עוד על מצוות הפרשת חלה

תגיות קשורות

שאלה

בדרך כלל אני אופה חלות בנפרד, מחיטה ומשיפון. בערב שבת האחרון התערבו לי בטעות קמח שיפון וקמח חיטה, ומאחר שלא היה ניתן להפריד ביניהם, אפיתי חלות מן התערובת. האם הם מצטרפים לשיעור הפרשת חלה?

תשובה

כאשר קמחים אלו מעורבים יחד, הם מצטרפים לשיעור חלה. ואם יש בהם יחד שיעור להפרשה בברכה, מפרישים בברכה.

ביאורים:

בתשובה לגבי צירוף עיסות משני מינים נתבאר שאחד התנאים לצירוף שתי עיסות או לחמים לשיעור חלה, הוא שיהיו 'מין במינו'. ושם בהערה הבאנו את רשימת המינים הנחשבים ל'מין במינו', וחיטה ושיפון אינם נחשבים מין במינו, כמבואר שם.

ברם כל זה בשתי עיסות נפרדות שרוצים לצרפן בנשיכה או בסל, אך שני קמחים שנבללו יחד, ולשו עיסה מן התערובת, מצטרפים לחלה אפילו אינם מין במינו.

דין זה מקורו בירושלמי (חלה פרק א הלכה א). הירושלמי מקשה שם סתירה בין המשניות. בפרק ד (משנה א) שנינו "מין במינו מצטרף שלא במינו אינו מצטרף". ואילו בפרק א (משנה א) שנינו: "חמשה דברים חייבים בחלה, החטים והשעורים והכוסמין ושבולת שועל ושיפון, הרי אלו חייבין בחלה ומצטרפין זה עם זה", משמע שכולם מצטרפים זה לזה.

ומתרץ הירושלמי: "תמן בנשוך כאן בבלול". כלומר, המשנה בפרק ד מדברת בשתי עיסות נפרדות שהן נושכות זו בזו, ובאופן זה אין מצטרף אלא מין במינו, אך בפרק א מדובר בקמחים שנבללו ונתערבו יחד, ובאופן זה כולם מצטרפים לשיעור חלה.

אמנם ברש"י (מנחות ע ע"א, ד"ה כוסמין) מצאנו תירוץ אחר על הסתירה, שמה ששנינו בפרק א "ומצטרפין זה עם זה", אין הכוונה שכולם מצטרפים, כי אם לפי הסדר שנתבאר בפרק ד. ולפי דבריו אין הוכחה מהמשנה לחידוש של הירושלמי שכל חמשת המינים מצטרפים בבלול.

אלא שבתוספות (שם ע"ב, ד"ה אלא) העירו שפירושו של רש"י נסתר לכאורה מדברי הירושלמי.

ובמהרי"ט אלגאזי (הלכות חלה דף יח ע"א) תירץ שרש"י סבר שנחלקו בזה הבבלי והירושלמי, ורש"י כתב דבריו לפי שיטת הבבלי שאין חילוק בין בלול לנשוך, ואף בבלול אינם מצטרפים אלא כסדר שנתבאר בפרק ד.

ובביאור הגר"א (שנות אליהו חלה פרק א משנה א) כתב שגם בירושלמי נחלקו בזה אמוראים. שכך הוא לשון הירושלמי: "ר' יוסי אמר ליה סתם, ר' יונה בשם ר' יוחנן תמן בנשוך וכאן בבלול". הביאור הפשוט בלשון הירושלמי הוא, שר' יוסי ור' יונה אמרו אותו התירוץ, כאן בנשוך וכאן בבלול. אלא שר' יוסי אמרו סתם, כלומר,שלא בשם אמורא אחר, ואילו ר' יונה אמרו בשם ר' יוחנן. ברם הגר"א מפרש שר' יוסי ור' יונה חולקים, ומה שאמר ר' יוסי "סתם", כוונתו לתירוץ רש"י במנחות, שבפרק א סתם התנא ומצטרפים זה עם זה, ולא פירש באיזה סדר, ובפרק ד השלים ופירש באיזה סדר.

ולפי זה ניתן ליישב את הקושיא על רש"י מן הירושלמי, שאפשר לומר שרש"י פירש שם כשיטת ר' יוסי בירושלמי שאינו מחלק בין נשוך לבלול.

אמנם רוב מפרשי הירושלמי פירשו כפי הפירוש הפשוט שהבאנו, ואף בביאור הגר"א על הירושלמי מפרש כהפירוש הפשוט הנזכר.

ולדינא, דעת רוב הראשונים שהלכה כתירוץ הירושלמי, שבבלול מצטרפים כל חמשת מיני דגן. כן כתבו התוספות (שם), הרמב"ן (בהלכות חלה שם), הרא"ש (הלכות חלה סימן א) והרמב"ם (ביכורים פרק ז הלכה ד), וכן כתבו הרא"ש והר"ש במשנה (פרק א).

וכן פסק השולחן ערוך (יורה דעה סימן שכד סעיף ב): "חמשת מיני תבואה מצטרפין, שאם אין בעיסה אלא חמשת רבעים מחמשתן מצטרפין. במה דברים אמורים כשערבן קמח, אבל אם לש כל אחד לבדו ואין בו כשיעור כו' אין מצטרפין אלא בזה הסדר וכו'".

ולכן להלכה עיסה זו חייבת בחלה, ואם יש בה שיעור להפרשה בברכה יש להפריש בברכה.