האם בזמננו צריך לתת לכהן תרומה טמאה שיוכל להשתמש להדלקה.
האחרונים נחלקו האם יש בזמננו חיוב נתינה של תרומה לכהן, יש סוברים דגם בזמנינו הכהנים בחזקתם לענין שחייבים לתת להם תרומה, ובפרט שמן תרומה טמאה שראוי להם להדלקה[1]. ויש חולקים שבזמנינו שהכהנים עולין לתורה על פי עצמן, ושלא ע"י עדים ושלא ע"פ בי"ד, לא נוהגים לתת להם תרומות[2].
כהן שיש לו שמן של תרומה טמאה האם מותר להשתמש להדלקת נרות של שבת ויום טוב?
תרומה טמאה מצוה לשורפו[3], בלשון חז"ל נקראת שמן שריפה[4], ומותר לכהן ליהנות מהתרומה בשעת שריפתה[5], ולכן מותר לכהן להשתמש בשמן שריפה לצורך הדלקת נרות של שבת[6], ואסור להשתמש לצורך הדלקת נרות של יום טוב[7]. וכן אם חל יו"ט בערב שבת, אסור להדליק בשמן של התרומה לצורך הדלקת נרות שבת[8]. ויש אומרים דהאיסור להדליק שמן של תרומה לצורך נר של יום טוב, הוא גם אם מדליק את הנרות מבעוד יום[9]. ויש מחמירים שלא להשתמש בשמן שריפה בנרות שבת אף כשלא חל ביו"ט[10].
האם מותר לכהן להשתמש בשמן תרומה טמאה, לצורך הדלקת נרות חנוכה.
מותר לכהן להדליק נר חנוכה בשמן שריפה. ויש אומרים שגם כהן לא ידליק נר חנוכה עם שמן שריפה אא"כ אין לו שמן אחר[11].
האם מותר לישראל שיש לו תרומה טמאה להשתמש בו לצורך הדלקת נר חנוכה.
ישראל שיש לו שמן אחר, לא ישתמש בשמן תרומה טמאה, ואם אין לו שמן אחר מותר לו להשתמש בשמן תרומה טמאה[12], ויש אומרים דמותר להדליק רק כפי עיקר החיוב שהוא נר איש וביתו[13].
האם מותר להדליק נר של בית הכנסת בשמן של תרומה טמאה.
מותר להדליק בשמן שריפה נר של בית הכנסת כיון שזה צורך רבים[14], ויש אומרים דמותר רק כשמצוי שגם כהנים יבואו לבית הכנסת, אבל אם בוודאי לא יבואו שם כהנים אסור[15], ויש מתירים אפי' אם בודאי לא יבואו שם כהנים[16]. ויש אומרים דאף מקיים בזה הישראל מצוות נתינה לכהן[17]. ונר תמיד שדולק רק לכבוד, ואין נהנים מההדלקה מותר לכו"ע להדליק אפי' כשאין כהן בבית הכנסת[18], אמנם ישראל שהפריש שמן לתרומה אינו מקיים מצות נתינה בהדלקת נר תמיד, ולדעת הסוברים דבזמנינו אין חיוב לתת התרומה לכהן יכולים למסור השמן לביהכ"נ לצורך נר תמיד[19].
האם מותר להשתמש לצורך נרות שבת וחנוכה בשמן של טבל.
אסור להדליק נר שבת בנר של טבל[20], ויש מן האחרונים שהקלו בנר חנוכה[21] אמנם דעת רוב האחרונים דיש להחמיר שלא להדליק[22], ומכל מקום אם נזכר שהוא טבל רק לאחר שהדליק, יצא ידי חובתו, ואין צריך לחזור ולהדליק[23].
[1] וכן דעת מהרי"ט ח"א סי' פה וסי' קמט.
[2] חזו"א שביעית סי' ה סק"ד וסקי"ב. וכ"כ בדרך אמונה (פ"ו דתרומות ה"ב) "ובזמנינו שהמנהג שהכהנים והלוים עולין לכהונה ע"פ עצמן כמ"ש באה"ע סי' ג' ס"א אין להם אפי' דין כהני חזקה כנ"ל ולכן אין נוהגין היום לתת לכהנים תרומה להסיקה תחת תבשילו". ועיין בדר"א פ"ב ס"ק קלט דהביא מש"כ בביאור הגר"א (סי' שלא ס"ק מא) דלסוברים דאיסור כילוי לזר הוא מה"ת אסור להשתמש להדלקה רק כהן מיוחס, ובזמננו אין כהן מיוחס.
[3] גמרא שבת כה, א "אמר רב כשם שמצוה לשרוף הקדשים שנטמאו כך מצוה לשרוף את התרומה שנטמאת".
[4] שם כג, ב "מאי שמן שריפה אמר רבה שמן של תרומה שנטמאה ואמאי קרו לה שמן שריפה הואיל ולשריפה עומד".
[5] שם כה, א "ואמרה תורה בשעת ביעורה תיהני ממנה היכן אמרה תורה מדרב נחמן דאמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה אמר קרא ואני הנה נתתי לך את משמרת תרומתי בשתי תרומות הכתוב מדבר אחת תרומה טהורה ואחת תרומה טמאה ואמר רחמנא לך שלך תהא להסיקה תחת תבשילך".
[6] אי' במשנה (שבת פ"ב מ"א) דאין מדליקין נרות שבת בשמן שריפה. ושם במשנה ב מבואר דאין מדליקין שמן שריפה ביו"ט. ונחלקו בגמ' (כג, ב) בטעם האיסור, לרבה עיקר האיסור הוא משום שבת, דכיון דיש מצוה לשורפו חיישינן שמא יטה, וגזרו ביו"ט אטו שבת. ולר"ח טעם האיסור משום דאין שורפין קדשים ביו"ט, וה"ה תרומה טמאה, ואין חוששין לשמא יטה, והא דאסרו בשבת מיירי ביו"ט שחל בערב שבת. ומסיק "תניא כוותיה דרב חסדא כל אלו שאמרו אין מדליקין בהן בשבת מדליקין בהן ביום טוב חוץ משמן שריפה לפי שאין שורפין קדשים ביום טוב". ולרוב הראשונים קיי"ל כר"ח כדתניא כוותיה, (כן פסקו הרי"ף והרא"ש וכ"כ הרשב"א והריטב"א והמאירי ועוד ראשונים, וכ"כ הרמב"ם בפיה"מ) ולפי זה בערב שבת שאינו יו"ט מותר להדליק בשמן שריפה, וכן דייקו האחרונים מהא דהשמיטו הרמב"ם והשו"ע האיסור להדליק בשמן שריפה לשבת. וכ"כ בדרך אמונה פי"א דתרומות ס"ק קעג, וכ"כ בשו"ת מנחת יצחק ח"ט סי' קיט שכן נהגו בירושלים מקדמת דנא דהכהנים הדליקו בשמן שריפה לנרות שבת.
[7] דאין שורפים קדשים ביום טוב כדאי' בגמ' שם כד, ב בטעם איסור הדלקת שמן שריפה ביו"ט "מאי טעמא לפי שאין שורפין קדשים ביום טוב". ובתוס' שם ד"ה לפי מבואר ששריפת תרומה אסור מדרבנן אטו שריפת קדשים, אבל דעת הרמב"ם דאסור מה"ת, והשורף תרומה ביו"ט לוקה, ועי' דרך אמונה בציון הלכה פי"א ס"ק שב.
[8] כנ"ל בגמ' דלפי ר"ח מיתוקם האיסור של שמן שריפה בריש פ"ב בע"ש שחל ביו"ט.
[9] ברוב הראשונים מבואר דהאיסור להדליק נרות יו"ט, הוא כשמדליק ביו"ט, אבל אם מדליק לצורך יו"ט מבעוד יום מותר, וכן כתבו הרמב"ן והריטב"א והמאירי בשבת כג, ב. אבל יש ראשונים שכתבו דהאיסור אף שמדליק מבעוד יום, וכ"כ ר"י מלוניל שם, וכ"כ בחי' חתם סופר שם כד, א, ושם ב הוכיח מזה דהעיקר דיש להדליק נרות יו"ט בלילה אחר קבלת יו"ט, ועכ"פ אחר הברכה של להדליק נר יו"ט דאז הוי כקבלת יו"ט, ולכן סתמו ואסרו בכל אופן הדלקת נרות יו"ט בשמן שריפה.
[10] עי' שנו"א ריש פ"ב דשבת דהלכה כרבה דאסור בכל שבת, ובתוס' רי"ד שם כתב דאף לפי ר"ח גוזרין בכל ע"ש אטו ע"ש שחל ביו"ט, וכן דייקו כמה אחרונים מהירושלמי בריש פ"ב דשבת. וכן דעת הרדב"ז בדעת הרמב"ם (בפי"א הי"ח דתרומות). ועי' בפרי יצחק ח"ב סי' כ דכשיש לו שמן אחר לא ישתמש בשמן שריפה משום עשיית מצוות חבילות חבילות, אא"כ מוסיף שמן של חולין.
[11] לדעת הרמב"ם, וכן הוא לרוה"פ כל מה שכתב בירושלמי דמותר להדליק בשמן שריפה רק כשאין לו שמן אחר הוא בישראל, אבל בכהן מותר בכל אופן, אולם עי' פנ"י בשבת כא, א דטעם שאין להשתמש לכתחילה שמביא הנותר לידי פסול ע"ש, ולדבריו גם לכהן לא התירו אלא כשאין לו שמן אחר, וכעי"ז כתב באתוון דאורייתא כלל טו, אמנם האחרונים הביאו כמה ראיות דלא כדבריו, עי' בדרך אמונה פ"ב דתרומות הי"ד בבה"ל ד"ה והטמאה, ובמנח"ש תנינא סי' קיא ובספר עיר הקודש והמקדש ח"ג פ"ג. וע"ע בפרי יצחק (ח"ב סי' כ) דהטעם שאין להדליק כשיש לו שמן אחר משום דאין עושין מצוות חבילות חבילות, ולדבריו אין חילוק בין כהן לישראל, וכן הזכיר טעם זה בדר"א בבה"ל פ"ב הי"ד בד"ה והטמאה. ולפי"ז ה"ה בנר של שבת אין להדליק בשמן שריפה, ולפי המבואר לעיל דעת רוה"פ דלדינא נקטינן דמותר לכהן להשתמש לנר שבת, וה"ה לנר חנוכה. וע"ע בשו"ת מנח"י שם דכן נהגו בירושלים מקדמת דנא שהכהנים משתמשים בשמן שריפה אף כשיש להם שמן אחר.
[12] בירושלמי סוף תרומות אי' "מהו להדליק שמן שריפה בחנוכה, אמרין דבי ר' ינאי מדליקין בשמן שריפה בחנוכה, א"ר ניסא אנא לא אנא חכים לאבא, אימא הוה אמרה לי, אבוך הוה אמר מי שאין לו שמן של חולין מדליק שמן שריפה בחנוכה". ולרוב המפרשים דברי הירושלמי הם לענין השתמשות של ישראל בשמן שריפה לצורך הדלקת נר חנוכה, וכ"פ הרמב"ם (תרומות פי"א הי"ח) "ומי שאין לו חולין להדליק נר חנוכה מדליק שמן שריפה שלא ברשות הכהן". והאחרונים כתבו כמה טעמים בטעם ההיתר, במשל"מ (פ"ב דתרומות הי"ד) כתב משום דהנאה של כילוי של תרומה לישראל אסור רק מדרבנן, ובמקום מצוה לא גזרו והתירו כשאין לו שמן אחר. אולם דעת הרבה ראשונים דהאיסור מה"ת, ולפי דבריהם יש שכתבו שההיתר משום דמצוות לאו ליהנות נתנו, והא דלא התירו כשיש לו שמן אחר, יש שכתבו משום דלכתחילה אסור להשתמש אף למצוה במה שאסור בהנאה, וי"א דאם יש לו שמן אחר יש לו הנאה דמשתרשי לי השמן שיש לו בבית (פרי יצחק ח"ב סי' כ, ושו"ת בית אפרים סי' סג). והאחרונים דנו אם אומרים היתר זה להסוברים דלא אמרינן מצוות לל"נ באיסורי דרבנן. ולרוב האחרונים ההיתר גם בישראל שמוטל עליו לתת התרומה לכהן, וי"א דההיתר רק בישראל שקיבל השמן מכהן, ועיין מש"כ בזה בדרך אמונה בבה"ל תרומות פי"א בד"ה ומי שאין לו.
[13] כ"כ בשו"ת מנחת יצחק (שם) בשם הגר"פ אפשטיין זצ"ל. ועי' במשפטי ארץ פי"א סעי' יד ובמילואים שבסוף הספר.
[14] תרומות פרק יא משנה י "מדליקין שמן שרפה בבתי כנסיות ובבתי מדרשות ובמבואות האפלין ועל גבי החולין ברשות כהן". ובירושלמי שם ה"ה "שמעון בר בא בשם רבי יוחנן, כן היא מתניתא, ועל גבי החולים ברשות כהן. הא מתניתא קדמייתא אפילו שלא ברשות כהן" ופי' מפרשי הירושלמי דמש"כ במשנה דמדליקין ברשות כהן קאי רק על הסיפא דהיינו על המדליק לצורך חולה, אבל רישא של המשנה דהיינו בבתי כנסיות ומבואות האפילין הוא אפי' שלא ברשות כהן. והר"ש והרא"ש ביארו דטעם ההיתר דכיון דהנאה של כילוי אסור לישראל רק מדרבנן, לא גזרו לצורך רבים.
[15] בכמה ראשונים מפורש דגם ההיתר של הדלקה בביהכ"נ הוא לצורך כהן, וכ"כ התוס' ביבמות (סו, ב בד"ה לא יאכילנה) ובפסחים (לד, ב בד"ה מחמין) וריטב"א (ע"ז טו, א) ובעוד ראשונים, ולכאורה זה דלא כירושלמי. ובערוה"ש (סי' פ"ב ס"ק יט) ועוד אחרונים, פירשו גם לפי הירושלמי דמש"כ שלא ברשות כהן היינו שאין צריך להדיא לדעת הכהן, אלא כיון דבסתמא מצוים שם כהנים, הוי כמדליק לצורך הכהן ונר לאחד נר למאה, ואולי אפ"ל כן גם בדעת התוס'. וגם לפי שיטות הראשונים שס"ל דאיסור הנאה של כילוי הוא מה"ת, ע"כ א"א לפרש כמוש"כ הר"ש והרא"ש, ויש לפרש כנ"ל, ולפי"ז אם ידוע שלא יבוא שם כהן אסור להדליק.
[16] כן הוא לפי הר"ש והרא"ש הנ"ל. וכ"כ הרבה אחרונים (רש"ס, שערי צדק פי"א סק"ד, ערוה"ש סי' נט סק"ז) בדעת הרמב"ם שכתב (תרומות פי"א הי"ח) "וכן מדליקים שמן שריפה בבתי כנסיות ובבתי מדרשות ובמבואות האפלים שלא ברשות כהן". אמנם בדרך אמונה (שם ס"ק ק"ע, ובציוה"ל ס"ק רצו) כתב דאפשר לפרש ברמב"ם דההיתר כיון שמצוי כהנים, דאז הוי כמדליק לצורך כהנים, וכן מצדד במהר"י קורקוס שם.
[17] בירושלמי שם איכא מ"ד דההיתר להדליק שמן שריפה בביהכ"נ הוא בשמן שירש ישראל מאבי אמו כהן, אבל בשמן שלו אינו יכול לתת לביהכ"נ דצריך לתת לכהן, וכ"פ החיי אדם (שערי צדק פי"א בבינת אדם סק"ג) אולם האחרונים דייקו מדברי הרמב"ם שפסק כאידך מ"ד שם דיכול הישראל לתת גם משמן שלו, ובמזכה ע"י אחר השמן לכהן. ויש שכתבו דמ"מ צריך לזכות השמן לכהן, וכ"כ מהר"י קורקוס בדעת הרמב"ם. ובדרך אמונה (פי"א הט"ז, ועי' עוד בהי"ח ובבהה"ל שם) פירש בדעת הרמב"ם דאף אין צריך לזכות לכהן, דכיון שמסתמא הכהן מצוי בבית הכנסת הוי כזיכה לו, וביארו ברש"ס ובדרך אמונה שם דאחר שזיכה לכהן כבר קיים מצות נתינה, ויכול לתת לביהכ"נ בלא לשאול לכהן דודאי ניח"ל שיעשו מצוה בממונם, יעו"ש.
[18] והנה היתר לצורכי רבים שייך בנר שמדליקים בביהכ"נ לאור או לחימום, ובזמנינו שאין רגילין להדליק אלא לכבוד כגון הנרות לפני העמוד, או נר תמיד, לכאורה לא שייך היתר זו. ומ"מ כהן שקיבל שמן שריפה ודאי יכול לתת לביהכ"נ לצורך זה, דאין צריך שיהנה מהשמן בשעת שריפתו, כמפורש בתוס' שבת כד, ב בד"ה לפי, והאריך בזה בדרך אמונה בבה"ל פ"ב הי"ד בד"ה והטמאה, ובשו"ת מנח"ש סי' מב ובמנח"ש תנינא סי' קיא.
[19] ומקיים בזה מצות שריפת תרומה וכנ"ל, ובזה אין צריך שיהא כהן מצוי בביהכ"נ כדין הקודם, כיון דאין הישראל נהנה מהדלקה זו, וכ"כ בתואנ"ש על המשנה בשם השושנים לדוד.
[20] גמ' שבת (כו, א) "תנו רבנן אין מדליקין בטבל טמא בחול ואין צריך לומר בשבת… מאי טעמא אמר קרא ואני הנה נתתי לך את משמרת תרומתי בשתי תרומות הכתוב מדבר אחת תרומה טהורה ואחת תרומה טמאה מה תרומה טהורה אין לך בה אלא משעת הרמה ואילך אף תרומה טמאה אין לך בה אלא משעת הרמה ואילך". וכ"פ הרמב"ם בהל' מעשר (פ"ו ה"ב). ונחלקו הראשונים האם איסור הנאה של כילוי בטבל הוא מה"ת או מדרבנן, עיין במשנה למלך (תרומות פ"ב הי"ד) שהאריך בזה. ובחזו"א (דמאי סי' ד סק"ב) כתב דלפי הרמב"ם האיסור הוא מן התורה. ודעת הרשב"א שם דלא נאסר בהנאה אלא בטבל טמא ולא בטבל טהור, אבל דעת רוב הראשונים דהאיסור הוא גם בטבל טהור, וכ"כ המהר"י קורקוס והכס"מ בדעת הרמב"ם, וכ"כ בש"ך (סי' שלא ס"ק קלא). ולמעשה לא מצוי שיש כיום שמן טהור, לכן לדינא לכולי עלמא אסור להדליק נר שבת בשמן של טבל.
[21] עי' בשו"ת שער אפרים דדן דמותר להדליק נר חנוכה באיסורי הנאה דמצוות לאו ליהנות נתנו, ואף במצוות דרבנן, וכדבריו נקטו כמה אחרונים עי' בפמ"ג תרעג ובסי' תמה משב"ז סק"ד, ובערוה"ש סי' תרעג סעי' ה, ובשבה"ל ח"א סי' קפד. ולפי דברי האחרונים הנ"ל לכאורה יש להתיר להדליק נ"ח בשמן טבל, דאף דטבל אסור בהנאה של כילוי, שאני נ"ח דמצות לאו ליהנות נתנו, וכמו שביארו הרבה אחרונים דברי הירושלמי דמותר להדליק בשמן שריפה לנר חנוכה כשאין לו שמן אחר, משום דמצות לאו ליהנות נתנו. ועי' שו"ת מאהבה (ח"ב סי' רמא) דמותר להדליק בשמן טבל נר שאינו נהנה ממנו, רק נסתפק אם יש בזה משום גזל כהנים, יעוי"ש. וכן כתב בתורת הארץ (פרק ב ס"ק ח) דאין איסור להדליק בטבל טמא אא"כ יש משום גזל כהנים, כיון דאינו נהנה מהנרות, ולא דמי לנר של שבת דאף דעושה מחמת המצוה מ"מ ההדלקה הוא כדי ליהנות מאורה, משא"כ בנר חנוכה. וכן משמע במשנה למלך (פ"ב דתרומות הלכה יד) בסוף דבריו דלא אסרו להדליק אלא נר שבת, אבל נר חנוכה לא אסרו כלל, כיון דאסור ליהנות ממנה, ונמצא שאינו נהנה מהנאה של כילוי.
[22] דבירושלמי התיר להדליק בשמן שריפה רק כשאין לו שמן אחר, ושמן של טבל דיכול לתקנו, [אא"כ לא ישאר לו כשיעור אם יתקן] הוי כיש לו שמן אחר, ולפי האחרונים שביארו דהטעם דמותר רק כשאין לו שמן אחר, דלכתחילה אין להשתמש באיסור הנאה אף במצוה שאינו נהנה, ה"ה בשמן טבל. אמנם יש שכתבו טעמים אחרים ואינו שייך אלא בתרומה ולא בטבל. אמנם למעשה כתבו האחרונים דאין להקל בזה דיש כמה טעמים לאיסור. א. די"א דלא אמרינן מצוות לאו ליהנות נתנו במצוה דרבנן, ואף לסוברים דאומרים מצלל"נ בדרבנן, י"א דאינו היתר לכתחילה, וי"א דאם יש לו שמן אחר זה נחשב הנאה מהשמן, דמשתרשי ליה השמן האחר שאינו צריך להשתמש בה. ב. דעת הרבה פוסקים דאף שאינו נהנה מהשמן כל שעושה שימוש של כילוי בטבל אסור, וכ"כ באגר"מ (ח"א סי' קצא) ובשו"ת שבה"ל (ח"ז סי' פז, ובח"ט סי' מח) וכעי"ז אי' בחזו"א מעשרות סי' ג סק"ח, ובדמאי סי' ד סקט"ו, דשימוש בטבל אסור אף כשאינו נהנה, אמנם שם משמע דלא אמרינן סברא זו אלא כשיש לו איזה הנאה, משא"כ במאבד טבל ליכא איסור כיון דאין הנאה מזה כלל, ולפי"ז י"ל דאין איסור בנ"ח, וכן משמע בדר"א פ"ו דמעשר סק"ג דבזה לא נחשב נהנה, וי"ל דגם זה נחשב שיש לו איזה הנאה כיון דיש לו תועלת מזה, וכסברא זו כתב בהערת הגרי"ש שבת כו, א. ג. י"א דיש איסור איבוד טבל משום משמרת תרומותי, וכ"כ בערוה"ש. ד. משום ביטול מצות הפרשת תרו"מ, ה. וכמה אחרונים דנו דהמאבד טבל יש בזה משום גזל השבט, אולם בחזו"א בכמה מקומות מבואר דאין איסור במאבד טבל ואין בו הנאה כלל, ואין בזה לא משום ביטול הפרשת תרומה, ולא משום גזל השבט, ועיין בדרך אמונה תרומות פי"א הי"ח בבה"ל ד"ה ומי שאין לו מש"כ בזה. ולסוברים שבזמננו אין צריך לתת לכהן וללוי, ודאי אין בזה משום גזל השבט, ומ"מ בשנת מעשר עני יש משום גזל השבט להסוברים דיש גזל שבט בטבל. ויעוין בארוכה בכ"ז בגליון הליכות שדה גליון 211.
[23] כן מסיק בשו"ת מנחת יצחק (ח"ז סי' מז) וכ"כ בשו"ת מהרש"ם (ח"ד סי' קכב) דאף אם אסור להשתמש באיסורי הנאה לנר חנוכה, בדיעבד יצא ידי חובתו, וכ"כ בספר הל' חג בחג (חנוכה פ"ח) דבדיעבד לכו"ע יצא ידי חובתו.