הפריש פחות משיעור הנצרך

שאלה

לאחר שהפרשתי תרומות ומעשרות באמירת הנוסח המקובל, גיליתי שחלה טעות בכמות שהפרשתי, והחלק המופרד לא היה יותר מאחוז אחד, האם חלה ההפרשה? אם לא, מה עלי לעשות, וכיצד ניתן לתקן את הפירות?

תשובה

נוסח ההפרשה פותח ב"היותר מאחד ממאה שיש כאן הרי הוא תרומה גדולה וכו'", ומכיוון שלא הפריש יותר מאחוז, התרומה הגדולה שנקבעת על החלק של היותר מאחוז לא חלה, והפירות טבולים לתרומה גדולה. לגבי שאר המעשרות יש להסתפק האם חלה קביעת המעשרות.

כדי לצאת מן הספק יש להישאל על ההפרשה ע"י אמירה בפני שלשה אנשים שהוא מתחרט על ההפרשה שאם היה יודע שההפרשה כפי שעשאה אינה ראויה לא היה מפריש, ושלשת האנשים יענו לו ג' פעמים בלשון "מותר לך", או בלשון "התרומות והמעשרות בטלין", או "ההפרשות בטלות", ובזה בוטלה למפרע הפרשת התרומות ומעשרות שעשה, ולאחר מכן יפריש [שנית] תרומות ומעשרות כדין.

יש אומרים שבמקרה כזה אפשר להישאל אף אם כבר אכל חלק מהפירות, אף שבדרך כלל אי אפשר להישאל כשאכל חלק מהפירות, וכמו שיבואר בביאורים.

במקרה שאינו יכול להישאל, כגון שנתן כבר מעשר ראשון ללוי או מעשר עני לעני, ולחלק מהפוסקים גם במקרה שכבר אכל מעט מהפירות, יביא טבל ודאי מפירות אחרים של אותו המין, באותו דרגת חיוב של הפירות שרוצה להתיר [כגון אם היו פירות שלו, יביא עוד טבל שלו, אם היו פירות קנויים שהם "לקוח" יביא עוד טבל לקוח וכדו'], ויקבע באמירתו את התרומה גדולה ואת התרומת מעשר בפירות הטבל שהביא, וכן את שאר המעשרות יקבע כראוי בפירות הניתרים באכילה, לפי הנוסח המבואר בביאורים.

את ההפרשה יעשה בברכה שהרי מחויב בה מחמת התרומה גדולה שלכו"ע לא חלה, אך על חילול המעשר שני שנחלקו הפוסקים האם חלה קביעת המעשר שני [שהפריש בתחילה וחילל], לא יברך.

ביאורים

המפריש תרומות ומעשרות באמירת הנוסח המקובל, קובע את התרומה גדולה בחלק של היותר מאחוז מהפרי שהפריד, ומאחר וכאן לא הפריש יותר מאחוז, הרי שלא חלה התרומה גדולה והפירות טבולים לתרומה גדולה.

לגבי שאר המעשרות, במקרה שהפריש בדיוק אחוז מהפירות הסתפקו האחרונים, מחד גיסא יש מקום לומר ששאר המעשרות חלו כפי שבכל הפרשה מתוקנת תרומת המעשר נקבעת באחוז המופרד, אחרי קביעת התרומה גדולה. ומאידך יש סברא לומר שכיון שכאמור התרומה גדולה לא חלה, הרי שאין רצונו שתרומת המעשר ושאר המעשרות יחולו לפני שחלה התרומה גדולה, משום שהוי שלא כדין להקדים הפרשת המעשרות להפרשת התרומה גדולה שעובר על לאו שנאמר "מלאתך ודמעך לא תאחר", וא"כ נחשב כהפרשה בטעות ולא יחולו המעשרות כלל, ולפי"ז הפירות טבולים לכל התרומות והמעשרות. החזו"א (דמאי סימן ב ס"ק ו) הסתפק האם חלו המעשרות והניח בצ"ע, ובמעדני ארץ תרומות (פרק ג הלכה כג) מצדד שלא חלו המעשרות כלל.

במקרה שהפריש פחות מאחוז מן הפירות יש עוד סברא שלא יחול המעשר ראשון, משום שנוסח ההפרשה למעשר ראשון הוא "אותו אחד ממאה ועוד תשעה חלקים כמותו", וכיון שכאן הפריש פחות מאחד ממאה יש מקום לומר שאין קביעת המעשר ראשון חלה כלל. אך אפילו בכה"ג יש צד לומר שהמעשרות חלים, אלא שיחולו רק כלפי חלק מהפירות, לפי היחס של הכמות שהפריש בפועל, אמנם אין אנו יכולים לברר מהם הפירות שתוקנו.

אם קבע את המעשרות ע"י אמירת הנוסח המקוצר שתיקן החזו"א [וזה לשון הנוסח, "שהתרומות ומעשרות יחולו כפי שכתוב בנוסח שברשותי כדת"], כתב הגר"ח קניבסקי שליט"א במכתב [לאחד מרבני בית המדרש להלכה בהתישבות], שכיון שהפריש פחות מהשיעור עשה שלא כדת [שמקדים את המעשר לתרומה גדולה] ולכן התרומות ומעשרות לא חלו כלל.

העולה מן הדברים שיש מקום לומר שהפרשת התרומות ומעשרות לא חלה כלל, והפירות נשארו בטבלם, ועליו לתקנם מתחילה ככל פירות טבל. גם אם נאמר שהמעשרות כן חלו, מכיוון שיש כאן כמה בעיות. א. אם הפריש אחוז בדיוק, הפרשת המעשרות קדמה להפרשת התרומה גדולה שטרם נקבעה. ב. באופן שהפריש פחות מאחוז והמעשרות חלו לפי היחס ותיקנו רק חלק מפירות הטבל, הרי לפנינו תערובת של פירות מתוקנים ופירות שעדיין לא תוקנו ואין אנו יודעים היכן הפירות שתוקנו בתוך הטבל.

לכן יש לו להישאל על הפרשת התרומות ומעשרות ולהפריש תרומות ומעשרות מחדש, כמש"כ הרמב"ם (תרומות פרק ד הלכה יז) "וכן המפריש תרומה ומעשרות וניחם עליהן ה"ז נשאל לחכם ומתיר לו, כדרך שמתירין לו שאר נדרים, ותחזור חולין כמו שהייתה, עד שיפריש פעם שניה אותה שהפריש תחילה או פירות אחרות".

גם באופן שכבר אכל חלק מהפירות על סמך מחשבתו שתיקן את הפירות, שבעלמא פסקו הרמ"א (יו"ד סימן שכג סעיף א) והש"ך (שם ס"ק ו) שאין לו להישאל על הפרשתו משום שנמצא למפרע שאכל טבלים, אפ"ה חידש בדרך אמונה (תרומות פרק ג הלכה ז בבהה"ל ד"ה המפריש) שבכה"ג שמיעט במעשרותיו גם אם כבר אכל מהפירות יש לו להישאל, כיון שגם כך אם לא ישאל על הפרשתו נמצא שאכל פירות טבל שהרי התרומה גדולה לא חלה וכן שאר המעשרות נראה שלא חלו כלל, לכן גם כשאכל כבר מהפירות יש לו להישאל כדי שגם לשיטות שחלק מהפרשת התרומות ומעשרות חלה, יוכל לעשות את כל ההפרשות כדין. אמנם יש החולקים בדבר, עיין בחוט שני (פרק א ממעשר הלכה יג), שלעולם אם כבר אכל מהפירות אין להישאל על ההפרשה. ועיין עוד בנושא זה מש"כ במשפטי ארץ (פרק יט סעיף כא ובהערות שם).

אם כבר נתן מעשר ראשון ללוי, או מעשר עני לעני בשנת מעשר עני, שקיי"ל שאין להישאל אחר שנתן המתנות כיון שהגיעו ליד הלוי או העני, וכפי פשטות הגמרא (נדרים נט ע"א) [עיין משפטי ארץ (פרק יח הערה 43) שגם בזה נחלקו הפוסקים], וכן לדעות שאם אכל מעט מן הפירות אין להישאל על הפרשתו, תיקון הפירות ייעשה ע"י לקיחת פירות טבל אחר בשיעור של מעט יותר מאחוז מכלל הפירות, גם הפירות שהיו וגם הפירות שהביא, ושיהיה הטבל מאותו מין פירות ומאותו דרגת חיוב של פירות הטבל שרצה לתקן [כלומר אם הוא טבל שלו, או טבל לקוח או ספק טבל (מאותו הספק) וכדו'], ולאחר שיברך על ההפרשה [בטבל ודאי] יאמר הנוסח "היותר מאחד ממאה ממה שטבול למעשר ראשון, יהא תרומה גדולה בצד צפונו, אותו אחד ממאה ועוד תשעה חלקים כמותו מהטבל יהא מעשר ראשון בצד צפון של הטבל , ומעשר שני בדרומו של שאר הטבל ומחולל וכו'". על חילול המעשר שני לא יברך, מחמת הצד שהמעשר שני חל כבר בהפרשה הראשונה וספק ברכות להקל.

במקרה שאין לו פירות טבל אחרים, ישנה תקנה נוספת לפירות, להפריש מהפירות מיניה וביה, יעויין משפטי ארץ תרומות ומעשרות במילואים שהרחיב ופירט בתקנה זו.