זמירת כרם היא מלאכה האסורה מן התורה. ישנן ארבע דרכים כיצד לשמור את השמיטה בכרם. לכל דרך יש יתרונות וסיכונים משלה, ויש להיוועץ במומחה נאמן איזו דרך עדיפה לכל כרם, לפי מצבו. כל אחת מהדרכים נוסתה כבר על ידי כורמים מומחים, ועם אמונה בה' עוברים את שנת השמיטה בשלום.
- אי זמירה – לא לזמור כלל בשנת השמיטה. במקרה כזה, יגדלו בשנת השמיטה הרבה פירות קטנים. בשנה השמינית תהא פגיעה מסוימת ביבול (בגלל הזמירה עד למטה בענפים דו-שנתיים), אפשר שתהיה זו פגיעה גדולה ואפשר שתהיה פגיעה קטנה. בשנה התשיעית יחזור הכרם לקדמותו.
- זמירה מוקדמת – לזמור לפני השמיטה בכרמים שגמרו את הבציר לפני ראש השנה של השמיטה. (אפשר לצמצם את ההשקיה כדי להקדים את הבשלת הענבים). דרך זו מיועדת בעיקר למי שרוצה לחלק ענבים בשמיטה דרך אוצר בית דין. זו זמירה קשה, כיוון שהיא נעשית בעוד מצויים עלים בגפן. בזמירה זו קיים סיכון שאם יהיה חם בסתיו, הגפן תלבלב בסתיו. לפיכך יש להשאיר יותר עיניים מהרגיל, כדי שבסתיו ילבלבו העיניים העליונות, ואילו באביב ילבלבו העיניים התחתונות. הסיכונים שבדרך זו: שבאביב לא תהא התפרצות טובה, ובשמינית תיתכן פגיעה מסוימת ביבול, עקב תיקוני הזמירה.
- פיסול – להוריד בשמיטה את כל הזמורות עד סופן. ההיתר לעשות זאת מסתמך על הנחה שזו אינה מלאכת הזמירה שאסורה מן התורה, ולפיכך מותר לעשותה כדי להציל את הכרם מן הקלקול שעלול להיגרם מאי-זמירה. בזמירה כזו, הענפים מתחדשים מהבד בשנת השמיטה, ויהיו עליהם בשמיטה רק מעט פירות. גם בשנה השמינית תיתכן פגיעה מסוימת ביבול.
- גרדום – לחתוך בשמיטה את הגזע מתחת לבד. גם פעולה זו מותרת מתוך הנחה שזו אינה מלאכת הזמירה האסורה מן התורה. בשנת השמיטה לא יהיו כלל פירות בגפן, ובשנה השמינית יעצבו את הכרם מחדש.