עוד על מצוות שמיטה

תגיות קשורות

כדי שהגידולים יהיו קדושים בקדושת שביעית, צריך שיתקיימו בהם שלושה תנאים. אחד מהם הוא: שיהיו עומדים לאחד השימושים הבאים: מאכל אדם, מאכל בהמה, ריח (כעשבי בשמים), שמנים לסיכת הגוף וכן שמן למאור, ועוד – כמבואר להלן.

(לתנאים הנוספים ראה: גבולות הארץ, ואילו גידולים נחשבים כגידולי השנה השביעית).

מבוא

לא בכל הגידולים יש קדושת שביעית. עצים להסקה או לבניה, עשבים המשמשים לתעשיית תרופות, סיבי כותנה המשמשים לייצור בדי כותנה – אין בהם קדושת שביעית.

מן הפסוק “והיתה שבת הארץ לכם לאכלה, דרשו חכמים (סוכה דף מ ע”א, בבא קמא דף קא ע”ב) שרק הגידולים העומדים לשימוש הדומה לאכילה – יש בהם קדושת שביעית.

ומה הם השימושים הנחשבים ‘דומים לאכילה’? אמרו חכמים (שם): “מי שהנאתו וביעורו שווה”. כלומר: גידולים העומדים לשימוש כזה שההנאה ממנו היא בעת כילויו, יש בו קדושת שביעית. שימושים כאלו הינם: אכילה ושתיה, סיכה, שמן למאור, גידולים המשמשים לצביעה וכדומה. אבל גידולים שההנאה מהם אינה כרוכה בכילויים – כעצים לבניה, או שההנאה מהם באה לאחר כילויים – כעצים להסקה (שאופים ומתחממים בהם לאחר שנשרפו העצים ונעשו גחלים), אין בהם קדושת שביעית.

תנאי נוסף להגדרת השימוש כ’דומה לאכילה’: שיהיה עומד לשימוש שהוא “שווה בכל אדם” – כלומר, שיהיה ראוי לשימוש שהכל צריכים לו, כמו האכילה שהכל צריכים לה. צמחים המיועדים לייצור תרופות וכדומה, אינם נחשבים כעומדים לשימוש הששוה בכל אדם, שהרי הבריאים אינם צריכים להם, ומפני כן אין בהם קדושת שביעית.

הגידולים המשמשים למאכל אדם או למאכל בהמה – יש בהם קדושת שביעית.

צמחים המשמשים לייצור תרופות, (בין תרופות הניטלות דרך הפה ובין תרופות לשימוש חיצוני, כמשחות וכדו’), אין בהן קדושת שביעית, לפי שאינם עומדים לשימוש השווה בכל אדם.

צמחים המשמשים גם אנשים בריאים לחיזוק בריאותם, יש בהם קדושת שביעית. אך אם רוב בני האדם אינם משתמשים בהם למאכל, אין בהם קדושת שביעית[1].

[1] משפטי ארץ פרק יד סעיף ז ובהערה 19.

גידולים המשמשים לריח, כעשבי בשמים, יש בהם קדושת שביעית. משום שדרך ההרחה בהם היא על ידי שמוללים אותם, ומפני כן הם נחשבים כעומדים לשימוש שהנאתו וביעורו שווה.

פרחים העומדים לנוי ואין להם ריח – אינם קדושים בקדושת שביעית, משום שהשימוש בהם אינו כרוך בכילויים. ויש מקלים גם בפרחים שיש להם ריח[2].

[2] משפטי ארץ פרק יד סעיף ב.

עלי טבק העומדים להרחה יש בהם קדושת שביעית, והעומדים לעישון יש לדון אם יש בהם קדושת שביעית[3].

[3] משפטי ארץ פרק יד סעיף ט.

אתרוגים יש בהם קדושת שביעית מכיון שעיקרם לאכילה. הדסים ולולבים אין בהם קדושת שביעית, שעיקרם למצווה. אמנם הדס שנקטף לריח, יש בו קדושת שביעית[4]

[4] משפטי ארץ פרק יד סעיפים י-יא.

צמחים שמפיקים מהם חומרי כביסה קדושים בקדושת שביעית, שהרי ההנאה מהם באה תוך כילויים.

צמחים שמפיקים מהם שמפו, סבון וכדומה, יש לחוש שיש גם בהם קדושת שביעית[5].

[5] משפטי ארץ פרק יד סעיף ו.

גידולים המשמשים לצביעה, יש בהם קדושת שביעית.

גידולים המשמשים להפקת שמן למאור, יש בהם קדושת שביעית.

עצים העומדים להסקה או לבניית בתים, גדרות ורהיטים – אין בהם קדושת שביעית[6].

[6] משפטי ארץ פרק יד סעיף ג.

פשתן וסיבי כותנה אינם קדושים בקדושת שביעית, אולם גרעיני כותנה קדושים בקדושת שביעית[7].

[7] משפטי ארץ פרק יד סעיפים ד-ה.

עלי גפנים, סתמם אינם קדושים בקדושת שביעית. אך אם נקטפו לאכילה ולבישול, יש בהם קדושת שביעית[8].

[8] משפטי ארץ פרק יד סעיף ח.

קדושת שביעית חלה על הפרי גם טרם הבשלתו, מעת שנפל הפרח וניכר הפרי. קודם לשלב זה אין בו קדושת שביעית[9].

[9] משפטי ארץ פרק יד סעיף יד.

פטריות אין בהם קדושת שביעית[10].

[10] משפטי ארץ פרק יד סעיף יב.

אולי יענין אותך גם...