שאלה
הכנתי שתי עיסות נפרדות, אחת מקמח חיטה לבן ואחת מקמח חיטה מלא. בכל אחת ק"ג אחד של קמח בלבד. האם הן מצטרפות יחד להפרשת חלה?
תשובה
עיסות אלו אינן מצטרפות לשיעור חלה, מכיון שבדרך כלל מקפידים על תערובתן, כלומר, מקפידים שלא תתערבנה זו בזו. שהרי יש שרוצים לאכול לחם מקמח מלא דווקא, ויש הרוצים מקמח לבן דווקא. לפיכך אינן מצטרפות לא בנשיכה ולא בצירוף סל.
ויש המחמירים שבצירוף סל הן מצטרפות, ולכן אם הניח את העיסות או את הלחמים בכלי אחד, טוב להחמיר ולהפריש מהן חלה בלא ברכה. ובפרט אם אינו מקפיד שלא תגענה ושלא תישוכנה זו בזו.
ביאורים
שנינו במשנה (חלה פרק ד משנה א): "שתי נשים שעשו שני קבין ונגעו זה בזה, אפילו הם ממין אחד פטורים. ובזמן שהם של אשה אחת, מין במינו חייב ושלא במינו פטור".
והטעם נתבאר בירושלמי שם: "אמר רבי יוחנן, סתם אשה אחת אינה מקפדת, שתים מקפידות הן. אשה אחת שהיא מקפדת (כגון שהם משני מינים שונים) עשו אותה כשתי נשים. שתי נשים שאינן מקפידות עשו אותם כאשה אחת".
מבואר בירושלמי שלענין צירוף העיסות לחלה הכל תלוי בקפידא. והדרך היא ששתי נשים מקפידות שלא תתערבנה עיסותיהן זו בזו, אפילו הן ממין אחד, ואשה אחת שעשתה שתי עיסות אינה מקפידה בדרך כלל שלא תתערבנה, אלא אם כן הן משני מינים, שאז דרכה להקפיד.
ומכאן, שאשה אחת שעשתה שתי עיסות, אפילו מאותו המין, והיא מקפדת על תערובתן, דינן כעיסות של שתי נשים שאינן מצטרפות. וכן כתב שם הירושלמי בהמשך: "נקי וקיבר מקפדת היא". כלומר, אפילו אם שתיהן ממין אחת ושל אשה אחת, אלא שזו עיסה נקיה וזו עיסת קיבר, מסתמא מקפדת עליהן ואינן מצטרפות.
וכן נפסק בשולחן ערוך (סימן שכו סעיף א): "ואם היה מקפיד שלא תגע עיסה זו בזו ולא תתערב, אפילו היו מין אחד אין מצטרפות. ואם האחת פת קיבר והאחת פת נאה, אפילו הן של אדם אחד, מסתמא מקפיד ואינו מצטרף".
ונתבאר בראשונים שאף אם אין מקפידים על הנגיעה בלחוד, ואף לא על הנשיכה, אבל מקפידים שלא תתערבנה ממש זו בזו, גם זה חשוב שמקפידים ואינן מצטרפות.
וכן כתב בתרומת הדשן (סימן קפט), שהעושה שתי עיסות, באחת נתן כרכום ובאחת לא נתן, ועשה כן משום שלא היה לו מספיק כרכום לתת טעם בשתיהן, שגם זה חשוב קפידא ואינן מצטרפות. והרי באופן זה בוודאי אינו מקפיד על הנשיכה, שאדרבא היה רוצה לתת כרכום בשתיהן, ורק על התערובת ממש הוא מקפיד משום שאין הכרכום מספיק להטעים כל הכמות, ומכל מקום נחשב כמקפיד על תערובתן.
וכן משמע גם משו"ת מהר"ח אור זרוע (סימן לד), וכן מוכח בש"ך (נקודות הכסף בתחילת סימן שכו).
ולכאורה מוכח כן גם מדברי הירושלמי הנזכר, שכתב שפת נקיה וקיבר ממין אחד אינן מצטרפות, והרי מן הסתם אין מקפידים באופן זה על נשיכה בלחוד, כי אם על תערובת ממש. ויש לעיין.
ובספר חלת לחם (סימן ד) הוכיח כן מלשון הטור ושאר הפוסקים, וכן כתב ביד אפרים (סימן תקו על המג"א ס"ק ח) בהרחבה, וכן נקטו רוב האחרונים. אמנם בספר שערי צדק לבעל החיי אדם (פרק יד סעיף טו) משמע שאם אין מקפידים על הנגיעה או הנשיכה הן מצטרפות אפילו מקפיד על התערובת. וצ"ע.
ובנוגע לעיסה מקמח מלא ועיסה מקמח לבן, לכאורה דינם כפת נקיה ופת קיבר, שנתבאר בירושלמי שהדרך להקפיד על תערובתם, ואינן מצטרפות לשיעור חלה.
ברם היה מקום לטעון שאמנם בזמן חז"ל לא הצטרפו פת קיבר ופת נקיה, משום שסברו שעיסת קיבר גרועה מעיסה נאה והקפידו על התערובת, אך בזמננו נשתנתה המציאות, ואדרבא רבים מעדיפים קמח מלא דווקא מטעמי בריאות.
אך אין זו טענה, שמכל מקום גם בזמננו איכא קפידא הפוכה, שמתוך שמחשיבים את הקמח המלא אין רוצים שיתערב בו הקמח הלבן.
ואדרבא, אפשר שבזמננו הקפידא חמורה יותר, שהרי בזמננו הדרך להקפיד על שני הצדדים. כלומר, המעדיפים קמח מלא מקפידים שהקמח הלבן לא יתערב במלא, ולהיפך, המעדיפים קמח לבן מקפידים שהמלא לא יתערב בלבן. ואילו בזמנם, הקפידא היתה רק בצד אחד, שעיסת הקיבר לא תתערב בעיסה הנקיה.
ועל כן לדינא עיסה מקמח לבן ועיסה מקמח מלא הנושכות זו בזו אינן מצטרפות, אפילו הן ממין אחד, ואפילו שתיהן של אשה אחת.
האם מצטרפות בצירוף סל
ועדיין יש לדון ולומר שכל מה שנתבאר שכאשר מקפיד על תערובתן אינן מצטרפות, היינו בנשיכה דווקא. שהרי על זה בדיוק הוא מקפיד שלא תגענה ושלא תתערבנה זו בזו. אך על הצירוף בסל לכאורה אינו מקפיד כלל, ולא אכפת לו שתהיינה מונחות יחד בסל אם אינן נוגעות זו בזו, ואם כן יש מקום לדון שצירוף סל יועיל להן. ויעוין בפרי מגדים (אורח חיים סימן תנז במשבצות זהב ס"ק א) שהסתפק בדבר.
אמנם מדברי הראשונים נראה שעיסות שמקפידים על נשיכתן אינן מצטרפות אף בצירוף סל. וכך כתבו הר"ש והרא"ש בפירוש (חלה פרק ד משנה א) לגבי צירוף עיסות של שתי נשים: "ואין מועיל לא נשיכה ולא צירוף סל כיון דמקפידות". וכן כתב הרשב"א (פסקי חלה שער ב), ובאור זרוע (סימן רמב), וכן כתבו עוד ראשונים.
ומשמע מדבריהם שאף על פי שמסתמא אין מקפידים שלא יהיו ביחד בסל, כיון שמקפידים על תערובתן, אינן מצטרפות כלל. וכן צידד הפרי מגדים שם על פי דברי הר"ש, שגם הסל אינו מצרפן.
ונראה להוסיף בזה הסבר וביאור. שהנה ביארנו לעיל שעיסות שמקפיד על תערובתן אינן מצטרפות בנשיכה, אפילו אם על נשיכה גרידא אינו מקפיד, וכל הקפידא שלו היא אך על התערובת. וכמו כן יש לומר שכאשר מקפיד על התערובת אין מצטרפות גם בסל.
ברם בבית מאיר (סימן תנז ס"ק ח) כתב שעיסה שנילושה בשומן ובשמים, אינה מצטרפת עם עיסה שלא נילושה בהן, אך אם הניחום יחד בסל אחד, הסל מצרפם. מבואר שצירוף סל מועיל גם באופן שמקפיד על תערובת העיסות.
וכן משמע גם מדברי המקור חיים (סימן תנז ס"ק א) במה שכתב שם לפי דברי הפר"ח. אמנם בספרו דרך החיים הלכות חלה פסק בפירוש שכל שמקפיד על תערובת העיסות אף הסל אינו מצרפן.
וכן הוכיח בחלת לחם (סי' ה סעיף ד, ה) מכמה מקומות, שאף כשאינו מקפיד על הנגיעה או על הנשיכה אינן מצטרפות כל שהוא מקפיד על התערובת, ואינו מצטרף לא ע"י נשיכה ולא בסל. וכן מבואר בש"ך (בנקודות הכסף סימן שכו), וכן כתב ביד אפרים (סימן תקו ס"ק ח) "דאין צירוף אלא אם כן אינו מקפיד שיחזירם לסולתן ויתערבו".
וכן פסקו בדרך החיים (סימן נג) ובישועות יעקב (סימן שכו ס"ק א). וכן דעת הגרש"ז אויערבאך זצ"ל (שמירת שבת כהלכתה, פרק מב הערה מג), וכן כתב בדרך אמונה (ביכורים פרק ו ס"ק קלה, ובציון ההלכה ס"ק רחץ) ובשו"ת שבט הלוי (חלק ח סימן קיז). וכן כתבו בשם הגרי"ש אלישיב זצ"ל (חלה כהלכתה פרק ה ס"ק כח, ובספר אשרי האיש פרק נב אות ז) דכשמקפיד על העירוב אין צירוף לחלה אפילו בסל.
ובספר לקט העומר (פרק ו ס"ק י) כתב שמכיון שיש מן האחרונים שהחמירו בדבר טוב להחמיר ולהפריש חלה אך בלא ברכה.
