יא סעיף א), מי שקיבל עליו בית דין של שנים והזמינוהו ולא בא מנדין אותו בבי"ד של שלשה (וע"ש בסמ"ע). אמנם מאידך היתר הליכה לערכאות צריך להנתן על ידי בית דין קבוע שבעיר, ולכן היתר הבוררים אינו תקף לדעת הרדב"ז (ח"א סי' קעב) וז"ל "וגדולה מזו אני אומר שאפילו נתנו לו רשות שניהם לא היה לו לסמוך עליהם כיון שאינם בית דין קבוע שבעיר". [ובתוקף הבוררים אם הם נוטלים יותר משכר בטלה (עיין סי' ט ס"ה), הרי יש לדון דאינם חשובים כדיינים וגם אי אפשר לנדות מי שמסרב לפסקם]. אמנם בשו"ת מהרש"ך (ח"א סי' קצב) כתב שלאחר שעמדו התובע והנתבע בדין לפני דייני ישראל וחייבו לפרוע ומסרב לפרוע, יכול בעל דינו להוליכו בפני הערכאות להציל את שלו, ואין בזה משום לפניהם ולא לפני גויים, והא דבעינן לנטילת רשות מבי"ד היינו במקום שמסרב לבוא לדין, אבל אחר שעמד בדין לא בעי רשות מבי"ד לתובעו בערכאות. וראה בשו"ת מהרש"ם (ח"ד ס"ס קה, השני) דכתב דבזה"ז נכון לפסוק כן כדעת המהרש"ך. ועיי"ש עוד דהביא המהרש"ם משו"ת הב"ח (סי' קכא) דבקבלו עליהם רשאי לדון יחידי, ולפי"ז מהני רשות אף בדיין אחד.
ובבוא השאלה לפני מרן רבינו עט"ר זצוק"ל – השיב דאם הצדדים קיבלו עליהם את הבוררים, הרי רשאים הבוררים להתיר פניה לערכאות לקיום הפסק, ואפילו אם הם שנים בלבד, כיון ששנים שדנו דיניהן דין (עי' שו"ע סי' ג ס"ב וסמ"ע סק"ד), אלא שהיה מוסיף שכל זה בבוררים שפקיע שמם כת"ח.
