אנו מתגוררים במושב מרוחק, בצפון הארץ, ובבעלותנו מטע של עצי פרי. את פירות המטע הפקרנו כדין, אך מחמת המרחק אף אחד לא מגיע לאספם. ענפי העצים כורעים תחת משא הפירות המשובחים, הקדושים בקדושת שביעית, אשר אם לא ייקטפו תוך יום או יומיים – ינשרו על הארץ או תקלקלו על העץ.
אנו שואלים: האם גם במקרה כזה, שאף אחד אינו מתעניין בפירות, חובה להפקיר את הפירות? ואם יש להפקירם, האם מותר לנו לקטפם בעצמנו על מנת להביאם לחלוקה במרכז הארץ?
