נהגו ישראל לאכול מאכלי חלב בחג השבועות במאמר זה יובאו המקורות למנהג זה ואופן קיומו. עוד יבואר במאמר זה פסקים מהגרי"ש אלישיב בדיני המתנה בין בשר לחלב בחג השבועות ובימות השנה.
אודות מה שכתבת כי מנהגכם בחג השבועות לאכול בבוקר סעודת חג בבשר ודגים ואח"כ לאכול סעודה חלבית ושמעת כי בחג השבועות אפשר להקל שא"צ להמתין ו' שעות, וכן שלדעת מרן שליט"א אחרי שינה א"צ להמתין ו' שעות הנני בקצירת האומר להשיבך.
א. טעמים הרבה נאמרו במנהג של אכילת מאכלי חלב בחג השבועות ומסתבר כי יש נפק"מ מעשית בין הטעמים.
ובריש דברינו נציין לטעם המובא במ"ב (סימן תצד ס"ק יב) בשם גדול אחד, שאחרי קבלת התורה לא יכלו לאכול בשר כי "לבשר צריך הכנה רבה, לשחוט בסכין בדוק כאשר צוה ה' ולנקר חוטי החלב והדם ולהדיח ולמלוח ולבשל בכלים חדשים… ע"כ בחרו לנו מאכלי חלב ואנו עושים זכר לזה".
והנה ראיתי הערה שכתב מרן שליט"א על גליון ספר מ"ב שלו, דבשבת (פו ע"ב) איתא דהכל מודים דבשבת ניתנה תורה, והרי בשבת לא היו יכולים לשחוט, ואם כן א"צ לטעם שבשר "צריך הכנה רבה" די לנו שלא יכלו לשחוט מחמת ש"ק. וציין מרן שליט"א כי צריך לומר שטעם המ"ב בא ליישב גם את הדעה בפרקי דר"א שהתורה ניתנה ביום ו'. וציין עוד כי ראה שהמ"ב בליקוטי הלכות שלו כתב כן.
וראיתי בספר טעמי המנהגים (עמ' רפא) בשם ספר גאולת ישראל טעם דומה, "מאחר שנצטוו על השחיטה וכו' ולא היו יכולים להגעיל כלים בשבת" עכ"ל, הרי דהזכיר שנתינת התורה היתה בש"ק, ואם כן לפלא הוא שתפס דווקא איסור הגעלת כלים שהוא לכאורה איסור צדדי ולא הזכיר את האיסור של שחיטה בשבת, (גם יתכן שאם היו מים שהוחמו קודם שבת – הרי איסור הגעלה הוא רק מדרבנן ואכ"מ).
והנה לפי המ"ב הרי המנהג הוא זכר למצבם של בנ"י אחרי קבלת תורה, שהיו מנועים מלאכול בשר, ואם כן ראוי הי' לאכול מאכלי חלב בסעודה ביום שהיא אחרי קריאת התורה של עשרת הדברות. אולם ישנם שנהגו לאכול "סעודה חלבית" בליל החג, כנראה מכיון שלא רצו להכניס עצמם לספק אודות ההפסק בין אכילת בשר לחלב, ושמעתי בזה ממרן שליט"א שגם בזה מקיימים מנהגם של ישראל, הואיל והמנהג שנתקבל הוא לאכול מאכלי חלב בחג השבועות – יצאו בזה יד"ח.
ב. במקומות רבים וכן בבית מרן שליט"א, נהגו לעשות קידוש בבוקר אחרי התפילה ולאכול מאכלי חלב, אמנם מהרמ"א משמע דיש לאכול מאכלי חלב ואח"ז מאכלי בשר באותה הסעודה דז"ל "ונ"ל הטעם שהוא כמו שני תבשילין שלוקחים בליל פסח זכר לפסח וזכר לחגיגה – כן אוכלים מאכל חלב ואח"כ מאכל בשר וצריכין להביא עמהם ב' לחם על השולחן שהוא במקום המזבח ויש בזה זכרון לב' הלחם שהיו מקריבין ביום הביכורים". הרי דלפי הרמ"א כמו דבפסח בעינן זכר לקרבן פסח ולחגיגה כן בשבועות בעינן זכר לשתי הלחם, ומכיון שע"י אכילת חלב ובשר צריכין להביא לשולחן שני לחמים דאסור לאכול בשר וחלב עם לחם אחד יש בזה משום זכרון לשתי הלחם (מ"ב סקט"ו).
ג. והנה כבר הזהירו הנו"כ שלא נבוא לידי איסור וחוסר זהירות בהרחקות שבין בשר לחלב על ידי קיום המנהג – ולכן ראוי לעיין במה יש להיזהר.
כשאוכלים מאכלי חלב ואחרי זה בשר, הרי להלכה לא בעינן המתנה אחרי אכילת חלב וגבינה אלא עיון ידיו וקינוח, ובאופן זה ניתן לקיים המנהג כמו שכתב הרמ"א ולאכול בסעודה אחת בשר אחרי חלב מפני שלא בעינן ברכת המזון בנתיים וכמ"ש המג"א (תצד סק"ו ומ"ב סקט"ז). יתירה מזו, יש דס"ל דאסור להחמיר אחרי אכילת מאכלי חלב וכמ"ש המהרש"ל (ים של שלמה פרק כל הבשר סי' ו) שאסור לאדם להחמיר על עצמו שלא לאכול בשר אחרי גבינה, ורק מי שחושש למכשול כגון ששיניו נקובים ויתכן ויוותרו מאכלי חלב בנקבים יכול להחמיר על עצמו, ומשום כך המהר"ם מרוטנבורג (ח"ב סי' יג) החמיר על עצמו כי מצא פעם גבינה בין השיניים, אבל מבלעדי זה אין להחמיר, והש"ך (יור"ד סי' פט סקי"ז) פליג עליו.
והנה הבית יוסף ביור"ד אינו מביא חומרא זו להמתין אחרי חלב אולם בב"י באו"ח (סי' קעג) הביא דיש מחמירים שלא לאכול בשר אחרי חלב בסעודה אחת, ומקור חומרא זו מדברי הזוהר (בפרשת משפטים בד"ה תא חזי בשעתא דישראל לא אתכשרו עובדיהו) "אשכחן דכל מאן דאכיל האי מיכלא כחדא או בשעתא חדא או בסעודתא חדא ארבעין יומין אתחזיא גדיא מקלסא בקלפוי וכו' וגרים לאתרעא דינין בעלמא" – הרי שבזוהר כתוב שאין ראוי לאכול בסעודה א' אפילו בשר אחרי חלב (ואכ"מ לדון במ"ש הב"י דמהזוהר למדנו שאף בשר עוף אחרי גבינה אין לאכול וראה במור וקציעה באו"ח סי' קעג). ולפי חומרא זו שאין לאכול חלב ובשר בסעודה אחת – הרי לכאורה יצטרכו להמתין או שעה אחת או שש שעות (כפי השיטות החלוקות בזמן המתנה אחרי אכילת בשר לפני אכילת גבינה) וגם לברך ברכת המזון.
וא"כ אלו הנוהגים כרמ"א לקיים את המנהג ע"י אכילת מאכלי חלב ואחריו בשר בסעודה אחת, הרי מנהגם הוא עפ"י מה שנפסק שאין צורך להחמיר אחרי אכילת גבינה. ובטעם הדבר כתב רש"י בסוגי' במסכת חולין (דף קה ע"א) שהבשר מוציא שומן והוא נדבק בפה ומאריך טעמו מה שאין כן באוכל גבינה. ולפי טעם זה, אם יאכל גבינה חריפה שטעמה נשמר הרי גם יצטרך להפסיק בין גבינה, לאכילת הבשר. אמנם לפי מה שכ' הרמב"ם שהטעם בהמתנה אחרי בשר היא מחמת "הבשר עודנו בין שיניהם", הי' מקום לדון שאין צורך בהמתנה הואיל וגם בגבינה חריפה לא מצאנו שיהא "שם גבינה" על גבינה שבין השינים. אלא דכתב הרמ"א (פט ס"ב) "יש מחמירין אפילו בבשר אחר גבינה וכן נוהגים שכל שהגבינה קשה אין אוכלין אחרי' אפילו בשר עוף כמו בגבינה אחר בשר". וכתב הט"ז (סק"ד) שכל גבינה שמושכת טעם חשיבה גבינה שאסור לאכול אחרי' בשר, ובש"ך (סקט"ו) כתב שכל גבינה שהיא בת ששה חודשים חשיבא גבינה קשה, ועפי"ז כתב הפר"ח שלדעת הש"ך כמו שבשר בין השינים חשיב בשר הרי גם גבינה קשה שבין השינים חשיבא גבינה שאסור לאכול אחרי' בשר.
והנה כיום רוב הגבינות הקשות והצהובות – אין מעמידין אותם ששה חודשים אלא חודש או חודשיים, משום כך היו רבים שרצו להקל ולא להמתין ו' שעות אחרי גבינה צהובה – ושמעתי בזה כמה וכמה פעמים ממרן שליט"א שהמנהג בארץ ישראל (פעמים התבטא שהמנהג בעיה"ק) להמתין שש שעות אחר גבינה צהובה, ומכותלי תשובתו של מרן שליט"א הנדפסת בקובץ תשובות (ח"א סי' נח) עולה שגם מאכילת גבינה קשה יש להמתין ו' שעות עד לאכילת בשר. ועיין בשו"ת שבט הלוי (ח"ב יור"ד סימן לה) שבתחילת דבריו כתב שכיום אין הענין של גבינה קשה נקבע בשיעור ו' חודשים (אמנם הוסיף שגם באחרונים מצא שהכל תלוי בהיות הגבינה קשה, ובפרט שבחנויות נמכרות גבינות שהם בני פחות מו' חודשים ויותר מו' חדשים ואם כן צריך לוח זמנים לקבוע אימתי נעשו וזה דבר שאינו אפשרי) לכן בכל גבינה קשה יש להחמיר שלא לאכול אחריה בשר אלא בעבור ו' שעות, ולהקל בגבינה רכה.
ד. והנה יש שנוהגים לאכול בשר בכל סעודות היו"ט, ומקיימים את המנהג באכלם במשך החג מאכלי חלב. וכבר תמהו שאם כן אין הפסק של שש שעות, ובכל – בו (סי' קו) הביא שמכיון שהוא תאב כבר נתעכל במעיו. אולם בפרמ"ג כתב שא"א להקל בזה, והיינו דגם בחג השבועות צריך להמתין אחרי אכילת בשר לדעת רוב הפוסקים כשיעור של ההפסק בין סעודת בוקר לסעודת ערב כמ"ש הרי"ף, הרמב"ם, הרא"ש הרשב"א והריטב"א ועוד ראשונים. ולדעת התוספות מיד כשסילקו השולחן שאכלו בו בשר ובירכו ברכת המזון מותר לאכול מאכלי חלב.
ובשו"ע (יור"ד סי' פט) פסק המחבר כרוב הראשונים לאסור אכילת מאכלי חלב אחרי בשר אפילו בשר עוף עד שיעברו שש שעות. ואף החמיר המחבר הן כרש"י והן כהרמב"ם ומשום כך אסר בשר הנמצא בשינים אף אחר שש שעות ומאידך אסר גם לאכול מאכלי חלב אם רק לעס בשר. ואם כן צריך להמתין גם בחג השבועות שש שעות אחרי אכילת בשר.
ה. ובעמדי בזה אציין שתי הוראות ממרן שליט"א. הנה בדעת קדושים (סי' פט סעיף ב) כתב דמכיון דמצאנו ששיעור המתנה הוא לשהות כשיעור סעודה גדולה – א"כ אין זה כמו כל שיעורי חכמים שהם שיעור מדויק שהרי בשיעור המתנה בין בשר לחלב לא נאמר שש שעות אלא שיעור המתנה ולכן אין צורך בהמתנה של שיעור ו' שעות במדויק. ושמעתי בזה מרבינו שליט"א שמה שאפשר לדון להקל הוא בהפסק של יותר מחמש שעות וחצי כלומר קרוב לו' שעות (ואין להקל בכל השעה השישית) ולשון הרמב"ם (פ"ט מהמ"א) "כמו שש שעות".
ועוד אציין כי לדעת מרן שליט"א – גם יוצאי אשכנז הדרים בארה"ק עליהם לנהוג כנהוג כאן ולהמתין שש שעות ולא להסתפק בשלש שעות. שהלא הנהגה של המתנה ג' שעות אינה כהתוס' ולא כרוב הראשונים, ועיין בדרכ"ת (סי' פט סק"ו) מה שהביא מספר מזמור לדוד למהר"ד פארדו זיע"א שנתן טעם ומקור להנהגה זו, שאכן עיקר הדין הוא להמתין מסעודה לסעודה, אולם מכיון שזמן ההמתנה משתנה בין קיץ לחורף "מזה נמשך מנהג בכמה מקומות שאין ממתינים אחרי הבשר אלא ג' שעות בקירוב אפילו בקיץ, הואיל ואם היה בחורף אז היה כבר זמן סעודה אחריתי ואיכא למימר דלא פלוג רבנן וכיון דהתם באותו זמן שרי א"כ שרי, דמוכח מדשרי בחורף דכהמשך (במשך) זמן זה תו אין מושך טעם ויש להם קצת על מה שיסמוכו". כאמור מרן שליט"א ס"ל שוודאי בא"י אין נוהגים כן ומכיון שעקרו מקומם לארה"ק עליהם להמתין שש שעות.
ולכן גם בחג השבועות יש להמתין לפחות יותר מחמש וחצי שעות עד לאכילת מאכלי חלב.
ו. ומה ששאלתם אודות מה שנתפרסם ברבים – שלדעת מרן רבינו שליט"א יש סברא לומר שאם ישן אחר אכילת בשר אפשר להקל בהמתנת שש שעות – ומסתמא מפני שהעיכול מהיר יותר וטעם הבשר מתבטל. הגם שלכאורה מצד הבשר עודנו בין שיניהם, יש לעיין בדבר, אם לא שנאמר שפעולת השינה גורמת גם לעיכול הבשר שבין השינים. שמעתי בזה ממרן שליט"א לפני שנים רבות כמה וכמה פעמים, שאכן מצד הסברא מסתבר לומר שאחרי שינה אפשר להקל, אולם בזמנו הי' מוסיף ואומר שמכיון שלא מצא לסברא זו חבר אינו אומרה למעשה, ולאח"ז הביאו לפניו את אשר מובא בספר ויעש אברהם (אות נא, וראה שם בעטרת זקנים אות קנה) שהגה"ק מהר"א מטשעכנוב זיע"א השיב לשואלו בחג השבועות שאם אחרי אכילת בשר ישן בצהרים ניתן לאכול חלב אפילו שלא עברו שש שעות.
ולאחר מכן שמענו כמ"פ ממרן שליט"א – שהוא חושב שניתן להקל בזה למעשה רק אחרי אכילת בשר עוף (שהוא מדרבנן) ואחרי שינת קבע על מיטתו של כמה שעות (ולא סגי בשינת קבע של חצי שעה) דאז אין צריך להמתין ו' שעות.
ובחסדי השי"ת ראינו כי הרב מבוטשאטש בספרו דעת קדושים (סי' פט אות ב) כתב כסברא זו וז"ל "ועל ידי שינה בנתיים אולי גם כן צד קולא שעכ"פ די בפחות שעה או ב'" עכ"ל. ולכאורה הן הן דברי מרן שליט"א, דאפשר להקל ולהפחית עד שעתיים מזמן אכילת הבשר וכמו שכתב –"שעה או ב'" (אמנם בדוחק ניתן ללמוד בדברי הדעת קדושים שכוונתו "די בפחות שעה או ב'" כלומר – שמספיקה המתנה שעה אחת או ב' בלבד אבל לא משמע כן אלא משמע דמופחתים משיעור מסוים כשעה או שעתיים).
עוד ראיתי מביאים בשם החתם סופר שסבר להקל אולם מחמת מעשה שהי', לא נהג כן למעשה.
מכל מקום, בנידון דידן אם אוכלים בסעודת חג בשר בהמה – הרי צריך להמתין ו' שעות אפילו כשהלך לישון. אמנם אם אכל רק בשר עוף ולאחר מכן ישן לפחות כמה שעות לדעת מרן רבינו אפשר להקל לאכול מאכלי חלב.
ובזה תבנא לדינא.
לדעת מרן שליט"א יש להמתין אחרי אכילת בשר ו' שעות, ואין לנהוג המנהג של ג' שעות, בפרט בארה"ק שהמנהג ברור להמתין ו' שעות.
בשעת הצורך אפשר להקל בעבור חמש שעות ויותר ממחצית השעה.
המנהג בארה"ק שאחרי גבינה צהובה ואחרי גבינה קשה ממתינים ו' שעות אפילו אם הגבינה לא הועמדה ששה חודשים.
הערת מורנו פאה"ד הגר"ח קניבסקי שליט"א:
החזו"א אמר לי דוקא אם עמדה שנה וצ"ע.
אם אכל בשר עוף וישן אח"כ שינת קבע כמה שעות, יכול לאכול מאכלי חלב. ומכאן שבהמתנה אחרי גבינה צהובה או קשה שלא עמדה ששה חודשים שהינה מנהג, ודאי שתועיל שינת קבע.