מהי מצות הפרשת חלה?
נצטווינו בתורה על מצוות הפרשת חלה: "וְהָיָה בַּאֲכָלְכֶם מִלֶּחֶם הָאָרֶץ תָּרִימוּ תְרוּמָה לַה' רֵאשִׁית עֲרִסֹתֵכֶם חַלָּה תָּרִימוּ תְרוּמָה" (במדבר טו, יט-כ)
כאשר מכינים עיסה העשויה מחמשת מיני דגן בכמות של עישרון על מנת לאפותה בתנור, מתחייבים בהפרשת חלה מהבצק או מהלחם, וכן בנתינת החלה לכהן (בזמן המקדש כשהיו הכהנים טהורים).
איך מפרישים חלה?
המפריש:
מן התורה מוטלת מצוות ההפרשה על בעל העיסה – בין איש, בין אישה, אך נהגו שהנשים מפרישות חלה.
אחד הטעמים להעדיף נשים להפריש את החלה, הוא כדי לתקן את חטאה של חווה, שפגמה באדם הראשון שהיה 'חלתו של עולם'.
אם הבעל רוצה להפריש, יש אומרים שצריך ליטול רשות מאשתו, אך גם אם לא עשה זאת – ההפרשה חלה, והעיסה מתוקנת.
כמות ההפרשה:
מהתורה, מספיק להפריש חתיכה קטנה – "כלשהו". וחז"ל נתנו שיעורים למצווה זו.
בימינו, כאשר הכהנים, להם מיועדת התרומה, טמאים, ואסור להם לאכול תרומה, מפרישים חתיכה קטנה. ונוהגים להפריש "כזית".
זמן ההפרשה:
לכתחילה יש להפריש מן הבצק לאחר הלישה, לפני האפיה. אך אם לא הפריש, יפריש לאחר האפיה מן העיסה האפויה, אלא שבמקרה כזה יכוון בהפרשתו גם על כל הבלוע בתנור ובתבניות.
סדר ההפרשה:
ישנן שתי שיטות בסדר ההפרשה:
שיטה א:
- מפרידים את החתיכה המופרשת, בזמן הפרדת החתיכה יש לחשוב שעדיין לא מקיימים בכך את המצווה.
- מקרבים את החתיכה לבצק ממנו הופרשה.
- מברכים את ברכת ההפרשה:
"ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם אשר קידשנו במצוותיו וציוונו להפריש חלה"
(יש אומרים : "להפריש חלה מן העיסה" ויש אומרים "להפריש חלה תרומה").
4. אומרים על החתיכה המופרשת:
"הרי זו חלה".
שיטה ב:
- מברכים את ברכת ההפרשה בנוסח הנ"ל.
- נוטלים חתיכה מהבצק, ובזה מקיימים את הפרשת החלה.
- יש אומרים שגם באופן הזה יאמר (על החתיכה שנטלו): "הרי זו חלה".
מה עושים בחתיכה המופרשת?
החלה שהופרשה אסורה באכילה, ומצווה לשרוף אותה. אין לשרוף את החלה בתנור אפייה, אך ניתן לשרפה על המבערים שבכיריים.
ישנם השומרים את החלה במקפיא ושורפים אותה בערב פסח בשריפת חמץ. על העושים כן יש להיזהר מאד שלא יבואו במשך הזמן לאוכלה בטעות.
אם אין אפשרות לשרוף את החלה, יש להשליכה לאשפה עטופה בצורה מכובדת.
מאיזה בצק מפרישים חלה?
לפני הפרשת החלה יש לבדוק האם העיסה אכן חייבת בהפרשת חלה.
העיסה החייבת בהפרשת חלה הינה: עיסה העשויה מחמשת מיני דגן בכמות של עישרון שנעשתה על מנת לאפותה בתנור.
מהם חמשת מיני דגן?
חמשת מני דגן הם: חיטה, שעורה, שיפון, שיבולת שועל וכוסמין.
הערה: הכוסמין הנמכר כיום הוא הנקרא 'ספלטא', ונחשב לאחד מחמשת מיני דגן, לעומת כוסמת שהיא מין קטניות שאינו חייב בהפרשת חלה.
מהי כמות של 'עישרון'?
חז"ל אמדו את שיעור עישרון בשיעור של 'מ"ג ביצים וחומש ביצה' (כמניין 'חלה'),
במונחים של ימינו: ישנה מחלוקת מהי הכמות המתחייבת בהפרשת חלה בברכה אליה התכוונו חז"ל:
יש לשים לב:
א. הכמויות משתנות בהתאם לסוג הקמח.
ב. השיעורים אינם מדויקים, אלא בהערכה קרובה.
טבלת שיעורי הקמחים להפרשת חלה:
| לשיטת רבי חיים נאה | לשיטת החזו"א | בלי ברכה | |
| קמח חיטה לבן | כ- 1.666 קילו | כ- 2.250 קילו | כ- 1.200-1250 קילו |
| קמח חיטה מלא | כ- 1.616 קילו | כ- 2.200 קילו | כ- 1.200-1.150 קילו |
| שעורה | כ- 1.420 קילו | כ- 2.085 קילו | כ- 1.050 קילו |
| כוסמין | כ- 1.640 קילו | כ- 2.205 קילו | כ- 1.175 קילו |
| שיבולת שועל | כ- 1.197 קילו | כ- 1.805 קילו | כ- 890 גרם |
| שיפון | כ- 1.390 קילו | כ- 2.030 קילו | כ- 1.040 קילו |
כאשר מפרישים עם ברכה ע"פ הכמויות הנזכרות ראוי מאד להחמיר ולהוסיף עוד כ- 50 – 100 גרם קמח על הכמויות הנ"ל.
בני אשכנז נוהגים להפריש בלי ברכה גם מעיסה ששיעורה קטן מהשיעורים הנ"ל, ראה עמודת "בלי ברכה" בטבלה הנ"ל. למנהג בני ספרד – לא מפרישים כלל מעיסה בכמות זו.
הבצק המתחייב בהפרשת חלה
רק בצק המיועד לאפיה חייב בהפרשת חלה. אך אם רוצים לבשל את הבצק או לטגנו, כגון בצק של סופגניות, אין מפרישים ממנו חלה.
יש סוברים שגם בסוגי בצקים אלו חייבים בחלה, ולכן יש להחמיר ולהפריש בלי ברכה.
אמנם, גם בצק המיועד לבישול, אם אופים אפילו חתיכה קטנה ממנו – חייב בהפרשת חלה בברכה.
הנוזלים שמערבים עם הקמח ליצירת עיסה:
חיוב חלה בברכה, לכל השיטות, הוא רק כשהקמח נילוש דווקא באחד משבעת המשקים.
בין שבעת המשקים הרלוונטים לענייננו הם: יין, דבש, שמן, חלב, מים.
אם העיסה נילושה ב'מי פרות' בלבד, כגון מיץ תפוזים או מיץ תפוחים וכדומה, ללא שום תערובת של מים או אחד משאר המשקים הנ"ל, העיסה חייבת בחלה, ויש אומרים שאין לברך על ההפרשה, כיון שיש לחוש לדעת הסוברים שהעיסה פטורה מחיוב חלה.
ראוי לציין מה שכתוב בשולחן ערוך (יו"ד סימן שכט סעיף י), שיש להימנע מלהכין עיסה כזו, ויש להוסיף מעט מים לתוך העיסה. ושתי סיבות לדבר:
- כדי שתהיה החלה טמאה ויוכל לשורפה.
- כדי שתהיה העיסה חייבת בחלה בודאי לכל הדעות.
בצק המיועד לחלקו לכמה אנשים:
אם מחלקים את הבצק לפני האפיה, ובכל אחד מהחלקים לחוד לא תהיה כמות החייבת בהפרשת חלה, פטור מהפרשת חלה.
אם מחלקים אותו לאחר האפיה, חייבים בהפרשת חלה.
הלכות נוספות שחשוב לדעת
צירוף עיסות:
אם עירב כמה סוגי קמחים ולש מהם בצק אחד – חייב בהפרשת חלה.
אם עושה עיסות נפרדות מכל סוג – יכול לצרפן לשיעור המחייב בהפרשת חלה בשתי דרכים:
א. אם אחרי הלישה מניח את העיסות יחד זו לצד זו ו'נושכין' (נדבקות) העיסות זו לזו.
אך יש שאף בנשיכתן אינן מצטרפות. לדוגמה: שני סוגי בצק בטעמים שונים, אשר בכל אחד מהם יש פחות מהכמות המחייבת הפרשת חלה, אולם בשניהם יחד ישנה כמות המחייבת הפרשת חלה, אם מקפידים שלא יתערבו, כגון בצק מתוק ובצק מלוח, אינם מצטרפים אף שנושכים.
ב. צירוף כלי – עיסות או מאפים שלא היו בכמות המחייבת הפרשת חלה והונחו לאחר מכן עם עיסות או מאפים דומים נוספים בכלי אחד (או בשקית אחת), וביחד יש בהם עכשיו שיעור הפרשת חלה ונוגעים זה בזה בתוך הכלי המצרף, חייבים בהפרשת חלה.
יש אומרים שגם מקפיא נחשב לכלי המצרף לחיוב הפרשת חלה, והוראת הגרי"ש אלישיב זצ"ל שאם העיסות או המאפים נמצאים בתא אחד במקפיא הקטן ממ' סאה [כ-332 ליטר], חייב להפריש בברכה.
גיל המפריש:
ילד בן פחות מ-12 שנים וילדה בת פחות מ-11 שנים, לא יפרישו חלה. ואם הפרישו, יש להפריש מבצק זה שנית.
ילד בן יותר מ-12 וילדה בת יותר מ-11, עדיף שלא יפרישו קודם הגיעם למצוות, אך אם הפרישו, יש אומרים שהפרשתם הפרשה, ויש אומרים שאינה הפרשה ויש להפריש שנית מבצק זה.
