זכות גדולה להשתתף יחד עם חבורת "כולל אמונת איש" ובפרט עם הגאון הגדול הרב אפרתי שליט"א ובנו ידידי הנאמן ר' משה שליט"א וזוהי זכות של הקהילה הקדושה "כנסת ישראל" להשתתף עם תלמידי חכמים שעוסקים ביגיעה גדולה במצוות התלויות בארץ יזכה הקב"ה את הגאון הרב אפרתי שליט"א ובנו ר' משה שליט"א להרחיב גבולם בלומדים ולהפיץ בכלל ישראל את תורת ארץ ישראל.
לך השם הגדולה
ברשותכם נציע רעיון חדש בענייני חנוכה שנותן אור חדש במהות הימים ובנוסח התפילות.
נוסח תפילת על הניסים "בימי מתתיהו בן יוחנן "כהן גדול" מזכירים את מה שמגלגלים זכות על ידי הכוהנים וזכות הכוהנים כמו שמבואר בהרבה ספרים היא זו שעמדה להם בימי מתתיהו ובניו אך יש הדגשה שלא סתם כהנים בעלמא אלא על ידי מתתיהו "כהן גדול"
בהמשך הנוסח שמוזכר עניין ההצלה, ולך עשית "שם גדול" וקדוש בעולמך ולעמך ישראל עשית "תשועה גדולה" מבואר כאן עניין השם גדול ועניין התשועה גדולה, ומלבד שיש להתבונן מה הנוסח של שם גדול ותשועה גדולה יש להתבונן מהי תשועה גדולה, וכי יש תשועה גדולה ותשועה שאינה גדולה. וכן נמצא בספר יוסיפון (פרק כ) כתוב שהחשמונאים היו לוחמים מלחמות גדולות.
והכל הולך אחר החיתום בחתימת על הניסים וקבעו שמונת ימי חנוכה אלו להודות ולהלל "לשמך הגדול" לא מזכירים שמך הגדול והקדוש אלא שמך הגדול נראה שיש כאן עניין מיוחד בעניין נס החנוכה שהוא על ידי מידת הגדולה.
וכן במה שאומרים אחר הדלקת נרות שנמצא במסכת סופרים "הנרות הללו שאנו מדלקים על ידי כהניך הקדושים" מוזכר עניין הקדושה "הנרות הללו קודש הם" אך מסיימים כדי להודות ולהלל לשמך "הגדול" ולא אומרים שמך הקדוש גם כאן יש עניין מיוחד בשמך הגדול.
עוד מצאנו בפיוט מעוז צור בבית הראשון שמתייחס לשעבוד מצרים "ובידו הגדולה" הוציא את הסגולה החליף מחבר הפיוט את מה שרגיל בתורה "ביד חזקה" לתואר "בידו הגדולה" אף שמצאנו בקריעת ים סוף "וירא ישראל את היד הגדולה" ובגמ' (ברכות מח, א) לך השם הגדולה שמתייחס לקריעת ים סוף אך כאן עצם יציאת מצרים מוזכר ביד גדולה ולא ביד חזקה.
עניין מידת הגדולה
לשם הבנת מה שבחנוכה מתייחד עניין הגדולה נבוא לגעת בשולי מידת הגדולה לך השם הגדולה.
גמ' יומא (סט, ב) דאמר רבי יהושע בן לוי: למה נקרא שמן אנשי כנסת הגדולה – שהחזירו עטרה ליושנה. אתא משה אמר האל הגדל הגבר והנורא, אתא ירמיה ואמר: נכרים מקרקרין בהיכלו, איה נוראותיו? לא אמר נורא. אתא דניאל, אמר: נכרים משתעבדים בבניו, איה גבורותיו? לא אמר גבור. אתו אינהו ואמרו: אדרבה, זו היא גבורת גבורתו שכובש את יצרו, שנותן ארך אפים לרשעים. ואלו הן נוראותיו – שאלמלא מוראו של הקדוש ברוך הוא היאך אומה אחת יכולה להתקיים בין האומות? ורבנן היכי עבדי הכי ועקרי תקנתא דתקין משה! – אמר רבי אלעזר: מתוך שיודעין בהקדוש ברוך הוא שאמתי הוא, לפיכך לא כיזבו בו.
והנה וודאי ירמיה ודניאל לא פקפקו חס ושלום בגבורתו ונוראותו של הקב"ה אלא אמרו שכיוון שמידה זו לא מתגלה בפועל בעולם אי אפשר לאמרה, אך מבואר שמידת הגדולה לא הפסיקו לומר מוכח שמידה זו מתגלה בכל מצב בעולם אף בגלות.
והביאור שמידת הגדולה היא מידת חסדו של הקב"ה והיא מידת השפעתו בכל זמן אף שבני אדם לא ראויים והיא השפעה גמורה של חסד ללא שום תמורה.
כיוצא בזה שנבוא לברר את פי' התואר גדול ידוע מדברי הגר"א והמהר"ל וכ"כ ר' צדוק הכהן בכמה מקומות שכשרוצים לברר פי' עניין בתורה צריך לראות את המקום הראשון שבו מופיע עניין זה ובמקום זה הוא הגילוי לעיקר עניינו.
והנה המקום הראשון שמוזכר הגדול הוא בבריאת המאורות (בראשית א, טז) ויַעַשׂ אֱלֹהִים אֶת שְׁנֵי הַמְּאֹרֹת הַגְּדֹלִים אֶת הַמָּאוֹר הַגָּדֹל לְמֶמְשֶׁלֶת הַיּוֹם וְאֶת הַמָּאוֹר הַקָּטֹן לְמֶמְשֶׁלֶת הַלַּיְלָה וְאֵת הַכּוֹכָבִים:
מבואר שהמאור נקרא גדול והטעם הוא כפי שנתבאר שעניין הגדולה הוא החסד וההשפעה וזהו עניין המאורות שנבראו בשביל להאיר ולהשפיע ללא שהם מקבלים, וזה מה שאנו אומרים "טובים מאורות שברא" הטוב הוא ההשפעה שיש בבריאת המאורות. [ומה שאנו קוראים למאור הגדול "שמש" ולא בשמו "המאור הגדול" כ' ר' מאיר שמחה משום שעובדי עבודה זרה טעו אחריו וחשבו שהוא עצמו המשפיע לכן אנו קוראים לו שמש מלשון שהוא משמש את הקב"ה.]
עניין החנוכה התגברות מידת הגדולה
גלות יוון רמוזה במילה וחשך על פני תהום חשך זה יוון שהחשיכה עיניהם של ישראל (בראשית רבה פרשה ב) מבואר שעניין יוון זה להגביר את החשך, ולפי מה שביארנו שעניין האור הוא מידת הגדולה שהוא מידת ההשפעה כנגד זה באה יוון להגביר את החשך שזה היפך האור וההטבה, וזה באמת עניין יוון שלא מכירה בכוח משפיע ואין לה חלק בעליון.
כתב הפחד יצחק וכן מבאר חתנו הגר"י דיוויד במאמרי חנוכה "חשך" אותיות "שכח" להשכיחם תורתך שהחשך הוא כנגד האור וכנגד התורה שהתורה היא אור וכדברי הגמ' (מגילה טו, ב) אורה זה תורה שנאמר נר מצווה ותורה אור, ויוון לא רצו סתם לבטל עסק התורה אלא לשים חושך שיביא לחושך התורה.
כל ענייני התורה והחכמה שייכים לכח הראייה שנמצא בעיניים, וכוח הראיה הוא כוח האור שללא אור אין ראייה, סנהדרין נקראו עיני העדה (בבא בתרא ד, א) חכם עיניו בראשו (תמיד לב) איזהו חכם הרואה את הנולד (אבות ב, ט).
וכן מצינו בגמ' (בבא בתרא קנח, ב) "אווירא דארץ ישראל מחכים" ומבאר רבינו צדוק הכהן (פרי צדיק ענייני ראש חודש) הטעם שאווירה מחכים משום שאף דמשה לא נכנס לארץ ישראל אמר לו הקב"ה עלה אל הר נבו וראה בעיניך ובזה הכניס משה בחוש הראייה בכל קצוות הארץ את חכמת התורה וקלטה הארץ מחכמת משה רבינו לכן אווירא דארץ ישראל מחכים.
עוד ראה בדברי הבן איש חי (פרשת שלח)שמצאנו בכל מקום הנוסח בתלמוד ירושלמי "תא חזי" ובתלמוד בבלי "תא שמע" והטעם שבארץ ישראל זה בגדר ראייה ממש ובחוץ לארץ זה רק בגדר שמיעה ולא תהא שמיעה גדולה מראייה (ראש השנה כה, ב) ובארץ ישראל שזכתה והתגלה בה ענייני חכמה שם שייך בחינת ראייה.
נמצא שכנגד יוון שבאה להחשיך ולשכח, באו מתתיהו ובניו הכהנים להאיר ולהזכיר את אור התורה. ודבר זה נרמז בפיוט מעוז צור נעשה נס לשושנים ויש להתבונן מדוע נקראו כאן עם ישראל שושנים [שזה לכאו' לפורים שושנת יעקב אסתר שהיא שושנה] אלא שושנים אותיות שמש ויוון שהשמש מאירה את יוון כל העניין של יוון החשיכה עיניהם של ישראל והשמש מאירה את החושך של יוון.
והנה בכלל מידת הגדולה היא מידת החסד שעניינה השפעה והוא מה ששנינו "ואני בחסדך בטחתי" וכן "בשמך הגדול בטחנו".
ומצאנו בחנוכה קשר למידת החסד בספר אמרי נועם שמדבר על ענייני זאת חנוכה כותב חנוכה עולה בגי' 89 שזה "טוב חסד" וכל עניין חנוכה הוא חג האורים "אלא לראותם בלבד" המושג של אור הוא השמש שמאיר לעולם, שמש בגי' 640 שזה "שמן נר" יש לנו מעין המאור הגדול של השמש שזה המנורה שלנו [אף שלא לאורה הוא צריך]
מיהו אדם גדול
אנחנו רגילים לומר אדם גדול אך מה המהות של אדם גדול, הנה ראשונה מצאנו אצל אבי הנביאים משה רבינו משה רבינו "ויגדל משה" (שמות ב, יא) ומפרש הרמב"ן שגדילה זו אינה כמו מה שכתוב קודם לכן ויגדל הילד (שם פסוק י) שגדלות ראשונה היא גדילה כשאר ילדים ולכך כתוב ויגדל הילד אך כאן זו גדולת משה. ומהי גדילת משה "וירא בסבלותם" וכמו שפי' רש"י נתן עיניו ולבו להיות מיצר בצרתם של ישראל, וזהו מידת החסד ובזה נקרא גדול שנותן עיניו על אחרים ולכך גם נקרא משה כי מן המים משיתיהו והיק' האבן עזרא מדוע לא נקרא "משוי" שנמשה מהמים, אלא משה שהוא מוציא אחרים מהמים על שם שכל עיקרו להיות מוציא את בני ישראל ממצרים ולהיות האדם הגדול שנותן עיניו בצרת אחרים, וזה גם מה שכתוב "וירא בסבלותם" וכמו שבארנו עניין העין והראיה שזה ההשפעה. וכן פי' הבני יששכר את הפסוק וירא השם כי סר לראות (שם ג, ד) הלשון "סר" בגי' 260, שזה פעמיים עין שכל עין הוא 130 לא סתם שפתח את עיניו אלא פנה להסתכל ולהתבונן וזה כנגד מה שראה בסבלותם ולכן הקב"ה נגלה אליו.
ולכך משה לא כהתה עינו כיוון שעין שכולה השפעה לא שייך בה כהות.
וכן כל עניין הגדלות שבגיל י"ג נעשה אדם לגדול כבר דיברו בזה הראשונים מהיכן ילפינן לה ובתשובות הרא"ש (כלל טז אות א) כ' שהוא הלכה למשה מסיני אמנם רש"י (נזיר כט, ב) כ' שהמקור לזה הוא קרא דכתיב גבי שמעון ולוי ויקחו וכו' איש חרבו (בראשית לד, כה)ולפי החשבון הם היו בני י"ג אלמא איש הוא בין י"ג
ולכאו' יש להעיר אמאי רמז קרא אסמכתא זו בעניין זה של הריגת אנשי שכם ולמה לא מצאנו את האסמכתא באיזה עניין של מצווה כמו שכתבו רבותינו למה התחיל רבי את מאימתי בקריאת שמע של ערבית ולא של שחרית משום שזה המצווה הראשונה שעושה נער בר מצווה אם כן היה לנו לכתוב את האסמכתא במקום כזה. [ובחתם סופר כותב שהמצווה הראשונה היא שמחה אך זה לא סתירה שהמצווה הראשונה היא קריאת שמע אך צריך לעשות אותה בשמחה,]
ונראה שכיוון שבארנו שעניין גדלות זה להשפיע על אחרים כמו המאור הגדול וזה שמעון ולוי שמסרו את עצמם למען אחרים למען אחותם וזה הגדלות.
וכן אצל מרדכי היהודי כתוב וגדול ליהודים (אסתר י, ג) הנס של פורים על ידי מרדכי שהוא גדול ליהודים אומר התפארת שלמה מה הגדלות שהוא מסר את עצמו בשביל להציל את אחרים וזה גדול ליהודים.
ובגמ' במכות (כב, ב) אמר רבא: כמה טפשאי שאר אינשי דקיימי מקמי ספר תורה ולא קיימי מקמי גברא רבה, דאילו בס"ת כתיב ארבעים, ואתו רבנן בצרו חדא. ומסופר על רשכבה"ג ר' חיים עוזר שפגש אמר לו תגיד לי ווארט ואמר שהוא גברא רבא ואמר לו שרק כמו ר' חיים עוזר זה גברא רבא שעוזר ליתומים ואלמנות זה גברא רבא וזה מה שאמרו כמה גדולים רבנן שהורידו מכה מיהודי
עניין הגדולה בכהן גדול
כ' המהר"ל (דרך החיים אבות א, יב) מדותיו של אהרן אוהב שלום ורודף שלום אוהב את הבריות ומקרבן לתורה. וכן מצאנו (כלה רבתי תחילת פרק ג) שמידת אהרן להשלים בין אויבים, הוא משום שהכהן הגדול לובש את אבני החושן כנגד לבו וכל כלל ישראל שכלולים באבני החושן נמצאים כנגד לבו לכן הוא הסמל של אוהב שלום ורודף שלום ובזה הוא "הכהן הגדול" וזה הכוח שיש בכהן גדול לכפר ביום הכפורים על כל כלל ישראל שהם כנגד לבו
ובזה יש תוספת טעם לדברי הרמב"ן (תחילת פרשת בהעלותך) שחלשה דעתו של אהרן ואמר לו הקב"ה "שלך גדולה משלהם" ולא אמר שלך חשובה יקרה מעולה אלא גדולה, טעם הדבר שכיוון שעניינו הוא כהן גדול שהוא להשפיע טוב על ישראל נחנו בהדלקת נרות שזה עניין האור שהוא השפעה וגדולה.
ובספר תפארת שלמה (פרשת תצווה) כותב על הפסוק ואתה הקרב אליך את אהרן אחיך ואת בניו (שמות כח, א) הטעם שנצטווה משה לכהן את אהרן ובניו, כיוון שיש למשה את עניין "נתן עיניו" והקב"ה נותן לאהרן את עניין הכהן גדול שעניינו לשאת על לבו את בני ישראל, מצווה הקב"ה למשה למסור לאהרן את עניין לתת את עיניו למען ישראל ולכך נקרא "הכהן הגדול" לא הכהן החשוב אלא הכהן שנותן עיניו בשביל ישראל ומשה צריך ללמד אותו מה זה גדלות.
וכן בנס החנוכה שמצאו פח שמן "בחותמו של כהן גדול" והנה לא מצינו ששמן זית נצרך דווקא לכהן גדול [ובמנחת חביתין זה לא מעכב] רואים שיש כאן עניין שהנס נעשה בחותמו של כהן גדול משום שעניין הנס ואור החנוכה תלוי בעניין הכהן גדול, וזה נפלא.
חנוכה כנגד יוסף
כ' הטור (אורח חיים הלכות ראש חדש סימן תכב) ושמעתי מאחי הר"י טעם לדבר לפי שהמועדים נתקנו כנגד אבות פסח כנגד אברהם דכתיב (בראשית יח) לושי ועשי עוגות ופסח היה שבועות כנגד יצחק שתקיעת שופר של מתן תורה היה בשופר מאילו של יצחק סוכות כנגד יעקב דכתיב (בראשית לד) ולמקנהו עשה סוכות. ותוספת לדברי הטור כ' בספר בני יששכר בשם המגלה עמוקות שחנוכה כנגד יוסף ולכך פרשיות מקץ ויגש נקראות בחנוכה וכן בגמ' בשבת (כב, א) מסמיכה את סוגיית חנוכה למה שכתוב אצל יוסף והבור ריק אין בו מים.
ובספר למהר"ש מלובלין נתן בזה רמז ממה שכתוב אצל יוסף בן זקנים חסר וא"ו "בן ז' קנים" שזה שבעת קני המנורה וכן קראה בעובדיה (א, יח) והיה בית יעקב לאש ובית יוסף ללהבה ובית עשו לקש יוסף קשור לאש וללהבה כל זה אריכות במגלה עמוקות.
עוד כתב הבני יששכר יוסף בגי' 156 זה לעומת זה עשה אלוקים לעומת יוסף מלך יוון בגי' 156 כל הנס של חנוכה קרא בציון שזה בגי' 156 והמילה ציון לוקחים את האות צדי"ק וזה מראה על ענייני צדקות ויוסף שהוא יוסף הצדיק של ציון הוא מולך על "יון"
יוסף שם את יעקב ואחיו בגושן "גושן" ראשי תבות נס גדול היה שם "נס גדול" לא נס נפלא נס נורא אלא "גדול".
ועניין יוסף הוא גם בגדולה של חסד שהוא המשביר לכל עם הארץ וכל גדולת יוסף הוא על ידי ששם עיניו וראה בצרת שר המשקים ושר האופים ועל ידי זה נסבב שעלה למלכות וזה אדם גדול שפותח את העיינים לראות את הצער של אחרים.
תשועה גדולה
וזה מה שאומרים בתפילת על הניסים ולעמך ישראל עשית תשועה גדולה והוא על פי מה שכתוב אצל יונתן (שמואל א, יד, מה) "הישועה הגדולה הזאת בישראל" ישועה גדולה היא ישועה שניכר בה שכולה מלך השם הגדולה שנכרת בו גדולתו של הקב"ה והטבתו שהיא בלי גבול .
וזה הייתה ישועת חנוכה שניכר בה שאינה באה מכחה של ישראל אלא מכוחו של הקב"ה שהוא גדול הגדולה זהו חסדו, ולכך הביטוי של ישועה של גדולה הוא על ידי הדלקת הנרות שאור הוא ביטוי של גדולה כמו שבארנו.
מבואר בדברי הגמ' שיש עניין בנר שהוא משום שלום בית שהוא מרבה שלום ועל ידי האור בית יוסף לאש "אש" ראשי תיבות אהבה ושלום ובית עשו "לקש" ראשי תבות קנאה ושנאה, וכל זה על ידי בני אהרן הכהן שנושא את כולם על לבו ועל ידי המנורה שהיא מקשה אחת שמסמלת את אחדותם של ישראל.
יזכנו השם לזכות לאור תורה וגדולה ולתשועה גדולה במהרה בימינו אמן.