הרכבת כלאים בירקות

מאמר מתוך הליכות שדה גיליון 224 – תמוז תשפ"ג
המאמר הוא מתוך שיעור שנאמר ביום העיון שעל ידי בית המדרש 'אמונת אי"ש' ביום ב' כ"ו ניסן התשפ"ג.

רבי שאול רייכנברג שליט"א

מרבני בית המדרש ומחבר ספר ’משפטי ארץ'

הרכבת כלאים בירקות

לצערנו הרב בשנים האחרונות מרכיבים ירקות. בעיקר בגלל שאסרו להשתמש בריסוסים מסוימים להדברת מזיקים שבקרקע, משום כך מחפשים צמח שעמיד בפני המחלות והמזיקים שבקרקע. יש הרכבות מותרות כגון עגבנייה על עגבנייה, על זן של עגבנייה עמידה למחלות שהפירות שלה לא מוצלחים, זן של עגבנייה שהפירות טעימים. ויש לצערנו שמרכיבים מין אחד על מין אחר. ההרכבות האסורות הנפוצות הן באבטיחים שמרכיבים אותם על דלעת. וכן מלפפונים ומילונים מרכיבים על דלעת ישנם שני איסורי כלאים בצמחים:

כלאי זרעים, לזרוע שני מינים בסמיכות זה לזה.

כלאי הרכבה באילנות, שאסור להרכיב ייחור של מין אחד על עץ ממין מאחר .

(מלבד זה יש איסור מיוחד בגפן – כלאי הכרם, אך לא נעסוק בו כעת)

לדעת הרמב"ם (הלכות כלאים פ"א ה"ו) וכך להלכה, אין איסור לזרוע או לשתול שני מיני עצים סמוכים זה לזה, אסור רק להרכיב.

המקור לאיסור הרכבה באילנות

נאמר בתורה (ויקרא יט,יט): “את חקתי תשמורו, בהמתך לא תרביע כלאים, שדך לא תזרע כלאים, ובגד כלאים שעטנז לא יעלה עליך."

שדך לא תזרע כלאים, אסור לזרוע שני מיני זרעים ביחד או סמוכים.

הגמרא בקידושין (לט) דורשת פסוק זה. “את חוקותי תשמורו חוקים שחקקתי לך כבר, חוקים שנצטוו עליהם בני נח. בהמתך לא תרביע כלאים ושדך לא תזרע כלאים". היינו שכמו שנצטוו שלא להרביע שני מיני בהמה, כך נצטוו בכלאים שלא להרכיב שני מיני אילנות, ומה שכבר נצטוו בני נח נאסר כאן בלאו לישראל.  התוס' (חולין ס,א) מבארים שבני נח נצטוו בזה כשנכתב בבריאת העולם עץ עושה פרי… למינהו. ונאמר בבהמות … נפש חיה למינה… וחיתו ארץ למינה …

איסור הרכבת אילנות כפי דרשת הגמרא, כלול בלאו של שדך לא תזרע כלאים, והמרכיב שני מינים לוקה .

האם יש איסור הרכבת שני מינים בירקות

בגמרא (חולין ס,א) מבואר: “דרש רבי חנינא בר פפא: יהי כבוד ה' לעולם ישמח ה' במעשיו ,פסוק זה שר העולם אמרו, בשעה שאמר הקדוש ברוך הוא למינהו באילנות נשאו דשאים קל וחומר בעצמן, אם רצונו של הקדוש ברוך הוא בערבוביא, למה אמר למינהו באילנות. ועוד ק"ו,

ומה אילנות שאין דרכן לצאת בערבוביא אמר הקדוש ברוך הוא למינהו, אנו עאכ"ו, מיד כל אחד ואחד יצא למינו. פתח שר העולם ואמר, יהי כבוד ה' לעולם ישמח ה' במעשיו."

היינו שבמעשה הבריאה (בראשית א יא,יב) כתוב כך “ויאמר אלוקים תדשא הארץ דשא עשב מזריע זרע, עץ פרי עושה פרי למינו אשר זרעו בו על הארץ ויהי כן. ותוצא הארץ דשא עשב מזריע זרע למינהו, ועץ עשה פרי אשר זרעו בו למינהו, וירא אלוקים כי טוב". ציווי של ה' נאמר למינו רק בעצים ולא בדשאים, ואילו במה שקרה בפועל כתוב למינהו גם בדשא.

ממשיכה הגמרא: “בעי רבינא, הרכיב שני דשאים זה על גב זה לר' חנינא בר פפא, מהו, כיון דלא כתב בהו למינהו – לא מיחייב, או דילמא, כיון דהסכים אידיהו – כמאן דכתיב בהו למינהו דמיא, תיקו."

הגמרא נשארת בספק אם יש איסור הרכבה בירקות.

התוס' (שם ד"ה הרכיב) שואלים הרי כתוב במשנה (כלאים פ"א משניות ז,ח) “אין מביאין אילן באילן ירק בירק ולא אילן בירק ולא ירק באילן. אין נותנין זרע דלעת לתוך החלמית שתהא משמרתו מפני שהוא ירק בירק", אם כן מה הגמרא מסתפקת. ומתרצים שבמשנה אפשר לפרש שאסור משום כלאי זרעים, שבהרכבת ירק בירק יש גם איסור כלאי זרעים, שכמו שאסור לזרוע שני מינים ביחד אסור גם להרכיב מין במין אחר ששניהם גדלים יחד. והגמרא מסתפקת בחו"ל ששם כלאי זרעים מותרים ורק כלאי הרכבה אסורים, האם גם בירקות אסור להרכיב. וכן לבני נח שמותרים בכלאי זרעים ואסורים בכלאי הרכבה, שהכתוב למינהו בבריאת העולם מדבר באיסור הרכבה. וכך כותב הרמב"ן שם, וכך כותב הרא"ש בהלכות ערלה סי' ב, וכן כתב הר"ש על המשנה בכלאים.

א"כ לדעת התוס' הרמב"ן והר"ש, אף אם נשאר בספק אם יש איסור הרכבה בירקות, המרכיב שני מיני ירקות בארץ ישראל ילקה משום שדך לא תזרע כלאים כזורע שני מינים יחד.

בטור (יורה דעה הלכות כלאי אילן סימן רצה) כתוב:

“שלא אסרה תורה בח"ל אלא הרכבת אילן באילן בין אילן בירק בין ירק באילן בין ירק בירק שאינו מינו בין אילן באילן שאינו מינו ואפי' עץ סרק על עץ מאכל או עץ מאכל על עץ סרק ."היינו שהטור פוסק לאיסור להרכיב גם ירק בירק בחו"ל .וצריך לומר שפסק להחמיר מספק.

בשו"ע (יו"ד סי' רצה סעי' א,ג) כתובים שני סעיפים:

“כלאי האילנות הרי הם בכלל מה שנאמר שדך לא תזרע כלאים, כיצד המרכיב אילן באילן כגון שהרכיב ייחור של תפוח באתרוג או אתרוג בתפוח הרי זה לוקה מן התורה בכל מקום בין בארץ ובין בחו"ל. וכן המרכיב ירק באילן או אילן בירק לוקה בכל מקום   .

מותר לזרוע זרעים וזרע אילן כאחד. וכן מותר לערב זרעי אילנות ולזרעם כאחד, שאין לך כלאים באילנות אלא הרכבה בלבד, בין אילן בירק, בין ירק באילן ,בין ירק בירק שאינו מינו ,ואפילו עץ סרק  על עץ מאכל או עץ מאכל על עץ סרק."

בסעיף א כשמדבר על מלקות בין בארץ ובין בחו"ל הוא לא מזכיר ירק בירק כיון שמספק אין מלקות. אבל בסעיף ג כשמזכיר שאסור ולא כותב מלקות כותב גם ירק בירק.

שיטת הרמב"ם

הרמב"ם (כלאים פ"א ה"ה) כתב:

“כלאי האילנות הרי הם בכלל מה שנאמר שדך לא תזרע כלאים, כיצד המרכיב אילן באילן כגון שהרכיב ייחור של תפוח באתרוג או אתרוג בתפוח הרי זה לוקה מן התורה בכל מקום בין בארץ בין בחוצה לארץ, וכן המרכיב ירק באילן או אילן בירק לוקה בכל מקום."

ובהלכה שאחריה כתב “ומותר לזרוע זרעים וזרע אילן כאחד וכן מותר לערב זרעי אילן ולזורעם כאחד, שאין לך כלאים באילנות אלא הרכבה בלבד."

הרמב"ם לא מזכיר ירק בירק, למרות שהדין נמצא במשנה שהייתה לפני הרמב"ם והרמב"ם אף מזכיר את האיסור של ירק בירק בפירוש המשנה.

וביאר הכסף משנה כיון שעל הרכבת ירק לא לוקים בחו"ל הרמב"ם לא הזכירו ביחד עם הרכבת אילנות, ובארץ ישראל הרמב"ם לא צריך לכתוב שאסור שאם על זריעת כלאים לוקים כ"ש על הרכבה (וכמו שכתבו כל הראשונים.)

בביאור הגר"א (סי' רצה ס"ק ב) כתב שהרמב"ם פירש שהרכבת ירק במשנה אסורה רק מדרבנן ולכן לא הזכיר את הרכבת ירק לגבי מלקות. אך הגר"א מביא את כל הראשונים שסוברים שהרכבת ירק אסורה מן התורה .

החזו"א (כלאים סי' א ס"ק טו) כתב שהרמב"ם פסק כירושלמי (פ"א ה"ז) שגוי לא חייב על הרכבת כלאים בירקות כיון שלא כתוב למינהו בציווי של הירקות, אע"פ שכתוב בעשיה. שכיון שבבלי זה ספק ובירושלמי מוכרע, הרמב"ם פסק כירושלמי. ואת האיסור משום כלאי זרעים (כראשונים הנ"ל) הרמב"ם לא הוצרך לכתוב.

סיכום שיטת הרמב"ם

הכסף משנה והחזו"א מפרשים ברמב"ם שעכ"פ בהרכבת ירקות יש איסור של זריעת כלאים .לגבי איסור הרכבה, לכסף משנה זה ספק בארץ אך מותר בחו"ל (עי"ש), ולחזו"א הרמב"ם פסק שאין איסור הרכבה (אך כאמור יש איסור כלאי זרעים). לדעת הגר"א ס"ל לרמב"ם שאין איסור מן התורה של כלאי זרעים בהרכבת ירקות, ואת המשנה אפשר לפרש שאסור מדרבנן. הגר"א לא כותב אם ספק הגמרא נשאר עכ"פ ספק דאורייתא לדעת הרמב"ם (בחזו"א כלאים א,טו, כתב שלגר"א בדעת הרמב"ם נשאר ספק אם יש איסור מהתורה של הרכבת ירק בירק.) כיום מרכיבים במשתלה והשתיל גדל שם זמן מסוים ומביאים את השתיל עם גוש אדמה קטן לשתול בשדה.

מה דין השתילה בשדה?

הגמרא במו"ק (ב,ב) מביאה מחלוקת רבה ורב יוסף אם מנכש עשבים ומשקה את הצמחים חייב בשבת משום זורע או משום חורש. והגמרא שואלת שכתוב בברייתא “המנכש והמחפה בכלאים לוקה", ואם מנכש הוא תולדה של זורע לכן לוקה משום תולדת זריעת כלאים, אבל אם זה תולדה של חורש למה לוקה הרי אין איסור חרישה בכלאים. רואים שעל תולדה של זורע לוקים בכלאי זרעים. ממילא לכל השיטות דלעיל שהרכבת ירקות אסורה גם משום כלאי זרעים, השתילה בקרקע אסורה מן התורה, משום שנראה שהשתילה בקרקע אפילו עם גוש זה זורע או תולדת זורע.

[החזו"א אמר שבשמיטה נטיעה עם גוש היא נטיעה דאורייתא, שנחשב לאב, ושתילה עם גוש מועילה רק שלא צריך למנות שנות ערלה מחדש אם העבירו עץ עם גושו, אבל לגבי איסור נטיעה בשמיטה הרי היא נטיעה גמורה].

וכן מובא בחזו"א (כלאים ב,ט ד"ה ומיהו) שהשותל עץ מורכב אפילו עם גוש לוקה כמו שמרכיב, עי"ש .

מבואר אם כן שבירק מורכב באינו מינו יש גם איסור בשתילה.

איזה איסור יש בהשקאה וניכוש של צמחים מורכבים

לאחר ששותלים את הירקות המורכבים בשדה משקים אותם,  מדשנים אותם ומנכשים את העשבים,  ויש לדון מצד איסור הרכבה ומצד איסור כלאי זרעים. החזו"א (כלאים ב,ט) כתב שיתכן שהמשקה עץ מורכב אינו עובר על תולדת זורע של ההרכבה שאין הרכבה אחרי הרכבה. א"כ המשקה את הצמחים המורכבים לא עובר על תולדת זורע מצד ההרכבה. אבל לראשונים שהרכבת ירקות אסורה גם משום כלאי זרעים, הרי המנכש והמשקה את הירקות המורכבות לוקה משום כלאי זרעים כי האיסור הוא לא רק מצד מעשה ההרכבה והחיבור אלא משום ששני המינים גדלים יחד. וכך כתוב ברמב"ם (הל' כלאים א,א) שהמנכש בכלאים לוקה (רק ניכוש לתועלת הצמחים שאז הוא תולדת זורע ולא ניכוש לתועלת הקרקע ,ראה מגיד משנה וכסף משנה הל' שבת ח,א) וה"ה המשקה שכאמור הוא תולדת זורע.

קיום כלאים

מלבד האיסור להרכיב ולזרוע כלאים יש גם איסור לקיים. ויש לדון על קיום המורכב כלאים ועל קיום כלאי זרעים

קיום כלאי זרעים

כתוב בגמרא (מו"ק ב,ב ע"ז סד,א מכות כא,ב) “המנכש והמחפה בכלאים לוקה, רבי עקיבא אומר אף המקיים. ודורשים  בהמתך לא תרביע כלאים שדך לא תזרע כלאים". כיון שהכתוב הסמיך את הכלאים של בהמה לשדך, דורשים …כלאים שדך לא… שלא יהיו כלאים בשדך. וחכמים סוברים שלא לוקה.

כתוב במשנה (כלאים פרק ח משנה א): “כלאי זרעים אסורין מלזרוע  ומלקיים ומותרים באכילה וכל שכן בהנאה ."

לא נאריך בביאור הסוגיה רק נסכם את השיטות.

לר"ע המקיים כלאים לוקה

התוס' (מכות ד ועוד) כתבו שלוקה רק כשמקיים ע"י מעשה ,אפילו מעשה כל דהוא כעשיית גדר, משום שלאו שאין בו מעשה לא לוקים עליו. ואם בלי מעשה אסור מן התורה ככל לאו שאין בו מעשה (עיין עוד שו"ת חתם סופר יו"ד סי' רפז וחזו"א כלאים סי' ב ס"ק יא.)

תוס' (שם) בשם הערוך כתבו שלוקים גם כשמקיים בלי מעשה כיון שס"ל לר"ע שלאו שאין בו מעשה לוקים .

הרש"ס (כלאים פ"ח ה"א) כתב שלוקים על קיום כלאים אע"פ שעל כל לאו שאין בו מעשה לא לוקים, משום שהפסוק הקיש קיום לזריעה.

דעת חכמים

מפשטות הגמרות בבלי (מו"ק וע"ז שם) נראה שלדעת חכמים אין איסור לקיים כלאים מן התורה ,וי"א (תוס' ב"ק פא, ריטב"א ומאירי ע"ז) שלדעת חכמים יש איסור מדרבנן לקיים כלאים שצמחו מעצמם, שמא יאמרו שזרע כלאים.

הירושלמי (כלאים פ"א ה"א) שואל האם המשנה (כלאים פ"ח מ"א) שאמרה שאסור לקיים כלאי זרעים היא כר"ע. ומתרץ שלדעת חכמים המקיים כלאים ע"י מעשה לוקה ולקיים בלי מעשה אסור ולא לוקים (ולר"ע לוקים בלי מעשה, ויש לפרש או שלוקים על לאו שאין בו מעשה או כרש"ס.)

ברמב"ם פרק א הלכה ג כתוב: “ואסור לאדם לקיים כלאי זרעים בשדהו אלא עוקר אותם ואם קיים אינו לוקה". וכך נפסק בשו"ע סי' רצז סעי' ב: ואסור לקיים בשדהו אלא עוקרן ואם קיימן אינו לוקה.

הכסף משנה מפרש את הרמב"ם שפסק כחכמים וכשיטת הירושלמי (וגם את הבלי אפשר לפרש כך), שמקיים בלי מעשה אסור מן התורה ולא לוקה. ואם כך פירש ברמב"ם א"כ כך גם פסק בשו"ע. וזו הפשטות להלכה.

גם הר"ש בפ"ח מביא את הירושלמי ששואל האם המשנה של מקיים היא ר"ע ומתרץ שנחלקו בלי מעשה אבל ע"י מעשה חכמים מודים שלוקה. גם הרא"ש בהלכות כלאים (על כלאי אילן) כתב שמקיים במעשה לוקה. כנראה  כיון שסתם משנה פ"ח שאסור לקיים ומשמע מהתורה.

החתם סופר (יור"ד סי' רפח) כתב שהרמב"ם פוסק כר"ע שמקיים ע"י מעשה לוקה ובלי מעשה אסור מן התורה ולא לוקה.

אך המהר"י קורקוס מפרש ברמב"ם שפסק כחכמים שאין איסור מקיים מן התורה אלא מדרבנן .

וכך נראה בביאור הגר"א (יור"ד סי' רצז ס"ק ג,ט.)

כל האמור הוא איסור קיום בירקות מורכבים מצד איסור כלאי זרעים.

קיום כלאי הרכבה

גם כלאי הרכבה באילנות אסור לקיים. כך כתב הרא"ש (הלכות כלאים אות ג) שהמקיים את המורכב לוקה. וכך כתב הטור (יור"ד ס"ס רצה), וכך נפסק בשו"ע (יור"ד סי' רצה סעי' ז.)

אמנם התוס' רא"ש (סוטה מג,א) כתב שאפשר שבכלאי אילן אין איסור מקיים מן התורה, כיון שאיסור הרכבה לומדים מההיקש לכלאי בהמה, וכלאי בהמה מותר לקיים את מה שנולד מהרבעת הכלאים. וכך כתב גם הריטב"א (קידושין לט,א).

סיכום

אסור להרכיב ירקות שני מינים או משום איסור הרכבה או משום איסור כלאי זרעים.

אסור לשתול את המורכב או משום שהשתילה כהרכבה או משום זורע כלאי זרעים .

אסור להשקות ולנכש את המורכב משום תולדת זורע של כלאי זרעים ומשום מקיים כלאים .

ואסור לקיימם אפילו בלי מעשה משום מקיים כלאים.

כל האמור הוא אם יהודי עושה את ההרכבה, השתילה והקיום. ויש לדון מה הדין אם עושה דברים אלו נכרי בשליחות ישראל.

הרכבה של שני מינים ע"י נכרים עוברים על איסור אמירה לנכרי שבות של כלאי זרעים, כיון שפוסקים שבכל האיסורים אסור להגיד לנכרי לעשות את מה שאסור לישראל לעשות (ראה רמב"ם הלכות כלאים פ"א ה"ג, ובראב"ד, במהר"י קורקוס ובכסף משנה שם).

ולכאורה עוברים גם משום לפני עוור לא תתן מכשול, לאותו צד בגמרא שהרכבת ירק אסורה משום איסור הרכבה ממילא אסורה גם לגוי וכפי שהבאנו משיטות הראשונים לעיל בביאור הגמרא בחולין, ובדברי הכ"מ על הרמב"ם שם. (ראה רמב"ם כלאים פ"א ה"ו, ובכסף משנה ובמשנה למלך שם.)

לשתול ע"י נכרי אסור משום אמירה לנכרי שבות כנ"ל, ולפי החזו"א ששותל הוא כמו מרכיב אסור גם משום לפני עוור לא תתן מכשול כמו במרכיב.

להשקות ולנכש ולקיים, עובר הבעלים הישראל משום מקיים כלאים בלי מעשה. וגם עובר משום אמירה לנכרי.