המשמעות ההלכתית של ט"ו בשבט

ט"ו בשבט לעניין ערלה ורבעי

כאמור ט"ו בשבט הוא ראש השנה לפירות האילן גם לעניין ערלה ורבעי.

הנוטע עץ באדמה, משתיל, גרעין או מייחור, שנת הנטיעה, וכן שתי השנים שלאחריה הן שלוש שנות הערלה. הפירות הגדלים בשנים אלו אסורים באכילה ויש לקברם. 

פירות השנה הרביעית אינם ערלה אלא רבעי, יש לחלל את קדושתם על פרוטה ואז מותר לאוכלם. ברם, הפירות שחונטים בשנה הרביעית לפני ט"ו בשבט – נחשבים עדיין כפירות השנה השלישית, והינם אסורים באיסור ערלה.

פירות השנה החמישית לנטיעה מותרים באכילה כרגיל, אך הפירות שחנטו בשנה החמישית לפני ט"ו בשבט נחשבים כפירות השנה הרביעית, ודינם כדין פירות רבעי.

לעניין ערלה ורבעי מוסכם על כל הראשונים שהקובע הוא החנטה הראשונית של הפרי, וקביעת השנה תלויה רק בנפילת הפרח כשניכרת צורת הפרי.

שנת הנטיעה עולה לחשבון שנות הערלה רק לגבי נטיעות שניטעו לפני ט"ו באב. יש בדבר פרטים רבים שלא ניתן לפרטם כאן, ובכל מקרה של ספק יש לשאול לחכם.

הכלל הוא:

1. פירות שיחנטו אחרי ט"ו בשבט השנה מנטיעות שניטעו לפני ט"ו באב תשפ"א הם רבעי.

2. פירות שיחנטו אחרי ט"ו בשבט השנה מנטיעות שניטעו לפני ט"ו באב תש"פ יצאו מרבעי והם מותרים.

3. פירות מנטיעות שניטעו אחרי ט"ו באב תשפ"א הם ערלה ואסורים באכילה הנאה וחובה לשרפם.