One should be concerned about the prohibition of Sefichin when buying from a market where a store is known to sell Sefichin, or when there is a majority of Sefichin in the general market. According to Rabbi Aharon Frankel, there are two main times to be concerned: when Sefichin might be present in the market, and when the majority of that produce in the market is Sefichin. For example, regarding carrots, concern for Sefichin begins on the 16th of Tevet, and by the 3rd of Shevat, the majority of carrots in the general market (non-Mehadrin) are considered forbidden due to Sefichin. If a store is known to sell Sefichin, all purchases from it are forbidden. If there are indications of such a store but it's not certain, the matter is questionable. If there are no indications, it is permitted. The Chazon Ish's era tables focused on times when the majority was Sefichin, while Rav Elyashiv zt"l held to be stringent when there are indications of Sefichin everywhere.
מרבני בית ההוראה
שאלה
בלוחות זמני השביעית היוצאים לאור על ידי בית המדרש להלכה בהתישבות מצוינים שני זמנים שבהם יש לחוש לאיסור ספיחין, האחד הזמן בו עלול להיות מאותו ירק מסוים ספיחין בשוק, והשני הזמן בו יש ממנו רוב ספיחין בשוק. לדוגמא: גזר, מתחיל להיות בשוק מאיסור ספיחין מט"ז טבת השתא, ומג' שבט כבר יש לחוש שרוב הגזר המצוי בשוק הכללי (שאינו מהדרין) אסור בספיחין.
ולא התברר לי ע"פ שורת הדין מאימתי צריך לחוש לאיסור ספיחין האם כבר מעת שמצויים ספיחין בשוק מאותו המין, או שרק כאשר הרוב בשוק הוא ספיחין אז אסור.
תשובה
כאשר קונה בשוק ויש שם חנות שבוודאי מוכרת ספיחין נחשב קבוע וכל מה שקנה אסור.
כאשר לא ידוע על חנות שמוכרת ספיחין אבל יש רגלים לדבר שיש חנות כזו, צ"ע האם נאסר. כאשר באותו מקום אין רגלים לדבר שיש חנות שמוכרת איסור ספיחין, מותר לכו"ע.
מקובל שהלוחות שהתפרסמו בחיי חזו"א ציינו רק לזמנים שהיה רוב ספיחין בשוק, ומשמיה דמרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל מטו להחמיר כאשר יש רגלים לדבר שיש ספיחין בכל מקום ומקום.
הרחבה
האם ספק ספיחין לקולא?
בפשוטו כיון שאיסור ספיחין הוא דרבנן, ספק דרבנן לקולא ועד שאין רוב איסור בשוק מותר. ואף לולא דין ספק דרבנן לקולא יש להקל כשהרוב בשוק אינו מאיסור ספיחין.
מהו חשש קבוע בספק ערלה?
The concern for 'Kavua' in doubt of Orlah refers to the halachic principle of 'fixed' prohibition, where an item is considered forbidden even if it's only a minority, due to its fixed location or source. In the context of Orlah doubt, the Chazon Ish held that one can rely on the majority and take fruits from the market without concern for Orlah, as we follow the majority. However, Maran HaGrish Elyashiv zt"l held that we are concerned that at the time of separation from the orchard, the prohibition was 'fixed' (Kavua), and once forbidden due to Kavua, the fruits are forbidden to everyone. His explanation is that for the buyer from the orchard, there was a doubt whether the fruits were Orlah, and the owner knew their status, making it like buying from a store where one of them sells forbidden meat.
אולם דעת מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל שחיישינן שבזמן הפרישה מהפרדס היה האיסור קבוע, ולאחר שנאסרו הפירות משום קבוע נאסרים הם לכל העולם. הסבר שיטתו הוא: כיון שאצל הלוקח את הפירות מן הפרדס היה ספק האם הפירות ערלה, ולבעלים ידוע היכן הם, הרי זה כקונה מחנות שאחת מהם מוכרת בשר איסור.
מה ההבדל בין קבוע לפנינו לספק קבוע?
The distinction between 'Kavua before us' and 'doubt of Kavua' lies in the certainty of the forbidden item's presence. While the principle of 'Kavua' applies to a store that definitely sells forbidden items, in our case, there is no definite prohibition before us. Even if a new planting is known throughout Israel, we require 'Kavua' to be specific to a particular place, like an orchard, rather than considering all of Israel as one place for doubt. Nevertheless, the Rishonim debated in Beitzah 7a regarding 'doubt of Kavua,' specifically concerning an egg laid on Yom Tov...
ולכאורה כל זה שייך לגבי איסור ערלה דאורייתא, דכיון שכל קבוע כמחצה על מחצה דמי הוי ספק ודינו לחומרא, אבל באיסור ספיחין שהוא דרבנן אף אי הוי קבוע מ"מ מתורת ספק דכמחצה על מחצה לא יצא, וספק ספיחין לקולא.
כיצד דנים ספק דרבנן באיסור קבוע?
אלא שהש"ך בכללי ס"ס סעיף כד כתב דדבר חשוב בתערובת אסור אף באיסור דרבנן, ולא אמרינן דכל חתיכה וחתיכה מותרת מדין ספק דרבנן לקולא. וגדר איסור תערובת כשאינו בטל מבואר ברשב"א (הובא לעיל) שהוא כקבוע וכן הוא לשון החזו"א (מעשרות ז ז) "דברים החשובים דלא בטלי דחשיב קבוע מדרבנן" הרי לן שקבוע בדרבנן נמי אסור אף דהוי כמחצה על מחצה דהוי ליה כאיקבע איסורא.
Regarding Rabbinic doubt in a fixed prohibition (Isur Kavua), there is a halachic debate. The Shach (in Klalei S.S. section 24) wrote that an important item in a mixture is forbidden even if the prohibition is Rabbinic, and we do not say that each piece is permitted due to the rule of 'doubt in Rabbinic law is lenient.' The definition of a forbidden mixture that is not nullified is explained by the Rashba as being like 'Kavua,' and the Chazon Ish (Ma'asrot 7:7) states that 'important things that are not nullified are considered Kavua by Rabbinic law.' This implies that 'Kavua' in Rabbinic law is also forbidden, even if it's a 50/50 doubt, as the prohibition is 'fixed.' However, the Pischei Teshuva (ibid. sec. 20) brings the opinion of the Pri Chadash, who holds that 'doubt in Rabbinic law is lenient' even where the prohibition is 'fixed.' This would imply that a non-nullified forbidden mixture would not have a stringent ruling for each piece according to him. This can be refuted, as in Siman 109, a 1:1 mixture of Rabbinic prohibition is forbidden, and the Pri Chadash does not dispute this, seemingly because when two pieces are present and one is certainly forbidden, they serve as proof for each other, making leniency inappropriate. The dispute between the Shach and Pri Chadash applies when one piece falls from the mixture, where the specific piece is the subject of the doubt. In such a case, the Pri Chadash holds that even if the prohibition is 'fixed,' we apply 'doubt in Rabbinic law is lenient.' Therefore, when a Rabbinic prohibition is not nullified in a mixture, and the entire mixture is before us, the Pri Chadash agrees that 'doubt in Rabbinic law is lenient' is not applied, and thus, in a fixed Rabbinic prohibition where there is a mixture of vegetables, some of which are Sefichin, it is not permissible to allow all of them.
אך יש לדחות שהרי בסימן קט מובא דין תערובת חד בחד באיסור דרבנן, לאיסור, ולא פליג שם הפר"ח לומר שחשיב ספק דרבנן לקולא, וטעמו נראה שכאשר יש כאן ב' חתיכות ואחת מהן אסורה נעשו מוכיחין זה לזה דהלא אחת מהן ודאי אסורה לכולי עלמא ועל כן אין להקל בספק, ורק כאשר הנידון על אחת מהן בלחוד הוא דהדר דינא לספק דרבנן לקולא אף כנגד איתחזק לדעת הפר"ח.
וכל מחלוקת הש"ך והפר"ח הם לגבי נפלה אחת מהתערובת, שאז הנידון מלכתחילה עומד רק עליה במסוים, ובזה דעת הפר"ח שאע"ג שאיתחזק איסורא אמרינן ספק דרבנן לקולא.
A mixture before us differs from a fixed prohibition before us in its application and scope. While it is generally held that one cannot take from a mixture containing a non-nullified Rabbinic prohibition because the prohibition is 'fixed' (Ikva Isura) and the items prove each other's forbidden status, this applies when the entire mixture is present. However, when buying from a 'fixed' store, it is not considered as if all stores are before us, and therefore, it is not treated as taking from a mixture with a definite prohibition. Thus, it can be argued that taking from a place of 'Kavua' in a Rabbinic prohibition is permissible. The Rashba (Avodah Zarah 74a) explicitly states that a mixture before us is more stringent than a simple 'Kavua' (which is considered 50/50 doubt). He explains that the ruling in the chapter of mixtures, which prohibits taking from a 'fixed' place, does not mean its status is like a general 'Kavua' (50/50), but rather a decree lest one take from a place where forbidden items are still 'fixed' and not separated, in which case they are certainly forbidden (e.g., living creatures are not nullified, or it's a numbered item). This shows that a forbidden mixture is more stringent than the general rule that any 'Kavua' is considered 50/50.
כיצד תערובת לפנינו חלוקה מאיסור קבוע לפנינו?
אולם עדיין יש לדון שאע"ג שכאשר יש בתערובת איסור דרבנן שלא בטל אמרינן שלכו"ע אינו יכול ליקח מהתערובת כיון שחשיב לאיקבע איסורא, ונעשו הוכח אחד לשני – וכמו שנתבאר, מ"מ כל זה הוא כאשר כל התערובת לפניו וע"כ נקבע על כל חלק וחלק מן התערובת דין איסור משום דאיקבע איסורא אולם לגבי הלוקח מחנות שהיא קבועה אין הדבר חשוב כאילו כל החנויות לפניו, וע"כ לא נחשב כלוקח אחד מתוך תערובת שיש בה איסור ודאי, ושפיר יש לומר שלקיחה ממקום הקביעות באיסור דרבנן מותרת.
ומקור לזה דהיכא דאיכא תערובת לפניו חמירא יותר מקבוע סתם – דהוי כמחצה על מחצה סתם, נראה מבואר בהדיא בדברי הרשב"א (ע"ז עד, א) ז"ל: "והא דמשני פרק התערובות גזירה שמא יקח מן הקבוע לאו למימרא שיהא דינו כדין קבוע דאיתמר בעלמא דהוי כמחצה על מחצה, ולאו לישנא דוקא קאמר, אלא ה"ק גזירה שמא יקח ממקום שקבועין בו עדיין ולא פירשו, ואז ודאי אסירי משום דבעלי חיים לא בטילי כדמפרש התם או משום דהוי דבר שבמנין, כך תירץ רבינו יצחק הזקן ז"ל". הרי לן דבתערובת איסור חמור יותר מדינא דכל קבוע כמחצה על מחצה דמי.
אי החמירו בספק קבוע דרבנן
אמנם מצינו שהחמירו שלא להקל אף באיסור דרבנן ובמקום דאיכא רובא להקל במקום ששהאיסור הוא קבוע, דהא מבואר בראשונים בביצה (שם) דאי חשיב דהוי שם איסור קבוע שיש שם ביצה שנולדה ביו"ט אסור ליקח מן הגוי ואמאי לא נימא ספק דרבנן לקולא. אולם י"ל דמצינו בתוס' ישנים ביצה ג ע"ב דספק מוקצה החמירו בו דהוה כעין דאורייתא, ועוד דהתם הוה יש לו מתירין דמחמירין בו גם בספק דרבנן.
עוד יש להביא ראיה מדין סתם יינם המבואר ברמ"א (סי' קיד סעיף י) שכאשר יש מהגויים המערבים יין בתבשיל אסור לקנות מהם כיון שהוה קבוע, הרי לן קבוע באיסור דרבנן. אך גם שם י"ל דהוא משום חומרת סתם יינם, אכן הבית יצחק שער הקבוע סימן ז הביא ראיה זו לומר דקבוע מחמירים אף בספק דרבנן[2].
The law of 'Kavua' (fixed prohibition) can apply to stores, even if it doesn't apply to fields. The discussion arises because even if there's no concern for 'Kavua' when taking from fields, there might be a concern for 'Kavua' within the stores themselves. This means that if there are indications that stores in a particular area sell Sefichin, a buyer from a store who doesn't know if it sells forbidden Sefichin must be concerned about the prohibition of 'Kavua.' However, it could be argued that the prohibition of 'Kavua' does not apply to Rabbinic prohibitions based on mere indications. Furthermore, one cannot argue that since the majority of vegetables of this type are not Sefichin, everything in the stores before us originated from the majority and is therefore permitted. The Shach (Yoreh De'ah 114:19) explicitly states that if a definite majority mixes forbidden items, anything separated from them is forbidden. But if a definite majority does not mix forbidden items, anything separated from them is permitted, yet it is forbidden to buy from their homes even if it's known that the definite majority does not mix, because 'any fixed place is like 50/50.' Similarly, if non-Jewish sellers have fixed stores, it becomes 'Kavua' in their stores, and we do not apply 'Kol d'Parish miRuba Parish' (whatever separates from the majority, separates from the majority) unless the non-Jew sells in the market. The Mishnah Berurah (Siman 32, sec. 225) also rules this way. This indicates that when fixed stores are before us, we do not say that the items came from the majority. However, if we consider the mixture of all stores in the city, and it is known that one store sells forbidden items, then the ruling reverts to 'Kavua,' and thus, perhaps regarding the wholesale market, it is considered a definite prohibition, and consequently, all stores took from the 'Kavua'.
אולם אף אי נימא דהחמירו בקבוע באיסור דרבנן וכמש"כ הבית יצחק, יש לדון אי אמרינן כן גם לגבי איסור דרבנן בהאי גונא דחשיב קבוע רק משום רגלים לדבר – וכדברי פתח הדביר שהובא לעיל, או דנימא דבאיסור דרבנן מחמרינן רק כשהוא ודאי קבוע, שהרי הראשונים נחלקו האם יש איסור קבוע במקום שאינו ודאי קבוע, ויל"ע. [ואולי יש לדמות לזה את דברי היבין דעת (לבעל הישועות מלכו סי' קי) לגבי ספק אם נלקח ממקום הקביעות או לא, דבאיסור תורה יש להחמיר ובאיסור דרבנן בעינן שידע שנלקח ממקום הקביעות].
אולם נראה שבנידו"ד לא שייך כלל חשש קבוע, ואינו דומה כלל למציאות עליה דברו לגבי ספק ערלה שחששו בו לקבוע, כיון שחשש איסור קבוע הוא במקום שהיורד לפרדס צריך לחשוש שמא נוטל הוא מן הערלה שיש בפרדס [או שהוא יודע שיש אילנות ערלה במקום זה, או כשיש רגלים לדבר שיש שם אילנות ערלה] וכיון שהפרדס הוא מקום קביעות כמו חנויות שיש בהם חנות שמוכרת דבר איסור, על כן חוששים לאיסור קבוע. אולם לגבי לקיטת ירקות ספיחין אין מקומות שיש בהם תערובות, שהרי כל שלוקח מאר"י ממה שגדל אצל ישראל הרי הוא ספיחין, ואם לוקח משדה אחרת של גוי או שאינה בגבולות הארץ אין בה ספיחין, ולא שייך רגלים לדבר שבכל מקום איכא מן האיסור.
כיצד חל דין קבוע על חנויות?
The question of whether Sefichin are nullified by majority is complex. It can be argued that even when there are indications of prohibition everywhere, the forbidden amount is small, and the Sefichin vegetables in a store would be nullified by the majority of their kind. However, it is not clear that such a situation exists where a single store has a minority of Sefichin and a majority of permitted items. Furthermore, the Mishnah's rule 'Shevi'it prohibits any amount of its kind' might not apply to Sefichin, as they do not have a means of being permitted (see Derech Emunah, Perek 4, Halacha L'Batzalim, and further study is needed). However, it is not clear that such a situation exists where a single store has a minority of Sefichin and a majority of permitted items.
ואין לומר שכיון שבזמן שרוב הירקות ממין זה אינם ספיחין נכריע שכל מה שיש בחנויות שלפנינו פירשו מהרוב, ואין כאן ספיחין, שהרי כתב הש"ך (יור"ד קיד יט) לגבי פירש מהרוב, וז"ל "אי רוב ודאי מערבים כל הפורש מהן אסור ואם רוב ודאי אין מערבין כל הפורש מהן מותר אבל אסור לקנות מהן בבתיהן אף על פי שידוע שהרוב ודאי אין מערבין ואם לקח מהן אסור דכל קבוע כמחצה על מחצה כדלעיל סי' ק"י ס"ג, וה"ה אם העובדי כוכבים המוכרים יש להם חנויות הרי נעשה קבוע בחנויות שלהם ולא אמרינן כל דפריש מרובה פריש אלא כשהעובד כוכבים הולך לשוק ומוכר וק"ל. וכ"פ המשנ"ב בסי' לב ס"ק רכה[3]. הרי לנו שכאשר יש לפנינו חנויות קבועות לא אומרים שזה הגיע מהרוב.
אמנם אם נדון את תערובת כל החנויות בעיר, וידוע שיש חנות אחת שמוכרת איסור, הדר דינו לדין קבוע וא"כ אולי לגבי השוק הסיטונאי נחשב שיש כאן ודאי איסור, וממילא כל החנויות לקחו מן הקבוע.
האם ספיחין מתבטלים ברוב?
עוד יש לדון שאף שבזמן שיש רגלים לדבר שיש בכל מקום איסור, הרי אינו אלא מעט איסור והירקות ספיחין שבחנות זו יתבטלו מין במינו ברוב, [לכאורה דין המשנה "השביעית אוסרת כל שהוא במינה" לא נאמר על איסור ספיחין שהרי אין לה מתירין אולם ראה דר"א פ"ד בה"ל הבצלים. וצ"ע]. אבל לא ברור שקיימת מציאות כזו שבה בחנות אחת יש מיעוט ספיחין ורוב היתר.
מהן המסקנות העיקריות מדיני ספיחין וקבוע?
לגבי הלקיחה מהשדות נראה שאין כאן חשש קבוע, ולגבי קביעות בחנויות יש לדון האם מספיק רגלים לדבר לגבי קבוע מדרבנן. ומהגר"ש רייכנברג שליט"א, שמענו בשם מרן מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל שיש להחמיר כאשר יש מיעוט המצוי ברוב במקומות.
ויתכן עוד להחמיר ע"פ מש"כ הפרמ"ג [א"א נה, ז] "הפן האחד דמיעוט המצוי הוא חשש מדרבנן, כמו בדיקת הריאה וכדומה. הפן הב', דקיימא לן כל היכא דיש לברורי בקל מבררינן ולא סמכינן ארובא וחזקה", והרי אם יודע האיזור ממנו מגיעים הירקות יתברר לו האם הם ספיחין ויש כאן ספק דרבנן שיכול לבררו, ואסור. עוד יש לדון האם יש מקום להדר שלא ללכת אחר הרוב, ואכ"מ. מאידך המקובל שהלוחות שנדפסו בזמן החזו"א היו על רוב ספיחין, וצ"ע למעשה.
[1] בגמ' זבחים עג, ב אמרינן דמשום גזירה שמא יקח מן הקבוע אי איכא תערובת שנאסרה משום דאיקבע בה איסורא, לא יועיל שיגרום להם שיתפזרו ויהיה כאן פרישה מרוב. והקשו הראשונים אמאי גבי ט' חנויות לא חיישינן שמא יקח מן הקבוע. ובר"ן חולין לג,ב מדפי הרי"ף הביא ב' דעות בזה או דבקבוע הניכר לא חיישנן שמא יקח מן הקבוע, ונמצא דיש חומרא בקבוע שאינו ניכר, וזהו שיטת התוספות שם, או שרק כאשר הוא גרם לפרישה מן הקבוע איכא לגזירה זו, ובש"ך (יו"ד קי, יז) הביא דין זה שרק כאשר חנות אחת ניכרת אמרי' כל דפריש אבל בתערובת שאינה ניכרת הוי בכלל הגזירה ולא הותר על ידי פרישה.
ולפי"ז מלבד מה שחיישינן שהלוקח מהמטע והפרדס נאסר לו באיסור קבוע כגון שהיה ישראל ונאסר לעולם, יש עוד לדון דגם אם הפרישה נעשתה ע"י גוי וכדומה, מ"מ הואיל והאיסור לא ניכר במקומו אסור משום גזירה שמא יקח מן הקבוע. אך אף בזה ביאר מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל שכל זה הוא כשיש רגלים לדבר שהיה בתערובת איסור קבוע, אבל כשאין רגלים לדבר שיש איסור בתערובת שבשדה לא הוי קבוע ולא שייכת גם הגזירה שמא יקח מן הקבוע שאינו אלא ספק תערובת בעלמא.
[2] עוד בדין קבוע בדרבנן יש לדון בדברי הר"ן מגילה ד, ובשער המלך מגילה פ"א הי"א, לגבי קריאת המגילה במקומות המסופקים.
[3] כ' החזו"א יור"ד לז יד שדברי הש"ך מיירי בפרש מקבוע וחזר ונקבע אולם לא הותר מעולם מחמת האי פרישות מהרוב, כגון שהמוכר יודע ואין לו ספק בהם, אבל במקום שהותר בזמן הפרישות וחזר ונקבע לא נאסר, וא"כ דין החנויות תלוי בדין הפירות בזמן הפרישה המטע, שאם היה לו דין היתר של פרישות מהרוב נשאר בהתירו ואם לא הותר מחמת רוב כגון שידוע המטע או שכולם גויים וכדו' הרי בחנויות השתא נקבעים.