שאלה: שמן טבל או שמן של תרומה טמאה, האם מותר להדליק בו נר נשמה ומדורת ל"ג בעומר.
דין שמן של טבל
שמן טבל מותר לשורפו אך אסור לישראל להנות ממנו בשעת השרפה משום שטבל אסור בהנאה של כילוי היינו בהנאה תוך כדי הכילוי של הדבר כמו שמבואר בגמ' שבת (כו, א) "תנו רבנן אין מדליקין בטבל טמא בחול ואין צריך לומר בשבת מאי טעמא אמר קרא ואני הנה נתתי לך את משמרת תרומתי בשתי תרומות הכתוב מדבר אחת תרומה טהורה ואחת תרומה טמאה מה תרומה טהורה אין לך בה אלא משעת הרמה ואילך אף תרומה טמאה אין לך בה אלא משעת הרמה ואילך". וכ"פ הרמב"ם בהל' מעשר (פ"ו ה"ב). ונחלקו הראשונים האם איסור הנאה של כילוי בטבל הוא מה"ת או מדרבנן, עיין במשנה למלך (תרומות פ"ב הי"ד) שהאריך בזה. ובחזו"א (דמאי סי' ד סק"ב) כתב דלפי הרמב"ם האיסור הוא מן התורה.
איסור זה להנות מטבל בשעת שרפה הוא בין לישראל בין לכהן לכן באופן שמדליק שמן טבל ונהנה מההדלקה אסור ובאופן ששורפו בלי הנאה מותר.
יש לדון אם הדלקת נר לעילוי נשמה חשובה להנאה בשעת הדלקה או כשרפה, לגבי נר חנוכה דנו האחרונים אם מותר להדליק בשמן טבל ואם נחשב הנאה אף שמצוות לאו להנות נתנו כיוון שאיסור הנאה של כילוי אינו בכללי איסורי הנאה וצ"ע.
דין שמן של תרומה טמאה
שמן של תרומה טמאה מצוותו בשריפה, אולם מותר לכהן ליהנות ממנו בשעת השריפה, וכדאיתא בגמ' (שבת כה, א) "כשם שמצוה לשרוף הקדשים שנטמאו, כך מצוה לשרוף את התרומה שנטמאת. ואמרה תורה בשעת ביעורה תיהני ממנה וכו'".
וכן פסק הרמב"ם (תרומות ב, יד) התרומה לכהן בין טהורה בין טמאה אפילו נטמא הדגן או התירוש כולו קודם שיפריש ה"ז חייב להפריש ממנו תרומה בטומאה וליתנה לכהן שנאמר ואני נתתי לך את משמרת תרומותי אחת טהורה ואחת טמאה, הטהורה נאכלת לכהנים והטמאה יהנו בשריפתה, אם היה שמן מדליקין אותו. מבואר שלכהן מותר להדליק וליהנות משרפת שמן תרומה טמאה.
הדלקה בשמן תרומה טמאה לצורך ישראל
דין זה שמותר ליהנות מתרומה טמאה בשעת שריפתה הוא לכהן בלבד, אבל לזר אסור לשרוף שמן וליהנות ממנו, כדאיתא במשנה שלהי תרומות וכן פסק הרמ"א (שלא, יט) "אבל זר אסור ליהנות ממנה בשעת שריפתה, אם לא שכהן נהנה עמו" וזהו הנקרא איסור הנאה של כילוי.
הדלקה בשמן תרומה טמאה בישראל כשאין הנאה בשרפתו
כל האמור לעיל שאסור לישראל להדליק בשמן של תרומה טמאה זה באופן שנהנה בשעת שרפה אבל לשרוף בלא הנאה מותר גם לישראל וזה עיקר הדין שתרומה טמאה מצוותה בשרפה שמצוותו בשריפה הוא אף לשרפה גם בלא שנהנה, כמו מפורש בתוס' (שבת כד, ב, ד"ה לפי), וכמו שהאריך בזה בדרך אמונה (תרומות ב, יד ד"ה והטמאה)
הדלקה בשמן תרומה טמאה לצורך כהן וישראל יחד
איתא במשנה (תרומות יא, י,) "מדליקין שמן שרפה בבתי כנסיות ובבתי מדרשות ובמבואות האפלין ועל גבי החולין ברשות כהן".
הר"ש והרא"ש (שם משנה ט) פירשו דמה שהתירו להדליק בבית הכנסת, היינו דמותר להדליק אפי' באופן שאין כהן מצוי בבית הכנסת, (ומה שכתבה המשנה ברשות כהן לא קאי על בית הכנסת) ואף שאסור לישראל ליהנות מתרומה טמאה בהנאה של כילוי, התירו לצורך בית הכנסת או מבואות האפלין כיוון שהוא צורך רבים. והוכיחו מדין זה דמן התורה אין איסור לישראל ליהנות מתרומה טמאה בהנאה של כילוי, ואינו אלא איסור דרבנן, ולצורך רבים לא אסרו.
אמנם דעת הרבה ראשונים דאיסור הנאה של כילוי הוא מן התורה, וכמו שהאריך במשנה למלך (תרומות ב, יד) ובדרך אמונה (תרומות ט, ז, באה"ל ד"ה מפני) ולשיטתם אי אפשר לומר דהתירו משום צרכי רבים, כיון דאיסור הנאה הוא מן התורה. וביארו שיסוד ההיתר הוא משום שמדליק גם לצורך הכוהנים וכמו שכתוב במשנה ברשות כהן וכן כתבו תוס' (יבמות סו, ב, ד"ה לא) וז"ל "כדתנן במסכת תרומות (פי"א מ"י) מדליקין בשמן של תרומה במבואות האפילות ע"ג כהן ברשות כהן פי' כשיש שם כהן שצריך לאותה אורה דנר לאחד נר למאה אבל לא ברשות ישראל." ולפי דבריהם היכא דידוע שלא יבוא כהן לביהכ"נ אסור להדליק בשמן תרומה טמאה.
כתב הרמב"ם (תרומות יא, יח) "וכן מדליקים שמן שריפה בבתי כנסיות ובבתי מדרשות ובמבואות האפלים שלא ברשות כהן". יש מהאחרונים שנקטו בדעתו שמותר להדליק אף באופן שבודאי אין כהן מצוי שם. כ"כ השערי צדק (פרק יא ס"ק ד) "כיון שהוא צרכי רבים". ועד"ז הרש"ס והערוה"ש (סי' נ"ט ס"ק ז', ובסי' פ"ב ס"ק י"ט)
אמנם בדרך אמונה (שם ס"ק ק"ע ובצהה"ל ס"ק רצ"ו) כתב דיש לפרש בדעת הרמב"ם דטעם ההיתר משום דמצוי שם כהנים, והוי כמדליק לצורך הכהן, ומ"מ נחשב שלא ברשות כהן, וכן מצדד במהר"י קורקוס שם.
הדלקה בשמן של תרומה טמאה לכבוד ועילוי נשמה בישראל
לאור האמור שלישראל מותר לשרוף שמן של תרומה רק באופן שאין בו הנאה יש לברר האם הדלקת מדורה נחשבת להנאה או כאיבוד ושריפה המותרת גם לישראל.
כתב בתוס' אנשי שם בשם השושנים לדוד בביאורו על המשנה "לא מיבעי בהכ"נ דסתם נרות בהכ"נ אינם להאיר אלא לכבוד, וא"כ אין עיקרם ליהנות הזרים דפשיטא דמותר, אלא אפי' ביהמ"ד שעשויים ליהנות לראות מה שלומדין, ואפי' מבואות האפילין שהוא לצורך הרשות".
אמנם יש לדון בדבריו שאף אם אינו נחשב לקבל הנאה מאור הנרות עדיין נחשב לאיסור הנאה של כילוי שאף שאין הישראל מקבל הנאה מאור הנר ומחום האש, מכל מקום כאשר מדליק נר לצורך כל השתמשות שהיא היינו אף לצורך כבוד ונשמה נחשב להנאה של כילוי ואסור בהדלקת ישראל וראיה לזה ממה שכ' הרמב"ם (תרומות יא, יח) שמי שאין לו שמן חולין להדליק נר חנוכה מדליק בשמן תרומה טמאה, ולא התירו לישראל להדליק בשמן תרומה טמאה נר חנוכה רק כשאין לו נר אחר. ואי נימא שאף במצוות דרבנן יש את הכלל שמצוות לאו ליהנות ניתנו לכאו' אין כאן הנאה של כילוי, חזינן שכל שימוש המכלה את התרומה טמאה אף שאינו נחשבת להשתמשות וקבלת הנאה אסורה. וצ"ע.
הדלקה בשמן תרומה טמאה לכבוד ועילוי נשמה בכהן
כל זה הוא לגבי השתמשות ישראל בשמן של תרומה טמאה להדלקה בל"ג בעומר או נר נשמה וכבוד אבל לכהן לכאו' וודאי מותר משום שגם אם נגדיר את זה להנאה מותר לכהן הנאה של כילוי וגם אם נגדיר את זה כאיבוד מותר לשרוף תרומה טמאה.
אך יש לדון כאן צד חדש לאיסור שאמנם מותר לשרוף בלא שימוש וכן מותר כאשר הכהן משתמש אבל אם זה שימוש ולא מוגדר כשימוש כהן זה אסור גם לכהן. דהנה איתא ברמב"ם (תרומות יא, טז) "ממלא הכהן נר שמן שריפה ונותנו לישראל לעלות בו לעלייה ולהכנס לחדר לעשות צרכי הכהן אבל לא צרכי ישראל, ואם היה שותף עמו מותר". ויש לדון שכשם שאסור לכהן ליתן לישראל להדליק כך אסור לכהן עצמו להדליק בעלייה לצורך הישראל ואינו נחשב שהוא משתמש בו להנאת כילוי של הכהן, וכן במשנה (תרומות פרק י"א) איתא שכהן ששכר בהמה מישראל אסור להאכילה בתרומה אע"פ שמזונותיה על הכהן. וכתוב בר"ש בשם ר"ת שאסור משום הנאה של כילוי. רואים שמה שהכהן עושה בשביל הישראל אסור. וממילא יש לדון שהדלקה לכבוד מחד נחשבת לשימוש אך זה לא שימוש של המדליק משום שהוא לא נהנה מזה ונחשב שהכהן מדליק לצורך אחרים ואסור.
עוד ראיה ליסוד זה מדברי התוספתא ( דמאי ח, ז מובאת בדרך אמונה תרומות ב, יד, בבה"ל) "אחד תרומה טהורה ואחד תרומה טמאה לא יטוף אדם שמן לא לתוך נר חדש ולא לתוך המדורה ולא לתוך דבר המאביד". מבואר שנתינת תרומה למדורה נחשבת להפסדת השמן ולא להשתמשות בה, ולכאו' צ"ע בתרומה טמאה מותר להדליק להפסד ואמאי אסור ולכאורה צריך לומר שהתוספתא סברה שאסור לאבד תרומה טמאה בלא הנאה, אבל לדידן שפסקינן שמותר לאבד תרומה טמאה יהיה מותר ליתנו לתוך המדורה. אך לאור האמור אפשר שאמנם זה נחשב שימוש להדליק מדורה אך אין זה שימוש של הכהן כיוון ששמן בתוך מדורה הוא לא משמעותי וכל שנחשב לשימוש אבל אינו שימוש הכהן אסור אף לכהן.
העולה מן האמור:
שמן טבל מותר לשורפו בין לכהן בין לישראל אך אסור להנות ממנו בשעת השריפה.
אין להדליק ממנו נר של עילוי נשמה ומדורת ל"ג בעומר.
שמן של תרומה טמאה מותר בשריפה של איבוד בין לכהן בין לישראל. הנאה בשעת שריפה מותרת לכהן ואסורה לישראל אלא אם כן גם הכהן נהנה ממנו.
נר לעילוי נשמה ומדורת ל"ג בעומר דעת השושנים לדוד שמותר לישראל להדליק גם במקום שאין כהן ויש לדון לאסור בזה. לכהן או במקום שיש גם כהן בפשטות מותר אך יש לדון שאף בכהן זה נחשב לשימוש שאינו לצורך כהן ואסור. במקום שמדליקים מדורה ומשתמשים בה לדברים אחרים אסור לישראל להדליק בשמן של תרומה טמאה