הגאון רבי יוסף אפרתי שליט"א
פירסום המאמר על הגבול הדרומי מזרחי של א"י עורר תגובות רבות, בכתב ובע"פ. ולוואי ודברי זה יקרבנו להבנת הלכה זו.
יורשה להוסיף מספר נקודות –
א. במאמרנו כתבנו (פרק ו) "ולא אכחד, שלאחרונה החלו כמה אברכים לפקפק על מקור הוראה זו של מרן ולחשוש שגם אילת בגבול אר"י –
כתבנו בלשון "כמה אברכים" כי לא היה ברירא מילתא אם הם מתכוונים להודיע ולפרסם דעתם ברבים. בינתיים התפרסמו הדברים ברבים "קונטרס הגבול ושטח הערבה" להרה"ג רמ"מ קרפ שליט"א, ובאר שם דעתו, עי"ש. עקרון המאמר, שגבולות הימים לאר"י הם מים הגדול – ים התיכון עד לים סוף, ודבר זה נלמד מהפסוק (שמות כג, לא) ושתי את גבולך מים סוף ועד ים פלשתים וגו'. עי"ש באורך. דבר זה דורש בירור האם גבולות פרשת משפטים או גבולות פרשת מסעי הם הקובעים את גבולות הארץ לגבי מצוות הארץ. ובנוסף לכך חייבים לקבוע היכן מצויה נקודת הגבול "ים סוף". במאמרנו כתבנו שגם אם הגבולות הקובעים הינם הגבולות שבפרשת מסעי, הרי גם השטח הדרומי לים המלח הינו ספק ארץ ישראל. כמו שנתבאר שם בארוכה.
מכל מקום, גם בעקבות מאמרו של הרב קרפ שליט"א – לא נשתנה דבר לדינא שהרי הכל מודים שמרן החזו"א קבע שאילת היא חו"ל, וכך שמעתי ממורנו הגר"ח קניבסקי שליט"א, וגם ידידי הרה"ג רמ"מ קרפ הראה לי שכן כתב לו הגר"ח, ובמאמר שפורסם בהליכות שדה האחרון הבאנו עוד כמה וכמה עדויות לכך. עכשיו קבלתי מידידי הרב א"י הופמן שליט"א מכתב מפרופ' שוורץ, שמוסר שהחזו"א הורה לו שלא לטוס לאילת בי"ט שני, ומאידך "לא התנגד לזריעת כלאי שדה באילת". א"כ החזו"א התיר איסור דאורייתא שנוהג באר"י – באילת; (שאם פסקינן שקדושת עזרא לא בטלה, כלאים אסורים מן התורה), ומי יבוא אחרי המלך לפקפק.
גם ידידי הרה"ג רמ"מ קרפ שליט"א הרגיש בזה, וכפי שמסר לי עומד לפרסם שאכן המקומות הסמוכים לאילת הינם חו"ל (לדעתו, מציאה מצא וודאי יפרסמה ברבים, מפת מור וקציעה המודפסת בסוף הספר מור וקציעה ממנה משמע – כי הגבולות הינם מים הגדול עד ים סוף. עקרונות המפה למעשה מבוארים בספר, והשאלה אם גבולות אר"י נקבעים עפ"י תיאור הגבולות בחומש שמות או בפרשת מסעי גם היא איננה חדשה, ונדונת בארוכה, אולם מענין כי גם בציור המפה המודפסת בסוף מור וקציעה נראה שאין הגבול מגיע עד לים סוף ממש. יש לדון בנפרד על הלימוד ממפות אר"י ובעיקר אם אפשר לדייק בהם בצורה ברורה). סוף דבר, ברור שהחזו"א זצוק"ל פסק שאילת איננה אר"י.
ב. עתה נותר לדון, על הקו שמדרום לו הם "מקומות הסמוכים לאילת", שאינם בגבול אר"י, ועל בסיס עדותו של הרב כהנא זצ"ל ציינו ליטבתה. בחוברת של הרב קרפ, דן בהבנת מכתבו של הרה"ג ר"ק כהנא זצ"ל, ולענ"ד נדמה שהדברים מוצאים מהקשרם, וכבר ציינו במאמרנו הקודם כי הרב כהנא זצ"ל פנה לרב ליברמן שליט"א והעיר כי למעשה ההיתר ליטול מנאות הכיכר גורם להרבות זריעה שם, ואם לדעת הרב כהנא זצ"ל יטבתה ונאות הכיכר דים שווה אם כן מה העדיפות שיטלו מיטבתה, (כמו שהוא מציע במכתב) והרי גם שם ירבו זריעה ע"י יהודים. ולכן אין ספק שלרב כהנא זצ"ל היה ברור כי ביטבתה אין שום שאלה של שביעית (המכתב של הרב כהנא זצ"ל מתפרסם בגליוננו)
אם בבירור דעתו של הרב כהנא זצ"ל עסקינן, עוד הערה אחת, צוות חברי המכון שעבדו במחיצתו יודעים עד כמה רגיש וזהיר היה בפירסום הלכה למעשה ע"י המכון, ולכן היה נוהג להגיה את "החוזרים ההלכתיים", המתפרסמים בהליכות שדה ע"י המחלקה ההלכתית של המכון, אפילו דברים שלא הוא חתום עליהם, וודאי שהיה מגיב על מידע שנכתב בשמו. לכן אם בחוזרים ההלכתיים פירסמנו וחזרנו כי הרב כהנא מעיד שהמקומות הסמוכים לאילת אינם בתוך גבולות ארץ הקודש (ראה גליון שבט-אדר מז, וגליון אב-אלול מז) והרב כהנא לא הגיב ודאי שכך היתה דעתו, ויתירה מזו, כל הסמוכים אליו בעבודה היו מודעים לכך כי למיטב ידיעתו השטחים בדרום הערבה הינם מחוץ לגבולות ארה"ק – לכל דיני שביעית.
הבא לדון בענין זה – אינו אלא מהמתמיהים.
ג. לאחרונה התפרסמו פירסומים נוספים בנושא, מהם הדורשים אי התיחסות שהם נכתבים שלא בדרך הראויה, הן מבחינת הראיות והן מבחינת ההתיחסות, ולכן הי' מן הראוי שלא להתיחס לחוברת שאין בה לא מנחה ולא מנוחה לירושלים וגדוליה אשר מהם היו שפסקו להחמיר בערבה הצפונית. אולם למען לא יוטעו ויכשלו הקוראים את אותו פירסום נסביר שני עקרונות, האחד – אין לנו עסק בשירטוט מפות על סמך השערות ושמות המקומות (ואפילו לע על סמך "מחקר" המובא בחוברת הנ"ל בשם "אחיו של חבר העובד במכון הגיאולוגי…") מה דלחזו"א זיע"א לא ברירא – ודאי גם לנו זעירא דזעירא דחבריא לא התברר, רק לסבר את האוזן במה שהיא יכולה לשמוע ולהגדיר מקומות שהם ודאי מחוץ לספק וכל שאר המקומות הינם אסורים מחמת ספיקו של מרן ולא של כל חוקר פלוני או אלמוני. גם מה שנכתב שם כאילו כל הטענה על הערבה הצפונית מבוססת על מאמרו של ד"ר רונסון, שגבול ים המלח בעבר היה דרומי מגבולו הנוכחי – בכמה עשרות ק"מ, ולכן לדעתו אסור להסתמך על חוקרים, בפרט שדעת רונסון בעיני אותו כותב איננה הגיונית ומכאן היגע חיש מהר למסקנה, שמתחת לים המלח, מותר לזרוע בשביעית. – הקורא הבלתי משוחד, ודאי ראה את מכלול הטענות לגבי השטח הדרומי לים המלח, ומאמרו של ד"ר רונסון – רק מהווה דוגמא לויכוח וחוסר בהירות בקביעת גבול הים, אולם הכל מודים כי סוף גבול ים המלח הדרומי יכול להיות שהיה דרומית מזרחית (באופן מוגבל) ממיקומו הנוכחי, ושינוי זה חשוב לא רק כדי לקבוע היכן קצה ים המלח אלא אם ים המלח משמש כגבול דרומי או דרומי-מזרחי של ארה"ק. כמו שביארנו שם באורך.
ד. בעיקר חייבים להדגיש, כי בדברינו לא באנו חו"ש לקבוע גבולות, ולא לשרטט מפות – רק לציין היכן הם המקומות שעליהם ניתן לסמוך שהם מחוץ לגבול הספק. ורק מחמת הוראת מרן החזו"א זיע"א להקל ביטבתה, הסברנו כי הוא הדין במקומות הסמוכים וזה עפ"י הוראת מרן הגרי"ש אלישיב שליט"א אבל לא חו"ש במקומות אחרים.
לגבי השאלה מהו גבול המקומות הסמוכים לאילת בנוסף לעדות הרב כהנא – ציינו את דברי הרמב"ם בהל' קידוש החודש, שאר"י היא מהמעלה השלושים (300), הכפו"פ בונה את הגבול על פי דברי הרמב"ם הנ"ל, וכן במור וקציעה בסי' שז, תמך יתידותיו בדברי הרמב"ם (ולדברים אלו הגעתי תוך כדי עיון בעבודתו של הרה"ח ר"מ בן-חיים שיחי' העוסק עם צוות אברכים של ביהמ"ד להלכה בהתישבות, בעבודת הקודש של הוצאת הכפתור ופרח במהדורת המכון, שתצא אי"ה בקרוב לאור) ואחרי שהחזו"א התיר יטבתה הבאנו מרן הגירש"א להקל במקומות הסמוכים לאילת עד למעלה השלושים ותו-לא.
והשי"ת יצילנו משגיאות.
