שאלתך נוגעת לדין פירות שביעית שנשמרו באיסור בחצרך, ובפרט האם הם מותרים באכילה למרות המחלוקת בין הפוסקים. המקרה מתאר מצב בו באמצע שנת השבע התחלת לשמור מצוות שמיטה, הפקרת את הפירות, אך בחודשים הראשונים של השמיטה הפירות היו שמורים. ישנה מחלוקת בין הפוסקים לגבי פירות שביעית שנשמרו באיסור, האם הם מותרים באכילה.
שאלתך נוגעת לדין פירות שביעית שנשמרו באיסור בחצרך, ובפרט האם הם מותרים באכילה למרות המחלוקת בין הפוסקים. המקרה מתאר מצב בו באמצע שנת השבע התחלת לשמור מצוות שמיטה, הפקרת את הפירות, אך בחודשים הראשונים של השמיטה הפירות היו שמורים. ישנה מחלוקת בין הפוסקים לגבי פירות שביעית שנשמרו באיסור, האם הם מותרים באכילה.
נחלקו הראשונים האם פירות שביעית שלא הופקרו כדין נאסרו באכילה או לא. והעיקר לדינא ש'שמור' מותר באכילה, אבל יש רבים שנמנעים ואינם אוכלים מן ה'שמור', לחוש לדעת הראשונים המחמירים.
בשיטת האוסרים 'שמור' באכילה, מצאנו דיון בין הפוסקים מה הדין ב'שמור לזמן', כלומר: פירות שלא היו מופקרים במשך כל שנת השמיטה, אלא במקצתה נשתמרו ובמקצתה הופקרו, האם נחשבים הם ל'שמור' או לא.
והעיקר לדינא, שאם היו הפירות מופקרים בזמן הבצירה והקטיף – מותר להקל ולאוכלם.
פירות שנקטפו בקדושת שביעית ונשמרו, שומרים על קדושתם כל עוד הם ראויים למאכל אדם. יש לנהוג בהם בקדושה ולא להפסידם.
מותר להחזיק פירות שביעית כל עוד הם ראויים לאכילה. כאשר הפירות מתקלקלים ואינם ראויים עוד למאכל, יש לבצע בהם ביעור.
פירות שביעית שהתקלקלו ואינם ראויים למאכל, יש להניחם במקום מכובד שאינו אשפה, עד שיאבדו באופן טבעי. אין לזרוק אותם לאשפה רגילה.
