לויתי סכום כסף מבן משפחתי, וכשבאתי לפרוע את חובי לאחר השמיטה, הודיע לי המלוה שהוא לא כתב פרוזבול, ולפיכך פטור אני מלשלם.
מה הדרך הישרה במקרה כזה, האם בכל זאת עלי לפרוע את החוב, או שאדרבא, אסור לפרעו?
אם המלוה לא כתב פרוזבול, עליו לשמט את החוב. ויאמר ללוה: 'משמט אני'.
ואם בכל זאת רוצה הלווה לפרוע, רשאי לפרוע, וכשנותן את המעות למלוה יאמר לו: אף על פי שאתה משמט, הנני נותן לך את המעות במתנה.
המחזיר חוב שנשמט בשביעית – רוח חכמים נוחה הימנו. ולכן ראוי שיפרע את חובו ויאמר למלוה שנותן לו את המעות במתנה. אך יש הסוברים שאף לכתחלה אינו צריך להחזיר.
ובאופן שהלווה יודע שהמלוה רוצה באמת לקיים מצות השמטת כספים, לדברי הכל אינו צריך לפרוע.
על פי ההלכה, שנת השמיטה מבטלת חובות כספיים. פרוזבול הוא תקנה שמאפשרת לגבות חובות גם לאחר השמיטה. אם לא נכתב פרוזבול, החוב מתבטל מעיקר הדין.
חוב כזה בטל מעיקר הדין התורה. עם זאת, חכמים קבעו שמי שרוצה לצאת ידי שמיים ולהיחשב 'חסיד' ראוי שישלם את החוב, אף שאינו חייב בכך מבחינה משפטית.
ביטול חובות בשמיטה חל בעיקר על הלוואות כספיות. חובות מסוימים, כמו שכר עבודה או חובות על סחורה, עשויים שלא להתבטל. כמו כן, אם הלווה התחייב במפורש להחזיר את החוב לאחר השמיטה, יש דעות שההתחייבות תקפה.
