ספק מתנת עניים
א. ירק שנלקט בשנה שישית ונגמר גידולו בשנה חמישית, לדעת הרמב"ם חייב במעשר עני, ולדעת תוספות חייב במעשר שני, כתב החזון איש שיש להקל ואין צריך לתת המעשר עני לעני[1].
ב. ספק תערובת לדעת הרמב"ם המוציא מחברו עליו הראיה, כיון שלא נתחייב בוודאי מעשר עני, ולדעת הראשונים צריך לתת מספק[2].
ג. ספיקא דדינא אם חייב במעשר שני או מעשר עני, חייב ליתן לעני[3].
ד. ספיקא דדינא בירק נראה שאפשר להקל ע"פ מה שכתב החזו"א ז', ט"ז לגבי ירק שנלקט בשנת מעשר עני ונגמר בשנת מעשר שני[4].
ה. ירק שגדל בבית לדעת הרמב"ם חייב מדרבנן ולדעת הראב"ד פטור אף מדרבנן, ובדרך אמונה הכריע שיפריש בלא ברכה. ויש לעיין האם חייב בנתינה[5].
ו. ירק שגדל בבית בעציץ שאינו נקוב, יש להסתפק האם חייב בנתינה[6].
[1] קביעת השנים לירק תלויה בשנת לקיטתו, ודעת הרמב"ם שאם נלקט בשנת מעשר עני אף שנגמר גידולו בשנת מעשר שני חייב במעשר עני, וכן כתב בהלכות מעשר שני (פרק א הלכה ד) "הירק בשעת לקיטתו עישורו, כיצד אם נלקט ביום ראש השנה של שלישית אף ע"פ שבא לעונת המעשרות ונגמר בשנייה מפרישין ממנו מעשר עני, ואם נלקט ברביעית מעשר שני". אולם דעת התוספות (ראש השנה יג, ב ד"ה אחר גמר פרי) ששנת המעשר נקבעת בזמן גמר גידולו, ואם נגמר גידולו בשנה שניה, ונלקט בשלישית, חייב במעשר שני, והא דאיתא בגמרא בהרבה מקומות דבירק תלוי לפי לקיטה הוא משום שבדרך כלל זמן לקיטה הוא סמוך לזמן גמר הפרי.
בשו"ע (יו"ד סימן שלא סעיף קכו) פסק כדעת הרמב"ם, וכתב בחזון איש (שביעית סימן ז ס"ק ט"ז) "ובשו"ע הוכרע כהרמב"ם וראוי להתנות שיהא מעשר שני אם צריך אבל לעניין ליתן לעני יש להקל".
וכתב בדרך אמונה (מע"ש פ"א בצהה"ל סקנ"ג) דאפשר לומר דאף דס"ל לחזו"א דבספיקא דדינא יש להחמיר ולתת המעשר עני לעני, אין זה במחלוקת הפוסקים. ובמשפטי ארץ (פרק טז הערה 17) הביא מה שכתב הג"ר קלמן כהנא זצ"ל בספרו האיש וחזונו (עמוד סט) בשם החזו"א דרק בספק מעשר עני דאורייתא החמירו לתת אפילו מספק, אבל במעשר ירק שעיקרו דרבנן, י"ל ספק דרבנן לקולא, כיון שבנוסף לזה יש לומר המוציא מחברו עליו הראיה.
[2] היינו בספק שמא יש פירות שהם חייבים במעשר עני. – דהנה כתב הרמב"ם (מעשר שני פרק א הלכה יא) פירות שנה שנייה שנתערבו בפירות שלישית, או של שלישית ברביעית, הולכין אחר הרוב, מחצה למחצה מפריש מעשר שני מן הכל, אבל לא מעשר עני שמעשר שני חמור שהרי הוא קדש ומעשר עני חול, וכן פירות שהן ספק אם פירות שנייה הם או פירות שלישית מפריש מהן מעשר שני.
וכתב חזון איש (שביעית סימן ז סקט"ו) דאי אפשר לפרש שהספק בנתערב סאה של פירות שניה בתוך פירות של שנה שלישית, דכיון דאין בילה אלא בדבר לח, אין תקנה אלא להפריש ממקום אחר, אלא מיירי באוצר שיש שם קופות של שניה ושל שלישית ואינו יודע על זה מהו, דמעשר לפי הרוב. ומבואר ברמב"ם דאף שיש ספק שמא יש כאן מעשר עני, אין צריך לתת לעני, וכתב בחזון איש דסובר הרמב"ם דאף דיש ספיקא דדינא אם חייב במעשר עני צריך לתת מספק, כדאיתא בחולין דף קלד, א "צדק משלך ותן לו", אבל כשיש לפנינו משתי השנים והספק מה הפירות האלו, אומרים המוציא מחבירו עליו הראיה. ועיין דרך אמונה (מעשר שני פ"א ס"ק קד) שכתה לחלק בין ספק בדין שבו אומרים "צדק משלך ותן לו לספק במציאות שבו אומרים המוציא מחבירו עליו הראיה.
וכתב חזון איש שם "אבל דעת הראב"ד והר"ש והרא"ש והרע"ב דגם בספק תערובת צריך ליתן מספק, וכן דעת הגר"א סימן של"א ס"ק קצ"ד".
[3] ברמב"ם (מעשר שני פרק א הלכה ז) כתב דאביונות שנסתפקו בגמרא אם מתעשרין כאילן דר"ה שלהם בט"ו בשבט, או כירק דר"ה שלהם באחד בתשרי, ולכן מספק מעשר מעשר שני ופודהו, וגם מעשר עני ונותן הפירות לעניים. וביאר החזון איש (סימן ז סקט"ו) דבספיקא דדינא מחמירים דצריך גם לתת את המעשר לעני, וכדאיתא בגמרא חולין דף קלד, א דספק לקט לקט, דילפינן מהפסוק "עני ורש הצדיקו", "צדק משלך ותן לו".
[4] בחזון איש (שביעית סימן ז טז) הקיל בירק שנגמר גידולו בשני ונלקט בשלישי, דיש בזה מחלוקת אם חייב במעשר שני או מעשר עני, ומספק יש להתנות ולעשר שני המעשרות, אבל אין צריך לתת. ובטעם הדבר נתבאר דיש אומרים משום דאין מחמירים לתת ספק מעשר עני אלא בספק בדין, ולא בספק במחלוקת הפוסקים, ולפי"ז יש לומר דגם בירק צריך לתת המעשר עני אם יש ספיקא דדינא, אולם לפי מש"כ הגר"ק כהנא זצ"ל בשם החזו"א דטעם הקולא, משום דירק עיקרו דרבנן, א"כ מסתברא דמקילין בירק גם בספיקא דדינא.
[5] דעת הרמב"ם (מעשר פרק א הלכה י) דפירות הגדלין בבית, אף שפטור ממעשרות מן התורה, חייבין מדרבנן. והראב"ד שם חולק וסובר דפטור אף מדרבנן. ופסק בדרך אמונה (שם בצהה"ל ס"ק צט) דלכן יש לעשרם בלא ברכה. ויש לדון בירק שגדל בתוך הבית, דכיון דיש מחלוקת אם חייב או פטור, דאף שמחמירים כהרמב"ם לענין מעשר, אבל אפשר להקל לגבי נתינה, וכמו דהקיל החזון איש לגבי ירק בנגמר גידולו בשנת מעשר שני, ונלקט בשנת מעשר עני דפטור מנתינה, כיון דלתוספות אין בו חיוב מעשר עני. והסברא לפטור היא בין לפי הסברא דבירק שעיקרו מדרבנן מקילין, ובין לפי הסברא דבספק מחמת מחלוקת הפוסקים מקילים. או שנאמר דמעיקר הדין נקטינן כהרמב"ם דחייב מדרבנן, ולכן צריך גם לתת לעני, ורק משום ספק ברכה להקל, מעשרין בלא ברכה.
[6] עציץ שאינו נקוב חיובו במעשרות הוא רק מדרבנן, והיכא דגדל בבית לרמב"ם פטור, ולראב"ד חייב מדרבנן, ובעציץ שאינו נקוב הוי תרי דרבנן, ולכן יש סברא שאפילו אם ננקוט שירק הגדל בבית צריך לתת לעני משום שהעיקר כדעת הרמב"ם שהגדל בתוך הבית חייב במעשר מדרבנן, מכל מקום יש לומר שבצירוף תרי דרבנן יש להקל בירק דעיקרו דרבנן, וכיון שיש ספק אם יש חיוב מעשרות, פטור מנתינה לעני.
הגאון רבי משה טבאל זצ"ל
מרבני בית המדרש
