דיון הלכתי: לקיטה וחנטה באתרוג, הדרים וגידולים טרופיים

התלות העונתית משפיעה על דיני לקיטה וחנטה בכך שהשיקול העיקרי אינו רק כמות ההשקייה, אלא היכולת לשתול ירק בצורה גמישה עונתית. 'גדל על רוב מים' משמעו שעונתו קבועה – הגידול עונתי, ואילו 'גדל על כל מים' מצביע על גמישות עונתית שבה אפשר לשתול ירק ברוב ימות השנה. הטעם לכך שמה שאינו עונתי הולכים בו אחרי לקיטה, הוא שהצמח אינו שייך לעונה מסוימת מצד עצמו, לכן שייכותו לשנה היא רק בשלב של ההשלמה המלאה של הפרי[8]. לכן באורז שעונתו קבועה ילכו אחרי השרשה לחלק מהתנאים, או אחר שליש, ואילו באתרוג שאין לו גמישות עונתית מבחינת זמן ההנצה אבל מבחינת משך זמן הגדילה וקיומו באילן, שהרי האתרוג דר באילנו כמה שנים, לכן התמשכות הגדילה על פני כמה עונות[9] מנתקת אותו מלהתייחס לשנת תחילת גדילתו, נחלקו תנאים אם זמנו בלקיטה או בחנטה, ור' גמליאל סבור ששני הדברים אמת, ולשביעית הולכים אחרי הפרי עצמו ,כיון שאינו ביד האדם, ולמעשר הולכים אחרי לקיטה כיון שלקיטה במעשר מתייחסת לזמן שהאדם קיבל את הפרי. לדעת הרמב"ם כרבותינו העיקר הקובע הינו הלקיטה באתרוג, מפני גידולו על כל מים שהוא עיקרי להלכה. ההבנה שלקיטה איננה שנת הפרי אלא השנה שהאדם קיבל את הפרי, עולה מפשטות הסוגיא ר"ה טו, ב שאפשר ללכת אחרי לקיטה באילן העושה בריכה אחת בשנה גם כשהחנטה קדמה לט"ו בשבט[10], הרי שלקיטה יכולה להיות זמן קובע גם לפירות האילן .וזה מתאים עם ההבנה שלקיטה אינה תלויה רק בעיקרון 'גדל על כל מים' אלא יכולה להיות נכונה גם במה שגדל על רוב מים, רק שאחר חנטה לא נכון ללכת במקום ש'גדל על כל מים'. ולפי זה עץ שצורתו העונתית היא כעץ רגיל, גם אם הוא גדל על מי השקייה כל זמן שעונות השנה אצלו הן העונות הרגילות ולא ניתן להגמיש אותן ע"י השקייה, דינו כעץ רגיל, גם אם הוא עץ שזקוק לכמות גדולה של מים וכל שכן כלל העצים שעברו להזדקק להשקייה אינטנסיבית ואף אם אינם מסוגלים לשרוד בלעדיה. ובספר השמיטה (עמ' יא) הביא מהגרא"י קוק שהאתרוג חלוק משאר ההדרים בכך ששורד משנה לשנה וגם בכך שחונט במשך כל השנה, לכאורה הדברים מכוונים למהלך זה של ביטול העונות בעץ האתרוג.