כיום, אין נוהגים לתת לקט, שכחה ופאה לעניים מכיוון שלפי המציאות בזמננו ברור שגם אם יניחו אותם בשדה, העניים לא יטריחו את עצמם לבוא וליטול אותם. במצב כזה, אין חובה להניחם, כפי שמבואר בגמרא: 'לעני ולגר תעזוב אותם – ולא לעורבים ולא לעטלפים'. הפוסקים קבעו שבמקום שידוע שהעניים לא יבואו ללקטם, הרי זה כמפריש לעורבים ולעטלפים. עם זאת, במקום שידוע שהעניים יבואו לקחתם, מצווה להניח לקט, שכחה ופאה.
מכיון שלפי המציאות בזמננו ברור שגם אם יניחו את הלקט, השכחה והפאה בשדה, לא יטריחו העניים את עצמם לבוא וליטול אותו. ובאופן כזה אין חובה להניחם, כמבואר בגמרא (חולין דף קלד ע"ב): "לעני ולגר תעזוב אותם – ולא לעורבים ולא לעטלפים". וכתבו הפוסקים שבמקום שידוע שלא יבואו העניים ללקטם, הרי זה כמפריש לעורבים ולעטלפים.
ואכן במקום שידוע שהעניים יבואו לקחתם מצוה להניח לקט שכחה ופאה. ובדרך אמונה (מתנות עניים פרק א ציון ההלכה ס"ק צה) מצדד שמי שהניח לקט כחה ופאה וביקש מעניים שיבואו ליטלם, אכן קיים את המצוה. אך יש חולקים וסוברים שבאופן שאינם באים מעצמם רק צריך לקרוא להם, אינו בכלל 'תעזוב אותם'.
והגם שבתרומות ומעשרות על בעל הפירות לטרוח בעצמו להביאם לידי הכהן הלוי והעני, היינו משום שבתרומות ומעשרות נאמרה מצות 'נתינה', אך בלקט שכחה ופאה לא נאמרה אלא מצות 'עזיבה', ולכן אין מוטל עליו אלא להניחם בשדה, ועל העניים בעצמם לבוא וליטול.
