האם ניתן לשלוח פירות שביעית במשלוח מנות?

שאלה

האם מותר לשלוח משלוחי מפירות שביעית?

אם אכן מותר לשלוח משלוחי מנות מפירות שביעית, האם ישנה מגבלה או הוראה מסוימת כיצד לשלוח?

תשובה

א. דעת רוב הפוסקים שמותר לשלוח פירות שביעית למשלוח מנות. אך יש אוסרים.
ב. גם לפוסקים האוסרים אם יש במשלוח יותר משני מאכלים אין בזה איסור כיון שעיקר המצוה מתקיימת בדברים האחרים.
ג. כמו כן אם כבר שלח משלוח מנות אחד ויצא ידי חובתו מותר לשלוח משלוחי מנות נוספים מפירות שביעית אף לפוסקים האוסרים.
ד. צריך להודיע למקבל שהם פירות שביעית כדי שידע המקבל לנהוג בהם קדושה.
ה. אין לשלוח פירות שביעית לאדם שאינו שומר על קדושתם, אמנם מותר לשלוח דברים שאינם מתקיימים לזמן ארוך מותר. ובדברים המתקיימים, אם שולח כמות קטנה שהיא מזון ג’ סעודות מותר.
ו. נחלקו הפוסקים האם מותר למי שנוהג קדושת שביעית בפירות נכרים לשלוח פירות נכרים של שביעית למי שאינו נוהג בהם קדושה, ולהלכה, אם קיבל על עצמו לשמור קדושת שביעית בפירות נכרים כעיקר הדין יש לו להחמיר שלא לשלוח, אמנם אם קיבל על עצמו בתורת זהירות וחומרא מותר לשלוח.

ביאורים ומקורות

ראשית נפתח במחלוקת הפוסקים האם אפשר בכלל לשלוח פירות שביעית למשלוח מנות:

דבר זה נחלק לב’ נידונים:

א. לשלוח פירות שביעית בתורת קיום מצות משלוח מנות.  

ב. להחזיר פירות שביעית למי שכבר שלח לו מנות.

הנידון הראשון:

לשלוח פירות שביעית בתורת קיום מצות משלוח מנות

קיימת מחלוקת בין הפוסקים האם מותר לשלוח מנות בפירות שביעית המדובר הוא במשלוח מנות הראשון ששולח ובו יוצא ידי חובתו.

טעם האוסרים:

א. משום שנחשב פורע חובו בפירות שביעית. פירוש הדברים מכיון שהוא חייב לשלוח מנות כתקנת חז”ל מממונו אם הוא משתמש בפירות שביעית הרי זה נחשב כפורע חובו בפירות שביעית שאסור כמבואר בגמ’ בעבודה זרה (סב, ע”א), משום שהוא נחשב כסחורה שאסורה בפירות שביעית. וכך כתב הגאון רבי בצלאל זולטי בספרו משנת יעבץ או”ח סי’ פ  וכן מצדד הגאון רבי שמואל ואזנר שליט”א בספרו שבט הלוי ח”ז יו”ד סי’ קפג. גם הגר”ח קניבסקי שליט”א בספרו דרך אמונה פ”ו הל’ י’ בצה”ל ס”ק  קכא כתב שלכתחילה יש להזהר שלא לשלוח מנות מפירות שביעית.

יש להקשות על דבריהם מה שונה קיום מצות משלוח מנות מקיום מצות ד’ כוסות או מצות אתרוג שאפשר לקיימם בפירות שביעית ואין אנו אומרים שהוא פורע חובו בפירות שביעית. ויש שפירשו שרק בקיום משלוח מנות שהוא דבר המתקיים בין אנשים אפשר להחשיבו כפירעון חוב ומשא”כ קיום מצות ד’ כוסות או אתרוג שהם מצוות שבינו לבין קונו.

אמנם הרבה מן הפוסקים התירו לשלוח מנות בפירות שביעית כיון שאין זה נקרא פרעון חוב. וכך דעת הגרש”ז אויערבך (הוב”ד בספר דיני שביעית) והגרי”ש אלישיב זצ”ל. וכן נקטו המנחת יצחק (ח”י סי’ נז) ועוד פוסקים.

גם לדעת האוסרים הוא רק באופן שהמשלוח מנות מורכב משני מוצרים ואחד מהם או שניהם הם מפירות שביעית [כגון סלסלת פירות שביעית או עוגה ובקבוק יין והיין הוא של שביעית שכך הדין שתי מנות לאדם אחד], אך אם יש במשלוח מנות שני דברים נוספים חוץ מהפירות שביעית אין בזה איסור.

כמו כן לכולי עלמא אם הוא כבר יצא ידי חובת משלוח מנות שלא בפירות שביעית, ושולח עוד משלוחי מנות כדי להרבות אהבה ואחוה עם ריעיו כנהוג, אין איסור כלל לשלוח פירות שביעית מכיון שכבר יצא י”ח המצוה אין הוא פורע חובו. אך צריך להודיע למקבל שהפירות הם פירות שביעית כדי שישמור על קדושתם.

הנידון השני:

להחזיר פירות שביעית למי ששלח לו מנות-

הגאון רבי יוסף חיים מבגדד בעל הבן איש חי בספרו תורה לשמה סי’ קצג כתב שאין להחזיר מנות למי שכבר שלח לו מפירות שביעית. וראייתו מדברי התוספתא פ”ו שנאמר בה שאין משלמין בפירות שביעית גומלין. וכן פסק הרמב”ם פ”ו מהל’ שמיטה ויובל הל’ י וז”ל: דמי שביעית אין פורעין מהם את החוב ואין עושין בהן שושבינות ואין משלמין מהם תגמולין וכו’. וענין תשלום תגמולין הוא שאם אחד עשה טובה לחבירו אסור להחזיר לו טובה מפירות שביעית כל הדברים האלו נחשבים כפרעון חוב. וא”כ כיון שהדרך היא שמי ששולח מנות לחבירו מוכרח חבירו לשלוח לו בחזרה כפי מנהג ונימוס העולם ונמצא שהוא פורע חובו בפירות שביעית. וכן כתב הגר”ח קניבסקי שליט”א בספרו דרך אמונה פ”ו מהל’ שמיטה ויובל הל’ י’ בצה”ל ס”ק קכא שאסור להחזיר משלוח מנות מפירות שביעית דהוי כמשלם לו תגמולין.

לעומת זאת הגרש”ז אויערבך זצ”ל [הובא דבריו בספר דיני שביעית] וכן הגרי”ש אלישיב זצ”ל התירו להחזיר פירות שביעית מהטעם כיון שמה שמחזירים מטעם נימוס אינו נקרא חוב. [לסברתם חוב נקרא אם יכול לתובעו בבית דין].

ועתה נבוא לשאלה לשלוח מנות למי שאינו שומר קדושת שביעית.

גם כאן נחלק הנידון לשנים:

  • לשלוח למי שאינו שומר קדושת שביעית.
  • מי שנוהג קדושת שביעית בפירות נכרים האם יכול לשלוח למי שאינו נוהג.

נידון א.

לכאורה אין לשלוח פירות שביעית לאדם שאינו שומר על קדושת בפירות שביעית משום שנאמר לפני עיור לא תיתן מכשול, ובזה שאנו מוכרים או נותנים לו פירות שביעית הרי אנו מכשילים אותו באיסור שהרי לא ישמור על קדושתן. וכך  מבואר במשנה במסכת מעשרות (פ”ה משנה ג’), ובתוספתא (שביעית פ”ד הלכה ג).

אמנם מאידך גיסא התוספתא (שביעית פ”ו הי”א) התירה למכור פירות שביעית לחשוד שלא שומר שביעית אם הוא דבר שאינו מתקיים, וז”ל התוספתא: “אין מוכרין פירות שביעית לחשוד על השביעית אלא מזון ג’ סעודות. במה דברים אמורים בדבר המתקיים אבל בדבר שאין מתקיים אפילו מאה סעודות מותר”.  דהיינו אם הפירות אינם נשמרים לתקופה ארוכה [הכוונה עד זמן הביעור] מותר למכור לחשוד אפילו כמות גדולה. ורק פירות שנשמרים לתקופה ארוכה אסור למכור לו הרבה אלא כמות מועטת שהיא כשיעור שלוש סעודות.

בביאור סתירת הדברים וההיתר למכור לחשוד פירות שביעית כתב החזון איש שבדבר שאינו מתקיים הרי אנו תולים בהיתר דהיינו שאנו תולים שהקונה יאכל את הפירות כדרכם, ולא יזרקם, וכל החשש שלנו הוא שישמור את הפירות לאחר זמן הביעור ולכן התירו למכור פירות שביעית שאינם מתקיימים עד זמן הביעור. או מעט מפירות שמתקיימים כשיעור מזון ג’ סעודות משום חיי נפש.

דין מכירת פירות שביעית לחשוד שאינו שומר שמיטה שווה לדין נתינת פירות שביעית שאין הבדל בין מכירה לנתינה וכך כתב הגאון רבי יחיאל מיכל טיקוצ’נסקי זצ”ל בספר השמיטה [פ”ח הערה 11].

החידוש שבדברי התוספתא שאע”פ שכתבו התוספות ( ) שאין מספר לדיני קדושת שביעית שצריך לנהוג בפירות שביעית מכל מקום כלפי איסור שלפני עיור אם אפשר לתלות שמתנהג בדרך הרגילה אין חשש בדבר.  

יש לציין שיש מן המפרשים שהסבירו את ההיתר של התוספתא שהוא משום שמדובר רק בחשוד על הביעור היינו שאין הוא מבער את פירות השביעית כדינם אלא משאירם לאחר הביעור ולכן התירו למכור לו דוקא דברים שאינם מתקיימים שאין בהם חשש ביעור. ולפי דבריהם לחשוד על שאר דיני שביעית אסור למכור לו פירות שביעית בין מתקיימים ובין שאינם מתקיימים ע’ חסדי דוד על התוספתא.

להלכה החזון איש סמך על התוספתא שדבר שאין מתקיים מותר למכור ולתת לחשוד. וכן דעת הגרי”ש אלישיב זצ”ל [כך שמעתי מהגר”י אפרתי שליט”א] וכן פסק הגר”ח קניבסקי שליט”א בדרך אמונה פ”ח ס”ק קיז.

ולכן מותר לשלוח סלסלת פירות עונתית מפירות שביעית לאדם שאינו שומר על קדושתם כיון שהפירות לא יחזיקו מעמד זמן רב.

כמו כן מותר לשלוח סלטים שיש בהם קדושת שביעית [חצילים, כרוב וכיו”ב] שפג תוקפם קודם הביעור.

לעומת זאת אסור לשלוח כמות גדולה שמספיקה ליותר מג’ סעודות של דברים המתקיימים כגון שקדים אגוזים תמרים ושאר פירות מיובשים.

כמו כן אין לשלוח קופסאות שימורים שיכולים להשאר הרבה זמן. אמנם אם שולח כמות קטנה של ג’ סעודות לאותה משפחה מותר וכגון קופסת שימורים של תירס, אפונה וכיו”ב שבדרך כלל אין בה כמות לג’ סעודות. לעומת זאת קופסה של זיתים יכולה להכיל כמות ליותר מג’ סעודות ואסור לשלוח אלא א”כ מדובר במשפחה גדולה שיש לתלות שזהו מזונם לג’ סעודות.

כמו כן לשלוח בקבוק יין  או מיץ ענבים הוא בכלל מזון ג’ סעודות ובפרט במיץ ענבים שלאחר שפותחים את הבקבוק אינו מחזיק מעמד זמן רב. [גם יין יבש מתקלקל קצת טעמו אם נשאר זמן רב] אבל יותר מבקבוק אחד אסור כיון שהוא מתקיים לזמן ארוך.  

ב. הנידון השני האם מותר למי שנוהג קדושת שביעית בפירות נכרי לשלוח פירות שביעית של נכרי למי שאינו נוהג לשמור קדושת שביעית בם.

שאילה זו נוגעת להרבה דינים שיש בהם מחלוקות האם מותר לאחד לתת לשני דבר שהוא נוהג בו איסור וחבירו היתר. ויש בזה מחלוקת הפוסקים. ולהלכה הרבה מן הפוסקים הורו היא שתלוי אם הדבר אסור מעיקר הדין או שקיבל על עצמו להזהר מצד חומרא, שאם הדבר אצלו הוא אסור מעיקר הדין הרי שאין לתת לחבירו, אבל אם נוהג רק בתורת חומרא וזהירות מותר לתת לחבירו שאין מקפיד על כך.      

אמנם מצינו התייחסות מיוחדת לגבי פירות נכרי בשביעית מהמבי”ט [רבי משה טירני ראש רבני צפת בזמנו של הבית יוסף שהוא מקור השיטה לשמור קדושת שביעית בפירות נכרים] שדן  בשאילה זו (ח”א סי’ כא) ובתחילת דבריו כתב שנראה שהדבר אסור אמנם בהמשך דבריו כתב שכיון שעושה על פי הוראת החכמים שלו הרי שיש לו על מה לסמוך. אך הוראת הפוסקים שגם בדיני שביעית תלוי איך קיבל על עצמו את ההוראה.