מתי ניתן לברך על סדר הפרשת תרומות ומעשרות?

בקצרה: כל התרומות ומעשרות בזמן הזה הם דרבנן. יחד עם זאת אנו מברכים ברכת תרומות ומעשרות בהפרשות של טבל ודאי אשר לא  הופרשו ממנו תרומות ומעשרות.

ברכת תרומות ומעשרות היא ברכה חשובה ונדירה, בימינו משגיחי הכשרות האמונים על ביצוע הפרשת התרומות והמעשרות הם מהבודדים שזוכים לקיים את הברכה זאת. הסיבה לכך היא פשוטה: כיום לרוב אין לצרכן הפרטי בבית שלו טבל ודאי. רוב הסחורה המשווקת והמגיעה לביתינו עוברת הליך של הפרשת תרומות ומעשרות בידי משגיחי הכשרות.

מי כן יכול לברך כיום ברכת תרומות ומעשרות?

כאמור, לפני הכל אלו משגיחי הכשרות עצמם. אליהם מצטרפים גם חקלאים פרטיים אשר צורכים מן היבול לשימושם הביתי, וכן אנשים פרטיים המגדלים בחצר ביתם עצי פרי או ערוגות ירק.

הכלל ההלכתי קובע כי "ספק ברכות להקל", ברכה היא חובה מדברי חכמים, ולפיכך תקף לגביה הכלל ש"ספק דרבנן להקל". לכך מצטרף גם החשש מפני האיסור החמור של נשיאת שם שמים לבטלה ו"ברכה לבטלה", מחמת כך, ברובם המוחלט של הברכות, כולל ברכת תרומות ומעשרות, נמנעים מלברך אלא אם באופן ודאי ומוחלט ברור שקיימת חובת הפרשת תרומות ומעשרות על הפרי שלפנינו.

מתי חלה חובת הברכה?

חובת הברכה חלה בכל פעם שיש לנו טבל ודאי, כלומר יבול שבודאות לא הופרש ממנו תרומות ומעשרות.מבין התנאים אותם הציבו חכמים לחובת תרומות ומעשרות הם: א. שהפרי גדל בארץ ישראל ב. שהוא גדל בבעלות יהודי (פרטים נוספים בהמשך) ג. שהוא "נקבע למעשר", זאת על ידי כניסה לבית ("ראיית פני הבית") גמר מלאכת האיסוף ("מירוח הכרי") או באופנים נוספים כמו בישול וכדומה.

כאן נתייחס לכמה יוצאי הדופן, שבהן ישנה חובה להפריש, יחד עם זאת אין לברך על הפרשה זו.

מקרה 1  – קניתי פירות מדרוזי, שללא ספק הוא לא הפריש עליהם תרומות ומעשרות – האם צריך להפריש בברכה?

אם הדרוזי הוא זה שגידל את התוצרת החקלאית בשדה שבבעלותו, כאמור אין כלל חובה להפריש תרומות ומעשרות. אלא שאם איננו יודעים אם הוא גידל אותם בעצמו או קנה אותם מיהודי, צריך להפריש תרומות ומעשרות מספק. כמובן במקרה זה של הפרשה מספק אין לברך.

מקרה 2 – קטפתי בעצמי פירות בכפר ערבי שבארץ ישראל, האם צריך לברך על הפרשת תרומות ומעשרות?

אם מזדמן לכם לבקר בכפר ערבי ולקטוף מן הפירות, חלה חובה להפריש. אולם בנוגע לברכה יש מחלוקת בין הפוסקים. בעל ה"ברכי יוסף" מציין שהמנהג בארץ ישראל שלא לברך, וזאת מהסיבה שעל פירות של נכרי, גם אם יהודי הוא זה שביצע את "גמר המלאכה" אין לברך, ובמיוחד כאשר הקטיף נעשה ברשותו של הערבי, כך שיתכן שהיהודי בעצם מבצע את הקטיף בשליחותו של הגוי.

יחד עם זאת, הרב אברהם ישעיהו קרליץ, "החזון איש", הורה שאפשר וצריך לברך.

מקרה 3 – גידלתי בעצמי בבית עלי בצל, שעועית וכדומה על גבי משטח מים, האם חלה חובה להפריש תרומות ומעשרות בברכה?

ישנה מחלוקת לגבי "גידולי מים" שאינם מחוברים לאדמה האם חלה עליהם בכלל חובת מעשר. ומאחר ויש מחלוקת אנו נוהגים גם כאן כבכל ספק הלכתי. ומאחר ויש ספק, גם במקרה זה אנו מפרישים תרומות ומעשרות אך מחמת הספק אין מברכים על הפרשה זו.

מקרה 4 – גידלתי פירות או ירקות באדנית עם אדמה במרפסת ביתי, ולאחר מכן הכנסתי את התוצרת הביתה. האם יש חובה להפריש בברכה?

כפי שצוין לעיל, "ראיית פני הבית" היא אחת הדרכים הקובעות למעשר. אלא שלראות את פני הבית מתקיים רק כאשר הפירות והירקות נכנסו אל הבית דרך הפתח הראשי, דלת הכניסה לבית. לרוב – דלת המרפסת הינה צדדית, והיא לא קובעת למעשר.

כמו כן – יש צורות שונות ורמות שונות של, מרפסות  שלכל אחת מהן מעמד הלכתי שונה לגבי חיוב הפרשת תרומות ומעשרות.

בגלל כל זאת, ומכיון שכל מרפסת יש בה דרגות חיוב אחרות, וקיים ספק האם הכניסה לבית עונה למעמד ההלכתי של "ראית פני הבית" נוהגים גם במקרה זה כבכל ספק: מפרישים תרומות ומעשרות, אך אין מברכים על הפרשה זו.

פרט נוסף: מאחר והפירות הם במעמד של ספק, הם לא טבל ודאי וגם לא פטורים ודאי, צריך להפריש על פירות אלו בנפרד. אין מערבים את הפירות הללו עם פירות טבל ודאי אחרים, שלא ייווצר מצב שבו מפרישים מהם תרומה על פירות טבל ודאי, שכן "אין מפרישים מן הפטור על החיוב".  ובהנחה שפירות אלו פטורים מחובת מעשר, לא ניתן להפריש מהם כדי לפטור פירות טבל ודאי.