אם בעבר בעיית ההרכבות הייתה קיימת רק באילנות, הרי שבשנים האחרונות המציאות המרה טופחת על פנינו, כאשר התפתחו שיטות גידול חדשות, הבנויות על הרכבת ירקות בדומה להרכבת אילנות, ומגדלים רבים החלו להשתמש בהן.
בעבר לא הייתה מצויה הרכבה בירקות, ועל מגדלי הירקות הייתה החובה להיזהר אך ורק מכלאי זרעים, דהיינו לשמור על המרחק הנדרש בין מין למין, ובכך נמלטו מאיסורי כלאים.
הרכבת הירקות מצויה בעיקר במשפחת הדלועיים כמו מלפפון, מלון ואבטיח. תופעה זו של הרכבה אסורה באבטיח התפשטה כל כך, עד שניתן לומר שכיום כמעט כל האבטיחים בארץ – מורכבים על דלעת באופן האסור של הרכבת מין בשאינו מינו.
מקור איסור הרכבת ירקות הוא במשנה בכלאים (פרק א' משנה ז'): "אין מביאין ירק בירק", ושם במשנה ח' מובאות דוגמאות של הרכבת ירק בירק.
הגמרא בחולין (דף ס' ע"א) מסתפקת האם במיני דשאים (ירקות) נאסרה הרכבת שני מינים. וצדדי הספק הם, כיון שבבריאת העולם נאמר (בראשית א, יא-יב) "וַיֹּאמֶר אֱלֹקִים תַּדְשֵׁא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא עֵשֶׂב מַזְרִיעַ זֶרַע עֵץ פְּרִי עֹשֶׂה פְּרִי לְמִינוֹ" וגו', כאשר המילה למינו נאמרה בעץ, ולא בדשא. וא"כ לא נצטוותה הארץ להוציא כל מין בנפרד.
ובהמשך [בבריאת העולם בפועל] כתוב: "וַתּוֹצֵא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא עֵשֶׂב מַזְרִיעַ זֶרַע לְמִינֵהוּ וְעֵץ עֹשֶׂה פְּרִי אֲשֶׁר זַרְעוֹ בוֹ לְמִינֵהוּ" וגו', דהיינו שהארץ הוציאה מדעתה גם את הדשאים למינם.
ומכיון שבציווי לארץ לא נאמר שיצאו הדשאים למינם, אך הארץ מדעתה הוציאה עשב למינהו, והקב"ה הסכים על ידה, מסתפקת הגמרא אם יש בדשאים איסור הרכבה.
ושואלים התוס' שם והר"ש (כלאים פרק ז משנה א) מהו הספק של הגמ', והרי במשנה בכלאים, הנזכרת לעיל, מבואר שאסור להרכיב ירק בירק.
ומתרצים התוס' שאת הרכבת הירק שאוסרת המשנה אפשר לפרש בב' אופנים, וזהו ספק הגמ':
אופן א': שההאיסור הוא משום איסור כלאי זרעים, שכשם שאסור לזרוע כלאים, כך אסור להרכיב ירקות, והמרכיב ירקות עובר באיסור זריעת כלאים.
אופן ב': שאיסור הרכבת ירקות נלמד מאיסור כלאי אילן.
והנפקא מינה ההלכתית לנידון זה היא במקום שאין נוהג איסור כלאי זרעים, כגון בחוץ לארץ או על ידי גוי: אם האיסור הוא משום כלאי זרעים א"כ בחו"ל או על ידי גוי, מותר. לעומת זאת אם האיסור הינו משום כלאי אילן אסור אף בחו"ל ואף על ידי גוי.
וכך ביאר את הספק הגמ', הרא"ש בהל' כלאים (אות ב) וכעין זה ברמב"ן (חולין שם).
והרמב"ם בהלכות כלאים (פרק א' הלכה ה') לא כתב את האיסור להרכיב ירק בירק. ומצאנו באחרונים כמה תירוצים להשמטה זו, וישנן נפק"מ להלכה.
הכסף משנה (שם) תירץ שהשמיט הרמב"ם הרכבת ירקות משום שבאותה הלכה כתב הרמב"ם הרכבות הנוהגות גם בחו"ל, ואילו הרכבת ירק בירק אינה נוהגת בחו"ל, מכיון שהפסוק ממעט "שדך לא תזרע כלאים" רק בארץ ישראל ולא בחו"ל.
וכדאמרינן בקידושין (לט, א) שאין איסור זריעת כלאים בחו"ל, וממעט גם הרכבה בירקות שמותרת בחו"ל. ואילו את הרכבת ירקות בארץ ישראל השמיט הרמב"ם, מכיון שברור לכל שלא הוצרך לכתוב ולפרט שלוקים עליה, שקל וחומר הוא: אם על זריעת ירקות כלאים לוקים, כ"ש שלוקים על הרכבת ירק בירק ממין אחר.
והגר"א יור"ד (רצה אות ב) כתב לבאר את השמטת הרמב"ם, שהרמב"ם פירש שאיסור הרכבת ירק בירק הכתוב במשנה הוא מדרבנן, ואילו בהלכה מנה הרמב"ם רק את ההרכבות האסורות מן התורה, ולכן לא פירט גם איסור הרכבת ירק בירק.
ובחזו"א (כלאים סי' א אות טו) כתב ליישב שהרמב"ם הכריע להלכה את ספק הגמ' שאיסור הרכבת ירקות הוא מצד כלאי זרעים ולא מצד כלאי אילן, על פי הירושלמי (פ"א מכלאים ה"ז) שמכריע כך את ספק הבבלי לקולא, ולכן בחו"ל או על ידי גוי יהיה מותר. ואילו בארץ ישראל גם לדעת הרמב"ם יש בהרכבת ירק בירק איסור זריעת כלאים, אך כיון שזה פשוט שאסור, לא הוצרך הרמב"ם לכתוב איסור זה.
נמצא, שלכולי עלמא קיים איסור הרכבת ירקות בירקות בארץ ישראל על ידי ישראל, ואין להקל בכך.
אף על פי שההרכבה אסורה, וכן קיומה אסור, אין הירקות נאסרים, כמו שמובא בשולחן ערוך (יורה דעה סימן רצ"ד סעיף ז): "אסור לקיים המורכב כלאים, אבל הפרי היוצא ממנו מותר, ואפילו לזה שעבר והרכיבו".
אף שמצד דין כלאים התוצרת מותרת, עלתה השאלה בקרב גדולי הפוסקים האם בקניית האבטיחים האסורים יש משום איסור "לפני עיוור לא תיתן מכשול" וכן משום "מסייע ידי עוברי עבירה", ולא התקבלה הכרעה ברורה בכך.
לאור זאת, מספר מצומצם של יהודים יראי שמים, שכאבו על האיסורים הנעשים על ידי המגדלים, עשו ועושים מאמצים עילאיים להגיע לידי זנים של הרכבות מותרות באבטיח במטרה להחליף את ההרכבות האסורות.
ולאחרונה חפץ ה' בידם הצליח, ואכן מאמציהם נשאו פירות, ובזכותם קיימים כעת בשוק אבטיחים ללא הרכבה העומדים תחת פיקוח רבני בית המדרש.
מי יתן ונתבשר בקרוב שמאמציהם יצליחו עוד יותר, וכל המגדלים ישתמשו אך ורק בהרכבות המותרות, וכך יימנעו איסורי כלאים, ובקניית התוצרת לא יהיה אפילו ספק חשש של איסורי "לפני עיוור" או "מסייע ידי עוברי עבירה".
