הבא: סימן קצ"ב שיעור מתנות לאביונים <<
או"ח ג' סימן קצ"א
בענין זכר למחצית השקל
לבקשתך הנני לכתוב לך מנהגו של רבינו בענין נתינת זכר למחצית השקל.
א. הנה המנהג לעשות זכר למחצית השקל מובא ברמ"א (ריש סימן תרצד), "יש אומרים שיש ליתן קודם פורים מחצית מן המטבע הקבוע באותו מקום ובאותו זמן זכר למחצית השקל שהיו נותנים באדר, ומאחר ששלש פעמים כתוב תרומה בפרשה יש ליתן שלשה, ויש ליתנו בליל פורים קודם שמתפללים מנחה", ומקור הדברים בדברי המסכת סופרים והמרדכי (ריש פ"ק דמגילה) וזמן הנתינה מקורו מדברי המהרי"ל (בהלכות פורים).
והגם שהרמב"ם והמחבר לא הזכירו את ענין זכר למחצית השקל, אף על פי כן כבר הביאו שנהגו במנהג זה גם אחב"י הספרדים, וכמ"ש בכף החיים (שם) "ומ"מ המנהג כדברי מור"ם ז"ל בהג"ה לעשות זכר למחה"ש שהיו נותנין ישראל באדר לעבודת ביהמ"ק".
והנה בטעם הדבר שנותנים המחצית השקל בחודש אדר, כתב ברמ"א הואיל ומחצית השקל ניתנה באדר. אמנם יש קשר גם לענין הנתינה סמוך לפורים לפי המבואר במגילה (יב ע"ב) "אר"ל גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שעתיד המן לשקול שקלים על ישראל לפיכך הקדים שקליהן לשקליו", ור"ע במסכת סופרים (פכ"א ה"ב, ג) שהיה גלוי וידוע לפני מי שאמר והי' העולם שעתיד המן הרשע לשקול ככרותיו על ישראל לפיכך הקדים ואמר למשה שיהיו שקלי ישראל קודמין לשקלי המן. [וידוע מה שנתקשו (ראה תוס' מגילה טז ע"א ד"ה ודחי) אודות מ"ש שעשרת אלפי ככר כסף עולין חצי שקל לשש מאות אלף יוצאי מצרים שהלא מחצית השקל עולה למאה כיכר והמן נתן עשרת אלפים ככר, ויש מביאים שחשבון המן היה כנגד ערכי ששים רבוא – ואם כן אינו ענין למחצית השקל ואכמ"ל, וראה שם במהרש"א].
ב. ולגבי מועד קיום המנהג, הרי לפי דברי המסכת סופרים (וכ"ה בדרכי משה בשם האגודה), יש ליתן הזכר למחצית השקל קודם שבת זכור, אולם המנהג הוא כמובא בשם מהרי"ל ליתנו או קודם מנחה או אחרי מנחה בתענית אסתר (ראה לוח אר"י להגרימ"ט).
אמנם בירושלים היה מנהגו של מרן זצוק"ל ליתן המחצית השקל לפני קריאת המגילה דליל ט"ו ולא ביום תענית אסתר.
ג. ולענין שיעור המטבע, הנה מחצית השקל הניתן במקדש היה שיעורו כמ"ש הרמב"ם (פ"א מהל' שקלים הל' ו) שיעור שני דינרים כסף שהם שלשה דרה"ם כסף, שזה מוערך בעשרה גרם כסף בקירוב (בין שמונה לעשרה גרם כסף). אמנם הנידון הוא אודות השיעור של נתינת המטבעות בזמן הזה כזכר למחצית השקל, והמנהג הרווח אצל אחב"י יוצאי ספרד כמ"ש בכה"ח (שם סק"ד) "ועל כן מי שידו משגת יש לעשות זכר בשלימות, דהיינו שיתן מטבע שמצוי באותו מקום ששמו מחצית ויש בו כסף מזוקק שיעור מחצית השקל או יותר וכו', ואם לא נמצא כזה במקומו אז יתן מטבע כסף שיוכל לקנות בו מחה"ש דהיינו ג' דרה"ם". הרי דלנוהגים כן יש עדיפות ליתן מטבע "ששמו מחצית" ששויו כשיעור מחצית השקל, ובהעדר מטבע כזה יש ליתן מטבע כסף בשווי ג' דרה"ם ולא מחצית.
אמנם המנהג הפשוט בקהילות אשכנז הוא ליתן ג' מטבעות של מחצית ולא נזכר בזה ליתן שיעור ג' דרה"ם, אולם כבר העירו האחרונים שלכאורה יש צורך ליתן מטבע שיש לו חשיבות, וכמו שכתב בביאה"ל (שם ד"ה ויש) "הנה דרך העולם לפרש חצאי גדולים (לשון הרמ"א) חצי ג"פ (גודל פוליש) והיינו מה שקורין במדינתנו (חצי גראשין) וכו' ולפי מדינתנו נראה דמדינא יוצא במטבע קטנה שנקרא חצי גראש, אבל מ"מ אין זה מטבע חשובה כלל אפי' אם נותן ג' חצאין, אם לא שנותן גם בעד בניו הקטנים". [ומה שסיים אם לא שנותן וכו' צ"ב דלכאורה משמע כוונתו דבסה"כ יהיה שיעור חשוב הגם שכנגד כ"א וא' אין זה מטבע חשוב כלל].
ובהמשך דן הביאור הלכה במנהג של הנחת ג' מטבעות חשובות בקערה, ובזמן הביאה"ל הי' זה מנהגם של "איזה גבאים" שנותנים בקערה ג' חצאים רובל כסף, "כשבא א' ליתן המחצית השקל נותן לו הגבאי תחת מעותיו הג' חצאי רובל כסף והוא נותן אותם להקערה, אבל אין זה מחוור דאם הגבאי נותן לו רק בתורת שאלה על איזה רגעים וגם הנותן אין בדעתו להקנותם לצדקה, הרי אין זה נתינה כלל והוא מערים רק לעצמו בזה, ואם כוונת הגבאי בעצמו באמת להקנות לו והוא נותנם לצדקה זה עצה רק להראשון ולא לאנשים שאחריו כיון שכבר נעשו צדקה, אין רשות להגבאי להחליפם תחת ג' חצאי ג"פ, ואולי כיון שכבר נהגו כך הווה ליה כאילו התנו להדיא כל הנותנים לצדקה שיתנו באופן זה שיהיה להגבאי רשות בזה".
ועיין במנהגי החת"ס שמובא שם שבליל פורים נתן החת"ס מטבע של מחצית השקל ישן נושן ממש, שהיה לו, והחליפו לאחמ"כ על מעות אחרות, ובפשטות לא מסתבר שקנאו בשוויו שהרי מטבע כזו עולה לסך גבוה מאד, ובפרט אם נכונה ההשערה הנדפסת בספר מנהגי רבותינו והלכותיהם (עמוד 331) כי מסתבר שמטבע זה הוא מטבע מחצית השקל מזמן הבית (כנראה אודות מטבע זה נסב המעשה הנדפס בספר דברי מהרי"א למהר"י אסאד עמוד י, שהיה לכת"ס ירושה מאביו החת"ס מטבע של מחצית השקל מימי הבית), ולפי זה החת"ס לא חשב לקנות שוב המטבעות מהקופה של צדקה במחיר ערכם, ואף לא בערך מחצית השקל. אמנם במקורות אחרים אודות מנהגו של החתם סופר מובא שנתן מטבע של כסף למחצית השקל ואח"כ פדה אותו בשני צוואנציגר שהוא מחצית השקל, וע"ע בשו"ת חתם סופר (יור"ד סי' רפט וחלק ו סי' ל) ואכמ"ל.
ומנהג קדשו של רבינו זצוק"ל היה שהניח בקופה שלוש מטבעות של חצאים היוצאים בזמנינו, ולאחמ"כ הגביה הג' חצאים של מטבעות כסף (חצי דולר ארה"ב) ולאחר מכן הניחן בקערה, ובשנים עברו היה עושה כן ב"פ גם עבור הרבנית ע"ה והיינו שזכה במטבעות כסף מהקופה של צדקה וכמו"ש בביאה"ל.
ועי' בספר דרך אמונה הלכות מע"ש (פ"ד הי"ד בבאהה"ל ד"ה מי שהיה עומד בטבריא) דדן שם בענין חילול מע"ש באמריקא על מטבע הנמצא בארץ ישראל ולהיפך, ובסוף דבריו כתב "דאותן הנותנים מחצית השקל במטבע של חוץ לארץ אין יוצאין ידי המנהג של מחצית השקל כיון שאין המטבע יוצאה כאן ואינם אלא כנותנים שוה כסף", ולדעת מרן רבינו אין חסרון בהיות המטבעות של חצאי דולר [אמנם מרן רבינו קנאם בג' מטבעות מקומיות – וכתבנו לקמן דטעם הדבר דחשש שמא אין יכולים לקנות שלא בשווין, ולכן ה"ז כאילו התנה שיצא יד"ח בג' מטבעות מקומיות אבל לא הבנתי ממנו דחשש לשאלה זו שאין החצי דולר חשיב מטבע מקומית, שו"ר מביאים (בספר טוב הארץ) שאם אין המלכויות מקפידות אפשר ליתן מחה"ש במטבעות אלו].
ד. והנה בביאה"ל ביאר דמועיל משום שחשיב שכל הנותנים כאילו התנו בהדיא שתהיה לגבאי רשות במטבעות צדקה אלו להקנותם לכ"א מהתורמים. אולם לשון קדשו של רבינו באותן שנים היתה שהוא כמין לב בית דין מתנה עליהם, ונדמה לי שנזקק לזה מפני שהיה קשה בעיניו לומר שיש כאן כוונה בסתמא של הנותנים כפי שבאר הביאה"ל, דהרי רוב אלו שנותנים אינם מבינים הענין ורק נוהגים כפי המנהג.
ואכן כשנשאל אודות ישיבה שהיו מונחות על הבימה מספר "קערות" למחצית השקל, כגון, צדקה, קופת גמ"ח, אוצר הספרים, והי' רק סט אחד של ג' מטבעות מכסף (שאם אינני טועה היו שייכים לישיבה) התיר להניח ג' מטבעות רגילים באחת מן הקערות ולקנות את הג' מטבעות כסף ולשוב ולהניחם בקערה שביקש ליתן בה את מחצית השקל, אע"פ שהבא אחריו השתמש בג' מטבעות כסף אלו לצורך צדקה אחרת – ודימה זאת ל"לב בית דין מתנה עליהם", אמנם היו הדברים כאשר כל אותם קופות התנהלו תחת ידי הישיבה, ויל"ע בזה עוד.
ורבינו הקפיד כמבואר בביאה"ל לקנות המטבעות של כסף דוקא במטבעות של חצי הנוהג באותו הזמן. ולכאו' הוא משום שיתכן ובחצי של הכסף אינו יוצא י"ח וכמו שדן הביאה"ל (אם ביד הגבאים למכור מטבעות הכסף בפחות משווים), וא"כ צ"ל שכשנותן הג' חצאים הנוהגים באותה מדינה וזוכה בחצאי המטבע כסף ונותן אותם, הרי הוה כאילו מתנה שנותן הכסף רק על צד שיוצא בהם י"ח ונותן החצאים היוצאים במקום זה על תנאי שאם יוצא בחצי כסף הרי זה בתור תשלום להמטבעות הכסף, ואם אינו יוצא בחצי הכסף הרי זה – המטבע היוצא, בתורת זכר למחצית השקל.
ה. והנה אזכרה שנים מקדם ששאלו קמיה מרן זצוק"ל אם ניתן להשתמש במטבע מיוחד של בנק ישראל – העשוי מכסף בערך נקוב (באותה תקופה) של חצי לירה, והשיב מרן שזה עדיף אף ממטבע של חצי דולר (כסף) כיון (שבאותה תקופה) היתה הלירה הליך חוקי. הגם שמרן רבינו זצוק"ל הי' מפקפק באפשרות לחלל מע"ש על מטבע זו (וכמ"ש בישא יוסף ח"ב סי' כט) משום שמטבע צריך להיות הליך רגיל במקח וממכר (ע"ש), אך אף על פי כן לענין מחה"ש סבר מרן רבינו (אז) כי מכיון שהמדליה הינה הליך חוקי היא עדיפה על הדולר שלא הי' אז הליך חוקי וגם בזמנו לא היה מטבע היוצא.
ו. והנה אף שמרן זצוק"ל היה משיב לשואלים להשתמש בג' מטבעות כדי לקנות ג' חצאי דולר וכפי שנהג רבינו, אולם לדעתו מעיקר "קיום המנהג" אפשר ליתן שלש מטבעות של חצי היוצאים בזה"ז.
אמנם היתה תקופה שמטבע של חצי לירה היה שווה פחות מפרוטה (אחד מארבעים גרם כסף), ואמר שאין ליתן מטבעות אלו למחצית השקל, והוסיף בצחות לשונו "שאף ארבע מטבעות של חצי ל"י אינם טובות, כי אין זה מטבע, ודומה כאילו הניח קופסאות גפרורים בקערת הצדקה", ובאותה שנה השיב לשואלים שמעיקר הדין אפשר ליתן ג' מטבעות של חמש ל"י (שהפרוטה היתה שווה שנים וחצי ל"י), וכמדומני שסמך על אותם הסוברים שמטבע של חמש חשיב מחצית – כשיש גם מטבע של עשר, (ועי' בזה בספר דעת תורה למהרש"ם סי' תרצד סעי' א ד"ה מחצית, ובשו"ת מנחת אלעזר ח"א סי' ל ואכמ"ל).