הגדרת פרי וירק לעניין ערלה

 פרי או ירק?

"וכי תבואו אל הארץ ונטעתם כל עץ מאכל וערלתם ערלתו את פריו שלוש  שנים יהיה לכם ערלים לא יאכל" (ויקרא י"ט כ"ג)

מצות ערלה נאמרה לגבי עצי מאכל בלבד ולא לגבי ירקות.

קולמוסים רבים נשתברו בשאלה מהו פרי ומהו ירק,

נידון זה אינו מעשי רק לעניין ערלה, אלא אף לגבי מצוות נוספות התלויות בארץ כגון כלאי זרעים ואיסור ספיחים בשביעית הנוהגים דווקא בירק ולא בפירות, וכגון שנות המעשר– פירות יש לשייך לשנת המעשר ע"פ זמן החנטה החל מט"ו בשבט שהוא ר"ה לאילנות, ואילו ירקות– על פי זמן הלקיטה, החל מראש השנה.

כמו כן נוגע הדבר לעניין ברכה האם ברכתו בורא פרי העץ או בורא פרי האדמה, וכשמדובר בברכת הריח האם נחשב הצמח לצמח עצי וברכתו בורא עצי בשמים, או צמח עשבי שברכתו בורא עשבי בשמים. וכן לענין ברכת האילנות [ואיסור עקירת עצי פרי].

מאמר זה עוסק בהגדרת פרי וירק לעניין ערלה ושאר הלכות.

מצאנו בגמרא ובפוסקים כמה סימנים מהו פרי ומהו ירק:

1. צמח שצריך לזורעו בכל שנה הוא ירק.
2. צמח שעליו יוצאים משורשיו הוא ירק.
3. צמח שבחורף ענפיו ועציו כלים והוא מתחדש בכל שנה מהשורשים שנשארו באדמה, להלכה נוקטים שדינו כירק.
4. צמח שנותן פירות תוך השנה הראשונה לזריעתו יש אומרים שהוא ירק וי"א שאין זה סימן מובהק לסמוך עליו אלא בהצטרף עוד אחד מהסימנים האחרים.
5. צמח שנותן פירות טובים בשנתו הראשונה ובשנה השנייה הפירות פוחתים והולכים הן באיכותם והן בכמותם יש אומרים שהוא ירק.
6. צמח שאינו חי יותר מג' שנים יש אומרים שהוא ירק.
7. צמח שגזעו רך ואינו מעוצה וקשה דינו כירק.
8. צמח נמוך הנראה כירק. ויש אומרים שאף צמח שגזעו חלול דינו כירק.

בדורות האחרונים התעוררו הפוסקים לדון על כמה מיני צמחים אם להחשיבם כירק או כאילן ביניהם: בננה, חציל, פטל, צבר, קני סוכר, פפאיה, פסיפלורה [שעונית], פלפל חריף [שאטה], אננס ועוד.

לסיכום: צמחים שהוגדרו כירקות על ידי הפוסקים על פי הסימנים הנ"ל, אין צורך לחשוש בהם לאיסור ערלה, וכך המנהג בבננות, תות שדה, חצילים ואננס.
פירות שיש בהם מחלוקת כגון פפאיה, פסיפלורה ופטל- יש להחמיר ולא לאכלם עד לאחר שלוש שנים, ובפרט בארץ ישראל.

[1] תשובת הרדב"ז ח"ג סי' תקלא, לאחר משא ומתן העלה הרדב"ז שמותר לאכול חצילים היות והוא נותן פרי תוך שנה לזריעתו דבר שלא מצינו באילן. ישנם מהפוסקים שסמכו על סימן זה בכל צמח שנותן פרי תוך שנה להחשיבו כירק היות ולדבריהם סימן זה מוזכר בתוספתא, לעומת זאת דעת החזון איש ועוד פוסקים שאין לסמוך על סימן זה לבדו אלא בצירוף עוד סימן אחד מהסימנים הנזכרים לעיל.

[2] כך מבואר בברכי יוסף סי' רצד אות ד' בשם המהר"ם אלשיך שהחציל בשנה הראשונה הוא טוב ומתוק ובשנה השנייה נגרע מעט והוא מר ובשנה השלישית אינו ראוי לאכילה אלא על ידי הדחק.

[3] חזון איש ערלה סי' יב אות ג' וטעמו שאין סברא שיהא אילן שפירותיו לעולם אסורין.

[4] ח"א סי' פג בהגהות בן המחבר המני"ח.

[5] פרק נו.

[6] חלק ב' או"ח סי' ל'

[7] עי' ישא יוסף (זרעים סי' ז') לענין פסיפלורה שדעת הגרי"ש אלישיב שאפשר לברך עליה בורא פרי העץ.

ובשו"ת שבט הלוי (חלק ו' סי' קסה) לעניין פפאיה שדינו כעץ גמור לגבי ברכה.