סוגי הצמחים והגידולים בהם נוהגת קדושת שביעית

הגידולים המשמשים למאכל אדם או למאכל בהמה – יש בהם קדושת שביעית.

צמחים המשמשים לייצור תרופות, (בין תרופות הניטלות דרך הפה ובין תרופות לשימוש חיצוני, כמשחות וכדו'), אין בהן קדושת שביעית, לפי שאינם עומדים לשימוש השווה בכל אדם.

צמחים המשמשים גם אנשים בריאים לחיזוק בריאותם, יש בהם קדושת שביעית. אך אם רוב בני האדם אינם משתמשים בהם למאכל, אין בהם קדושת שביעית^[1].

[1] משפטי ארץ פרק יד סעיף ז ובהערה 19.

גידולים המשמשים לריח, כעשבי בשמים, יש בהם קדושת שביעית. משום שדרך ההרחה בהם היא על ידי שמוללים אותם, ומפני כן הם נחשבים כעומדים לשימוש שהנאתו וביעורו שווה.

פרחים העומדים לנוי ואין להם ריח – אינם קדושים בקדושת שביעית, משום שהשימוש בהם אינו כרוך בכילויים. ויש מקלים גם בפרחים שיש להם ריח^[2].

[2] משפטי ארץ פרק יד סעיף ב.

עלי טבק העומדים להרחה יש בהם קדושת שביעית, והעומדים לעישון יש לדון אם יש בהם קדושת שביעית[3].

[3] משפטי ארץ פרק יד סעיף ט.

אתרוגים יש בהם קדושת שביעית מכיון שעיקרם לאכילה. הדסים ולולבים אין בהם קדושת שביעית, שעיקרם למצווה. אמנם הדס שנקטף לריח, יש בו קדושת שביעית[4]

[4] משפטי ארץ פרק יד סעיפים י-יא.

צמחים שמפיקים מהם חומרי כביסה קדושים בקדושת שביעית, שהרי ההנאה מהם באה תוך כילויים.

צמחים שמפיקים מהם שמפו, סבון וכדומה, יש לחוש שיש גם בהם קדושת שביעית^[5].

[5] משפטי ארץ פרק יד סעיף ו.

גידולים המשמשים לצביעה, יש בהם קדושת שביעית.

גידולים המשמשים להפקת שמן למאור, יש בהם קדושת שביעית.

עצים העומדים להסקה או לבניית בתים, גדרות ורהיטים – אין בהם קדושת שביעית^[6].

[6] משפטי ארץ פרק יד סעיף ג.

פשתן וסיבי כותנה אינם קדושים בקדושת שביעית, אולם גרעיני כותנה קדושים בקדושת שביעית[7].

[7] משפטי ארץ פרק יד סעיפים ד-ה.

עלי גפנים, סתמם אינם קדושים בקדושת שביעית. אך אם נקטפו לאכילה ולבישול, יש בהם קדושת שביעית[8].

[8] משפטי ארץ פרק יד סעיף ח.

קדושת שביעית חלה על הפרי גם טרם הבשלתו, מעת שנפל הפרח וניכר הפרי. קודם לשלב זה אין בו קדושת שביעית[9].

[9] משפטי ארץ פרק יד סעיף יד.

פטריות אין בהם קדושת שביעית[10].

[10] משפטי ארץ פרק יד סעיף יב.