שאלה
הכנתי עיסה לעוגת שמרים, ועיסה אחרת לחלות לשבת. בכל אחת בפני עצמה אין שיעור להפרשת חלה. האם ניתן לצרפן יחד להפרשת חלה?
תשובה
לא ניתן לצרפן לחלה לא בנשיכה ולא בצירוף סל, מכיון שהן שונות בטעמן, ובדרך כלל מקפידים על תערובתן. אך יש המחמירים שבצירוף סל הן מצטרפות. ולכן אם הניחן בכלי אחד טוב להפריש מהן חלה בלא ברכה.
ביאורים:
שני תנאים נאמרו בצירוף עיסות לחלה, א] ששני הקמחים הם מין במינו, ב] שאין מקפידים על נשיכתן.
במאמר אודות צירוף קמח מלא וקמח לבן נתבאר ששתי עיסות מאותו קמח, כגון שתיהן מקמח חיטה, אך זו מקמח מלא וזו מקמח לבן, נחשב הדבר שמקפידים על נשיכתם ואינן מצטרפות, והרחבנו שם במקור הדין.
בנידון שלפנינו שתי העיסות הן מאותו הקמח ממש, ואינן שונות זו מזו כי אם בטעמן, על ידי שנתנו באחת סוכר וכדומה יותר מבשניה, ויש לדון האם גם שינוי הטעם גורם שלא יצטרפו.
אכן מדברי תרומת הדשן (סימן קפט) יש ללמוד שגם באופן זה לא יצטרפו. ונעתיק לשונו בקיצור:
"שאלה: אשה לשה שתי עיסות, באחת עירבה כרכום ובאחת לא עירבה בה, ואין בזו ולא בזו שיעור חלה, יש לצרפם ע"י נשיכה כדי ליטול מהן חלה או לאו.
תשובה: בנידון דידן דודאי מקפיד על תערובתן הוא, דאין הכרכום מספיק בחזותא וטעמא לשתי העיסות כו', ובדבר המקפיד לא מהני אפילו נשיכה כדברירנא לעיל, אין לצרפן אפילו לחומרא ואפילו בנשיכה, כדי לחייבם, דהוי ברכה לבטלה".
הרי שגם הקפדה מחמת שינוי הטעם גורמת שלא יצטרפו לחלה.
ובמאמר שם כתבנו שמדברי תרומת הדשן אלו יש ללמוד גם שאף באופן שאינה מקפידה על הנשיכה לחוד, כגון שהעיסות קרובות זו לזו קצת בטעמן, אם מקפידה שלא תתערבנה ממש זו בזו חשוב כמקפידה.
ולכן אין עיסות אלו מצטרפות בנשיכה, ומעיקר הדין אף לא בצירוף סל. אכן בתשובה הקודמת הבאנו את דברי המחמירים שצירוף סל מועיל גם לעיסות שמקפידים על תערובתם, ולפיכך אם הניחם בכלי אחד, ואפילו אחר האפיה, טוב להחמיר ולהפריש מהן בלא ברכה.
