האם מותר ליתן פירות שביעית לקטנים המפוררים את המאכל?

רבי אשר בורובסקי שליט"א
מרבני בית ההוראה

שאלה:

תינוקות וילדים קטנים שבאכילתם מתפוררים ומתפזרים חלקים מהאוכל, האם מותר ליתן להם לאכול לבדם פירות שביעית או צריך ליתן האוכל לתוך פיהם שלא יפסידו הפירות, והאם שכשיש לו בביתו גם פירות שישית או חו"ל יש להעדיף שלא להאכילם פירות שביעית.

תשובה:

לדעת מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל מותר ליתן לכתחילה לתינוקות וילדים קטנים פירות שביעית למאכל, כל זמן שהם אוכלים אותם כדרך שהם רגילים לאכול, אף שחלק מהאוכל מתפורר ונופל לריצפה ונפסד, ואף כשיש לו פירות שישית נותן להם לכתחילה פירות שביעית. אמנם אם משחקים ומשליכים האוכל שלא כדרך אכילה, צריך לקחת מהם שלא ישחיתו פירות שבעית. ומרן הגר"ח קניבסקי זצוק"ל כתב בדעת מרן החזו"א דמדינא מותר ליתן להם אף שמבזבזין באכילתם כיוון שהוא גרם הפסד אמנם משום חינוך יש למנוע מזה. ואפשר שאף לדבריו זהו רק כשהגיעו הקטנים לגיל חינוך, אבל קודם גיל חינוך מותר לתת להם פירות שביעית למאכל אף שמפסידים.

ביאורים:

מה ההבדל בין מעשה הפסד, הפסד בידיים וגרם הפסד בפירות שביעית?

ההבדל בין מעשה הפסד, הפסד בידיים וגרם הפסד בפירות שביעית טמון באופן הפעולה והכוונה. 'מעשה הפסד' מתייחס לפעולה ישירה בגוף הפרי הגורמת להפסדו, כמו שריפתו. 'הפסד בידיים' הוא ייעוד הפרי למצב שבו הוא יאבד את שימושו, גם אם תהליך הקלקול איטי, כמו הנחת פירות לייבוש על הגג. 'גרם הפסד' הוא הפסד הנגרם בעקבות שימוש מותר בפרי, כגון חיתוך פרי שגורם לחציו השני להתקלקל מהר יותר. בספר בית רידב"ז פוסק כדעת המבי"ט שגרם הפסד בפירות שביעית מותר, ומותר ליתן לתינוק פירות אף שיפסיד חלק מהם, משום שזה נחשב גרם הפסד. לעומת זאת, החזון איש מבחין בין הנחת פירות שירקבו מעצמן (מותר) לבין העלאתם לגג במטרה לייבשם, הנחשבת 'מפסיד בידיים' כי היא פעולה אקטיבית המייעדת את הפרי למצב של הפסד שימוש.

ההבדל בין מעשה הפסד, הפסד בידיים וגרם הפסד בפירות שביעית טמון באופן הפעולה והכוונה. 'מעשה הפסד' מתייחס לפעולה ישירה בגוף הפרי הגורמת להפסדו, כמו שריפתו. 'הפסד בידיים' הוא ייעוד הפרי למצב שבו הוא יאבד את שימושו, גם אם תהליך הקלקול איטי, כמו הנחת פירות לייבוש על הגג. 'גרם הפסד' הוא הפסד הנגרם בעקבות שימוש מותר בפרי, כגון חיתוך פרי שגורם לחציו השני להתקלקל מהר יותר. בספר בית רידב"ז פוסק כדעת המבי"ט שגרם הפסד בפירות שביעית מותר, ומותר ליתן לתינוק פירות אף שיפסיד חלק מהם, משום שזה נחשב גרם הפסד. לעומת זאת, החזון איש מבחין בין הנחת פירות שירקבו מעצמן (מותר) לבין העלאתם לגג במטרה לייבשם, הנחשבת 'מפסיד בידיים' כי היא פעולה אקטיבית המייעדת את הפרי למצב של הפסד שימוש.

ההבדל בין מעשה הפסד, הפסד בידיים וגרם הפסד בפירות שביעית טמון באופן הפעולה והכוונה. 'מעשה הפסד' מתייחס לפעולה ישירה בגוף הפרי הגורמת להפסדו, כמו שריפתו. 'הפסד בידיים' הוא ייעוד הפרי למצב שבו הוא יאבד את שימושו, גם אם תהליך הקלקול איטי, כמו הנחת פירות לייבוש על הגג. 'גרם הפסד' הוא הפסד הנגרם בעקבות שימוש מותר בפרי, כגון חיתוך פרי שגורם לחציו השני להתקלקל מהר יותר. בספר בית רידב"ז פוסק כדעת המבי"ט שגרם הפסד בפירות שביעית מותר, ומותר ליתן לתינוק פירות אף שיפסיד חלק מהם, משום שזה נחשב גרם הפסד. לעומת זאת, החזון איש מבחין בין הנחת פירות שירקבו מעצמן (מותר) לבין העלאתם לגג במטרה לייבשם, הנחשבת 'מפסיד בידיים' כי היא פעולה אקטיבית המייעדת את הפרי למצב של הפסד שימוש.

מהו דין קניבתא דירקא (שאריות ירק) בפירות שביעית?

דין קניבתא דירקא (שאריות ירק) בפירות שביעית נידון בדברי החזון איש, המבחין בין הנחת פירות לייבוש על הגג הנחשבת 'מפסיד בידיים', לבין קניבתא דירקא שאינה עומדת לאכילה אלא להירקב. החזון איש חידש שמותר להניח קניבתא דירקא על הגג, אף שזה נראה כ'הפסד בידיים', מכיוון שהפסד זה מתייחס לייעוד הפרי לשימוש ולא להפסד גופו, וכיון שאינה עומדת לאכילה, אין כאן חידוש של הפסדת שימושי הפרי. למעשה, ייבוש שאריות ירק אלו אף משמר אותן למאכל בהמה במקום ריקבון. עוד עולה מהדיון כי ישנם שני אופני הפסד פירות שביעית: פעולת הפסד גוף הפרי וקביעת ייעוד הפרי למצב הפסד. כמו כן, ישנה מחלוקת לגבי מתן פירות שביעית לתינוקות, כאשר החזון איש סבר שיש למנוע מהם לבזבז, בעוד אחרים סברו שגרמא מותרת.

דין קניבתא דירקא (שאריות ירק) בפירות שביעית נידון בדברי החזון איש, המבחין בין הנחת פירות לייבוש על הגג הנחשבת 'מפסיד בידיים', לבין קניבתא דירקא שאינה עומדת לאכילה אלא להירקב. החזון איש חידש שמותר להניח קניבתא דירקא על הגג, אף שזה נראה כ'הפסד בידיים', מכיוון שהפסד זה מתייחס לייעוד הפרי לשימוש ולא להפסד גופו, וכיון שאינה עומדת לאכילה, אין כאן חידוש של הפסדת שימושי הפרי. למעשה, ייבוש שאריות ירק אלו אף משמר אותן למאכל בהמה במקום ריקבון. עוד עולה מהדיון כי ישנם שני אופני הפסד פירות שביעית: פעולת הפסד גוף הפרי וקביעת ייעוד הפרי למצב הפסד. כמו כן, ישנה מחלוקת לגבי מתן פירות שביעית לתינוקות, כאשר החזון איש סבר שיש למנוע מהם לבזבז, בעוד אחרים סברו שגרמא מותרת.

דין קניבתא דירקא (שאריות ירק) בפירות שביעית נידון בדברי החזון איש, המבחין בין הנחת פירות לייבוש על הגג הנחשבת 'מפסיד בידיים', לבין קניבתא דירקא שאינה עומדת לאכילה אלא להירקב. החזון איש חידש שמותר להניח קניבתא דירקא על הגג, אף שזה נראה כ'הפסד בידיים', מכיוון שהפסד זה מתייחס לייעוד הפרי לשימוש ולא להפסד גופו, וכיון שאינה עומדת לאכילה, אין כאן חידוש של הפסדת שימושי הפרי. למעשה, ייבוש שאריות ירק אלו אף משמר אותן למאכל בהמה במקום ריקבון. עוד עולה מהדיון כי ישנם שני אופני הפסד פירות שביעית: פעולת הפסד גוף הפרי וקביעת ייעוד הפרי למצב הפסד. כמו כן, ישנה מחלוקת לגבי מתן פירות שביעית לתינוקות, כאשר החזון איש סבר שיש למנוע מהם לבזבז, בעוד אחרים סברו שגרמא מותרת.

דין קניבתא דירקא (שאריות ירק) בפירות שביעית נידון בדברי החזון איש, המבחין בין הנחת פירות לייבוש על הגג הנחשבת 'מפסיד בידיים', לבין קניבתא דירקא שאינה עומדת לאכילה אלא להירקב. החזון איש חידש שמותר להניח קניבתא דירקא על הגג, אף שזה נראה כ'הפסד בידיים', מכיוון שהפסד זה מתייחס לייעוד הפרי לשימוש ולא להפסד גופו, וכיון שאינה עומדת לאכילה, אין כאן חידוש של הפסדת שימושי הפרי. למעשה, ייבוש שאריות ירק אלו אף משמר אותן למאכל בהמה במקום ריקבון. עוד עולה מהדיון כי ישנם שני אופני הפסד פירות שביעית: פעולת הפסד גוף הפרי וקביעת ייעוד הפרי למצב הפסד. כמו כן, ישנה מחלוקת לגבי מתן פירות שביעית לתינוקות, כאשר החזון איש סבר שיש למנוע מהם לבזבז, בעוד אחרים סברו שגרמא מותרת.

דין קניבתא דירקא (שאריות ירק) בפירות שביעית נידון בדברי החזון איש, המבחין בין הנחת פירות לייבוש על הגג הנחשבת 'מפסיד בידיים', לבין קניבתא דירקא שאינה עומדת לאכילה אלא להירקב. החזון איש חידש שמותר להניח קניבתא דירקא על הגג, אף שזה נראה כ'הפסד בידיים', מכיוון שהפסד זה מתייחס לייעוד הפרי לשימוש ולא להפסד גופו, וכיון שאינה עומדת לאכילה, אין כאן חידוש של הפסדת שימושי הפרי. למעשה, ייבוש שאריות ירק אלו אף משמר אותן למאכל בהמה במקום ריקבון. עוד עולה מהדיון כי ישנם שני אופני הפסד פירות שביעית: פעולת הפסד גוף הפרי וקביעת ייעוד הפרי למצב הפסד. כמו כן, ישנה מחלוקת לגבי מתן פירות שביעית לתינוקות, כאשר החזון איש סבר שיש למנוע מהם לבזבז, בעוד אחרים סברו שגרמא מותרת.

דין קניבתא דירקא (שאריות ירק) בפירות שביעית נידון בדברי החזון איש, המבחין בין הנחת פירות לייבוש על הגג הנחשבת 'מפסיד בידיים', לבין קניבתא דירקא שאינה עומדת לאכילה אלא להירקב. החזון איש חידש שמותר להניח קניבתא דירקא על הגג, אף שזה נראה כ'הפסד בידיים', מכיוון שהפסד זה מתייחס לייעוד הפרי לשימוש ולא להפסד גופו, וכיון שאינה עומדת לאכילה, אין כאן חידוש של הפסדת שימושי הפרי. למעשה, ייבוש שאריות ירק אלו אף משמר אותן למאכל בהמה במקום ריקבון. עוד עולה מהדיון כי ישנם שני אופני הפסד פירות שביעית: פעולת הפסד גוף הפרי וקביעת ייעוד הפרי למצב הפסד. כמו כן, ישנה מחלוקת לגבי מתן פירות שביעית לתינוקות, כאשר החזון איש סבר שיש למנוע מהם לבזבז, בעוד אחרים סברו שגרמא מותרת.

דין קניבתא דירקא (שאריות ירק) בפירות שביעית נידון בדברי החזון איש, המבחין בין הנחת פירות לייבוש על הגג הנחשבת 'מפסיד בידיים', לבין קניבתא דירקא שאינה עומדת לאכילה אלא להירקב. החזון איש חידש שמותר להניח קניבתא דירקא על הגג, אף שזה נראה כ'הפסד בידיים', מכיוון שהפסד זה מתייחס לייעוד הפרי לשימוש ולא להפסד גופו, וכיון שאינה עומדת לאכילה, אין כאן חידוש של הפסדת שימושי הפרי. למעשה, ייבוש שאריות ירק אלו אף משמר אותן למאכל בהמה במקום ריקבון. עוד עולה מהדיון כי ישנם שני אופני הפסד פירות שביעית: פעולת הפסד גוף הפרי וקביעת ייעוד הפרי למצב הפסד. כמו כן, ישנה מחלוקת לגבי מתן פירות שביעית לתינוקות, כאשר החזון איש סבר שיש למנוע מהם לבזבז, בעוד אחרים סברו שגרמא מותרת.

דין קניבתא דירקא (שאריות ירק) בפירות שביעית נידון בדברי החזון איש, המבחין בין הנחת פירות לייבוש על הגג הנחשבת 'מפסיד בידיים', לבין קניבתא דירקא שאינה עומדת לאכילה אלא להירקב. החזון איש חידש שמותר להניח קניבתא דירקא על הגג, אף שזה נראה כ'הפסד בידיים', מכיוון שהפסד זה מתייחס לייעוד הפרי לשימוש ולא להפסד גופו, וכיון שאינה עומדת לאכילה, אין כאן חידוש של הפסדת שימושי הפרי. למעשה, ייבוש שאריות ירק אלו אף משמר אותן למאכל בהמה במקום ריקבון. עוד עולה מהדיון כי ישנם שני אופני הפסד פירות שביעית: פעולת הפסד גוף הפרי וקביעת ייעוד הפרי למצב הפסד. כמו כן, ישנה מחלוקת לגבי מתן פירות שביעית לתינוקות, כאשר החזון איש סבר שיש למנוע מהם לבזבז, בעוד אחרים סברו שגרמא מותרת.

עוד כתב בדרך אמונה ]בהה"ל פ"ה ה"ה ד"ה אין[ דאם יפסדו הפירות ממילא מעצמן ]כמו שירקבו[ זה מקרי גרמא ומותר, אבל אם יגיע עליהם הפסד ע"י מעשה כמו פירות שנשרו מן האילן ובנ"א דורכים עליהם בהליכתן חייב הרואה להרימם כיון שהוא 'מעשה' הפסד ולא מידי דממילא, יעוי"ש .

לחם לפי הטף

אכן ממרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל שמעתי שמותר ליתן לקטנים לאכול פירות שביעית אף שיודע בודאי שהם גם מפסידים אותם באכילתם, והסביר מרן זצ"ל שטעם באכילתם, אבל אם רק משחקים ומפסידים האוכל ודאי שצריך להפרישם מזה ,עכת"ד. וכ"כ במשנת הגרי"ש פ"ז ה"ח, שמותר ליתן לתינוקות פירות שביעית לאכילה ואין לחשוש במה שחלק מהפרי הולך לאיבוד.

העיקרון 'לאכלה ולא להפסד' קובע כי פירות שביעית מיועדים לאכילה ולא לבזבוז, אך היתר השימוש בהם כדרך תשמישם בחול כולל גם היתר הפסד מסוים. קיימת לכאורה סתירה בין דין הרמב"ם האוסר לשנות פירות שביעית מברייתן (כגון לאכול מבושל חי) מחשש הפסד, לבין דינו בתרומה המתיר לנקות מגורה מחיטי תרומה או לרוקן כד שמן תרומה כדרכו, אף שחלק מהם יאבד. השאלה היא כיצד מותר הפסד פירות אלו בתרומה ומדוע אינו נחשב הפסד בידיים גם בפירות שביעית.

לאכלה ולא להפסד

אכן יש לבאר יסוד דין זה שבכלל היתר השתמשות בפירות שביעית כדרך תשמישם כלול בו גם היתר הפסד הפירות כשמשתמש בפירות כדרך שימושם בחול. והנה יש להקשות בדין לאכלה ולא להפסד יש ב' דינים דסתרי אהדדי, דמחד פסק הרמב"ם פ"ה ה"ג דאין משנין פירות שביעית מברייתן, דבר שדרכו להאכל מבושל אין אוכלין אותו חי, ופי' הר"ש פ"ח מ"ב, משום לאכלה ולא להפסד. מבואר דאף כשאוכל את כל הפרי כולו ואין נפסד מגופו כלום אפ"ה אכילתו מקרי הפסד פירות שביעית ,ומאידך בדין תרומה איתא רמב"ם פי"א מתרומות הי"ד, ט"ו, מגורה שפינה ממנה חיטי תרומה אין מחייבין אותו להיות יושב ומלקט אחת אחת ואח"כ יתן לתוכה חולין אלא מכבד כדרכו ונותן לתוכה חולין… כדרך שנוהג בחולין. וכן, המערה כד של שמן תרומה ה"ז מערה עד שיפסוק העמוד ויתחיל השמן לנטוף מעט מעט וכיון שנטפו ג' טיפים זו אחר זו דיו, ומותר ליתן בכד שמן חולין, עכ"ל. מבואר דנותן החיטים לכתחילה במגורה אף שיודע שכשיפנה את האוצר מחיטי תרומה יכבד הקרקע כדרכו ואין צריך לאסוף גרגירי החיטה הנשארים בארץ ויבטל את החלק הנשאר מהחיטים בידים, וכן בכד שמן אינו ממתין שיתמצית התרומה אלא מרוקנה ומיד ממלא חולין ומבטלה, ונראה שה"ה שמותר לשוטפה לאשפה ]וכן הורה החזו"א במגרדת שא"צ לנקותה אלא שוטפה לאשפה אף שיש בה אוכל גמור[ ,וצ"ב איך מותר הפסד פירות אלו ואמאי לא מקרי מפסיד תרומה ופירות שביעית.

דרך שימוש

ונראה מוכח מכאן דדין התורה 'לאכלה' אינו מתפרש על הפרי שהוא צריך להיאכל ,דאין אכילת פירות שביעית באה מצד מעלת הפירות, אלא 'לאכלה' פירושו שהזכיה בפירות שביעית ניתנה לישראל להשתמשות אכילה ולא להשתמשות שמפסידה את האוכל. ובכלל נתינה זו היא האכילה כדרך, שהאוכל פרי חי במקום מבושל הפסיד את השמוש הראוי בפרי ולא את עצם אכילת הפרי. ובכלל דין זה שנינו 'כדרך שנוהג בחולין', לומר שאין שם הפסד על גרגירי התבואה של התרומה והשביעית הנפסדים מאכילתם ואף נזרקים בקרקע המגורה לעולם, ]ואף שאם מלקטם נוהג בהם דין שביעית ותרומה מה"ת, כדין מיצה השמן מהחבית שקדושת תרומה עדיין עליהם, אפ"ה אינו בכלל מפסיד[ כיון שנוהג בפירות כדרך השתמשות בפירות חולין למאכל וכן בדין השמן בדופני החבית.

והשתא כל דיני תרומה ושביעית כן, שאם הוא 'דרך' השתמשות הפרי, מה שלא הגיע לאכילה בפועל אף שנזרק לא נחשב הפסד, ובזה א"ש דין אכילת קטנים שכ"ה 'דרך' אכילתם שמתפורר חלק מהאוכל ונפסד והיא צורת שימושם, ונתנו גם להם פירות שביעית לכתחילה לאכילתם, דגם אכילתם מקרי אכילה, ואין לשער בזה אם נפסד רוב או מיעוט הפרי אלא הדין תלוי בדבר אחד בלבד, אם הוא 'דרך 'אכילתם, דכל שאינו דרך אכילתם אף כ"ש אסור להפסיד ואם הוא דרך אכילתם לא מצינו גבול, ורק אם משחק וזורק האוכל חייב למונעו דאין משחק זה בכלל אכילתו, והשתמשות בפירות שביעית שלא כדרכם אסורה .

ומתוך זה למדנו כדברי מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל, דאין לחוס על פירות שביעית שלא ליתנם לאכילת קטנים או להעדיף ליתן להם פירות שישית וחו"ל, דאין בין אכילתם לאכילת גדול ולא כלום. וכן בשאר דינים אין מעדיפים לחתוך הגזר בסכין ולא לגרוד במגרדת כיון שנשאר במגרדת ושוטפים אותו לאשפה, ולא נמנעים להכניס חיטים למגורה שיודעים שחלק ישאר בארץ לאחר הכיבוד, וכן שאר תשמישים, דפירות שביעית ניתנו להשתמש בהם כדרך שימושם.