עוד על מצוות הפרשת חלה

תגיות קשורות

שאלה

בביתנו ישנם מבני הבית שאוכלים רק לחם כוסמין וישנם שאוכלים רק קמח חיטה. ברצוננו להפריש חלה.
האם ב' עיסות האחת מקמח כוסמין והאחת מקמח חיטה, שאין בכל אחת שיעור הפרשת חלה, יכולות להצטרף לשיעור הפרשת חלה?

תשובה

אם מקפידים שהעיסות לא תתערבנה זו בזו, אינן מצטרפות יחד להפרשת חלה. והמכין עיסות נפרדות מחיטה ומכוסמין מקפיד מן הסתם שלא תתערבנה. אכן אם באמת לא מקפידים על תערובתם, וכגון שלבני הבית אין הבדל בין לחם כוסמין ללחם חיטה, ניתן לצרף את העיסות לשיעור חלה.
ובאופן זה שאין מקפידים על תערובתן, ניתן לצרפן בשתי דרכים, נשיכה או צירוף סל.
נשיכה: להדביק את שתי העיסות זו בזו באופן שאם ינתקו יתלש בצק במקום החיבור.
צירוף סל: להניח את שתי העיסות בכלי אחד. על ידי צירוף סל ניתן לצרף גם לחמים לאחר אפייתם.

הרחבה

שתי עיסות שאין בכל אחת לבדה שיעור להתחייב בחלה, יכולות להצטרף יחד ולהתחייב.

דין זה נתבאר במשנה (חלה פרק ב משנה ד): "העושה עיסתו קבים ונגעו זה בזה פטורים מן החלה עד שישוכו. רבי אליעזר אומר אף הרודה ונותן לסל הסל מצרפן לחלה". ומבואר בגמרא (נדה ח ע"א) שהלכה כרבי אליעזר.

הרי שישנן שתי דרכים לצירוף, נשיכה וצירוף סל.

נשיכה היא כששתי העיסות דבוקות היטב במקום אחד, באופן שאם ינתקו אותן זו מזו, יתלש בצק מזו וישאר על האחרת.

צירוף סל הוא כששתי העיסות מונחות בתוך כלי אחד, ובאופן זה הן מצטרפות לשיעור חלה אף שאינן דבוקות זו בזו. על ידי צירוף סל ניתן לצרף גם לחמים אפויים.

ברם נאמרו במשנה שני תנאים בדבר: א] שהצירוף יהיה 'מין במינו', ב] שאין מקפידים על תערובתם, וכפי שנבאר.

התנאי הראשון נתבאר במשנה (חלה פרק ד משנה א): "בזמן שהם של אשה אחת, מין במינו חייב ושלא במינו פטור".

מה נחשב 'מין במינו', דבר זה מתבאר במשנה שלאחריה: "איזה הוא מין במינו, החטים אינן מצטרפות עם הכל אלא עם הכוסמין, והשעורים מצטרפות עם הכל חוץ מן החטים, רבי יוחנן בן נורי אומר שאר המינים מצטרפין זה עם זה".

בהערה כאן הבאנו את רשימת המינים המצטרפים זה עם זה כפי הנפסק בשולחן ערוך (יורה דעה סימן שכד סעיף ב) .

התנאי השני מקורו בתחילת אותה המשנה (שם משנה א): "שתי נשים שעשו שני קבין ונגעו זה בזה, אפילו הם ממין אחד פטורים". וטעמו של דבר נתבאר בירושלמי (שם), שדרך שתי נשים להקפיד שלא תתערבנה עיסותיהם זו בזו, ולפיכך אינן מצטרפות.

וכתבו הר"ש והרא"ש (שם) שבאופן זה "אין מועיל לא נשיכה ולא צירוף סל, כיון דמקפידות". וכן כתב הרשב"א (פסקי חלה שער ב) והאור זרוע (סימן רמב) ושאר הראשונים.

וזה לשון הירושלמי: "אמר רבי יוחנן, סתם אשה אחת אינה מקפדת, שתים מקפידות הן. אשה אחת שהיא מקפדת עשו אותה כשתי נשים. שתי נשים שאינן מקפידות עשו אותם כאשה אחת".

ומבואר שאפילו שתי העיסות של אשה אחת, אם היא מקפידה על תערובתן, אינן מצטרפות זו עם זו.

והנה בנידון שאלתנו, חיטה וכוסמין ראויים אמנם להצטרף זה עם זה, כמובא בהערה לעיל, אך בדרך כלל מקפידים על תערובתם. וכן כתב בשו"ת מהר"ח אור זרוע (סימן לד), שבסתמא כל העושה עיסה מן החיטים ומן הכוסמין, מקפיד על תערובתם ואינם מצטרפים.

על אחת כמה וכמה באופן שידועה הקפדה מפורשת, כגון שיש מבני הבית שרוצים לחם חיטה ויש שרוצים לחם כוסמין, שבוודאי אינם מצטרפים.

ואמנם יש מהאחרונים הסוברים שהתנאי שלא יקפידו על תערובתם נאמר רק לגבי צירוף בנשיכה, ואילו בצירוף סל מצטרפים גם אם מקפידים על תערובתם. (ובתשובה ג הבאנו למעשה שיש החוששים לדבריהם).

ברם יעוין במשפטי ארץ (פרק ב הערה 32), שדבריהם אמורים רק בעיסות ממין אחד, ומקפידים עליהם מסיבה אחרת, כגון עיסות של שתי נשים, אבל עיסות משני מינים שמקפידים על תערובתם אינן מצטרפות אפילו בצירוף סל.

ולכן נראה שעיסות אלו אינן מצטרפות, לא בנשיכה ולא בצירוף סל, ואין צורך להפריש מהן חלה.