על עצי הפרי שבחצרי נותרו עוד פירות, פה ושם, וכבר הגיע זמן הביעור. ברצוני לשאול האם עלי לבער גם את הפירות המחוברים? האם עלי לקטוף אותם ולחלקם מיד?
גם הפירות המחוברים שנשארו חייבים בביעור, אלא שהפירות המחוברים נחשבים ממילא כמבוערים, שהרי בעל החצר הפקירם כבר כדי לקיים מצות "והשביעית תשמטנה ונטשתה", ובכך מקיים גם את מצות הביעור לפי דעת הרמב"ן (שההלכה כדבריו) שמצות הביעור היא להפקיר את הפירות.
אבל אם בעל החצר משמר את פירותיו ולא הפקירם, אפשר שאינם כמבוערים מאליהם, ובהגיע זמן הביעור הרי הוא חייב לבערם, (ואם לא ביערם יש לעיין אם נאסרו).
כן, גם פירות המחוברים לאילן בזמן הביעור חייבים בביעור. הפעולה הנדרשת היא להפקיר אותם, כלומר להכריז עליהם כהפקר, כך שכל אחד יוכל לקחתם. אין חובה לקטוף אותם באופן יזום.
"ביעור" פירות המחוברים לאילן משמעו הפקרתם. אין צורך לקטוף אותם מהעץ, אלא רק להצהיר עליהם כהפקר בפני שלושה אנשים, כך שכל מי שרוצה יוכל לבוא ולקחתם.
אם לא ביררת את הפירות המחוברים לאילן בזמן, אסור לך ליהנות מהם. עליך להפקירם או להשמידם, וכל הנאה מהם לאחר זמן הביעור נחשבת כגזל.
