אלו מינים חייבים במעשר עני ומתי, כיצד ניתן לתת את המעשר עני לעניים, מה הם הדרכים המהודרות יותר לנתינה זו, ולמה? מאמר זה מבאר אחת לאחת את הנידונים המעשיים הנוגעים לשנה זו – שנת מעשר עני בסקירה אחת.
רבי שאול רייכנברג שליט"א
מרבני בית המדרש ומחבר ספר 'משפטי ארץ'
מצוות מעשר עני
"השקיפה ממעון קדשך מן השמים" (דברים כו, טו) כל השקפה שבמקרא לרעה חוץ מהשקיפה ממעון קדשך, שגדול כח מתנות עניים שהופך מידת הרוגז לרחמים (רש"י בראשית יח, יט).
שנת תשפ"ה היא שנת מעשר עני
המשמעות המעשית היא שמגידולים השייכים לשנה זו יש להפריש מעשר עני במקום מעשר שני זאת בנוסף לשאר המתנות תרומה גדולה, מעשר ראשון, ותרומת מעשר. מעשר זה צריך לתת לעניים.
מה חייב במעשר עני
ירקות – שנקטפו בתשפ"ה, מראש השנה תשפ"ה עד ר"ה תשפ"ו חייבים במעשר עני. אך אם נקטפו קודם לר"ה גם אם הגיעו אלינו בשנת תשפ"ה ועתה אנו מעשרים אותם, אין הם חייבים במעשר עני אלא במעשר שני[1]. וי"א[2] שלא הקטיף בפועל קובע אלא גמר הגידול כשאינו מוסיף לגדול. אך מציאות זו אינה שכיחה כ"כ שירקות יגמר גידולם לגמרי שלא יכולים לגדול יותר, ועדיין לא יקטפו. אמנם אם זה קרה ראוי להפריש מספק גם מעשר שני וגם מעשר עני אך לא צריך לתת את המעשר עני לעניים[3].
קטניות ותבואה – אם הגיעו לשליש גידולם במשך שנת תשפ"ה חייבים במעשר עני.
פירות האילן – שחנטו בין ט"ו בשבט תשפ"ה לט"ו בשבט תשפ"ו חייבים במעשר עני. פירות שחנטו לפני ט"ו בשבט תשפ"ה או לאחר ט"ו בשבט תשפ"ו חלה עליהם מצוות מעשר שני אך לא מצות מעשר עני.
חנטה י"א[4] שהיא עונת המעשרות – שליש גידול – תחילת הבשלה, וי"א[5] לאחר נפילת הפרח כשניכר הפרי. אם נפילת הפרח היתה לפני ט"ו בשבט ולשליש הגודל הגיע אחרי ט"ו בשבט, הדבר מצוי בשסק ואפרסקים ונקטרינה מוקדמים וכן בלימון, צריך להפריש מספק גם מעשר שני וגם מעשר עני ולתת את המעשר עני לעניים[6].
אתרוג – שנקטף בין ט"ו בשבט תשפ"ה לט"ו בשבט תשפ"ו חייב במעשר עני[7].
פירות הדר – שחנטו קודם ט"ו בשבט תשפ"ה ונקטפו אחרי ט"ו בשבט, חייבים מספק גם במעשר שני וגם במעשר עני ולתת את המעשר עני לעני. וכן אם חנטו קודם ט"ו בשבט תשפ"ו ונקטפו לאחר ט"ו בשבט תשפ"ו[8].
לאור האמור יוצא שגם בשנת תשפ"ה שהיא שנת מעשר עני יש גידולים שחייבים במעשר שני כגון תבואה וקטניות מיבול תשפ"ד וכן תפוחים ואגסים מיבול תשפ"ד שנמכרים מקירור בחורף ובאביב של שנת תשפ"ה וכן אבוקדו, קיוי וכדומה הנמכרים בחנויות ובשווקים בשנת תשפ"ה ממה שחנט לפני ט"ו בשבט. וכן פירות הדר הנמכרים במשך תשפ"ה חייבים בשני מעשרות מספק וכפי שהבאנו לעיל. הבעיה מחריפה שבעתיים במוצרים תעשייתים כגון שימורים וקפואים ומיצים ויינות, וכן בדברים יבשים ומיובשים המשתמרים זמן רב, שקשה לדעת לאיזו שנת מעשר שייך המוצר. אף שניתן לדעת את תאריך הייצור או האריזה, אין אפשרות לדעת את תאריך הגידול והקטיף. לכן אנו ממליצים בכל השנים להזכיר ולומר בסדר ההפרשה "ומעשר שני בדרומו ואם צריך מעשר עני יהיה מעשר עני בדרומו". וגם לומר את נוסח החילול.
במה שונה ההפרשה בשנה זו
מאחר וכיום רוב הסחורה החקלאית בשווקים בישראל הינה מעושרת לכן כמעט כל הפרשת תרומות ומעשרות שנעשית ע"י הציבור במטבח הביתי היא הפרשה מ"ספק טבל". כלומר אנו מפרישים תרו"מ מפירות וירקות שנקנו בחנויות ובשווקים מחמת ספק שמא לא הפרישו מהם תרומות ומעשרות.
בהפרשה זו מספק אין הבדל בין שנה זו לשאר השנים (אלא שאומרים בנוסח ההפרשה מעשר עני). לכן מי שאומר תמיד את שני המעשרות על תנאי, כפי שאנו ממליצים, ממשיך כך גם בשנה זו. ב"ספק טבל" אין מצוה לתת את המעשר עני לעני, משום "שהמוציא מחברו עליו הראיה"[9].
ההבדל המשמעותי בהפרשה בשנה זו הוא כאשר מפרישים "מטבל ודאי" אם התוצרת היא מגינת הבית או שנקנתה מחקלאי שאינו מפריש תרו"מ או כשמפריש החקלאי עצמו או שלוחו, אז סדר ההפרשה שונה הואיל ואין זה מספיק שאנו קובעים את מקומו של המעשר עני ע"י אמירת נוסח ההפרשה אלא צריך לקיים גם מצות נתינת המעשר לעני. דין זה אמור בגידולים המשתייכים לשנת מעשר עני שחייבים במעשר עני כמפורט לעיל.
דרכים מעשיות לנתינת מעשר עני
כאמור מי שיש לו טבל ודאי המשתייך לשנת מעשר עני מצווה לתת את מעשר העני לעני או לגבאי צדקה שהוא כיד עניים. מעשר עני הוא כ – 9% מכלל הפירות (10% מהנשאר לאחר הפרשת תרומה גדולה ומעשר ראשון) אותו אנחנו מפרישים באחרונה כאשר אומרים בנוסח ההפרשה "ומעשר עני בדרומם". באמירה זו אנו קובעים את המעשר בצד הדרומי של הפירות. לאחר שקבענו את המעשר עני הרי הוא ממון עניים וצריך לתיתו לעני.
כדי לקיים מצות נתינת המעשר לעני ישנם כמה דרכים:
א. אפשר לתת את המעשר עצמו לעני או לגבאי צדקה, נבאר בהמשך המאמר כיצד לעשות זאת. אמנם דרך זו בדרך כלל קשה לביצוע מחמת הקושי למצוא עני אמיתי ע"פ הדין שיהיה מוכן לקחת כמות קטנה של פירות.
ב. אפשר להקנות את המעשר לעני או לגבאי צדקה ואח"כ לקנותם ממנו בחזרה ולשלם תמורתם. להלן הבאנו צורות שונות להקנאה, קנין הגבהה, קנין אגב, וקנין חצר.
ג. יש דרך להלוות לעני כסף מראש והעני מחזיר את ההלואה ע"י פירות המעשר עני שהוא מרשה לבעל הפירות לקנות בחזרה.
אמנם כל הדרכים הנ"ל שנבארם בהמשך כרוכים בהקנאת המעשר עני לגבאי צדקה או לעני, דבר שכרוך במאמץ ולא תמיד ניתן לביצוע. לכן למי שקשה להתאמץ בזה אנו מציעים כדלהלן.
נתינת כסף במקום המעשר עני ואפשרות לפקדון מראש
דרך זו מומלצת למי שיודע מראש שבמשך השנה יהיה לו כמה פעמים מעשר עני מטבל ודאי.
הבסיס לדרך זו היא שנותנים לעניים כסף במקום פירות המעשר עצמם. דבר זה מבוסס על השיטות הסוברות שאנו אומרים "מה לי הם מה לי דמיהם" – שמעיקר הדין לא חייבים לתת לעני את הפירות עצמם אלא אפשר לתת את שוויים, ומתוך הנחה שבזמן הזה שכל המצרכים זמינים רק צריך כסף לקנותם, כל העניים מסכימים לקבל כסף במקום פירות המעשר עני[10].
כיצד לעשות זאת
מי שידוע שיהיו לו כמה פעמים במשך השנה מעשר עני מטבל ודאי, יעריך את השווי הכספי של המעשר עני שיצטבר במשך השנה על ידי חישוב עשירית מסך הק"ג של פירות טבל ודאי שיהיו ברשותו, בהכפלת המחיר לק"ג שהם נמכרים בחנות. לדוגמא: עץ שבעליו קוטף ממנו במשך שנה כ-10 ק"ג פירות שמחירם הוא 8 ₪ לק"ג, שווי התוצרת לשנה הוא כ-80 ₪, ועל כן יש להעביר לעניים כ-8 ₪ שהם שווי המעשר עני. במידה שקשה להעריך את הסכום המדויק, ניתן להוסיף עליו.
את הסכום הזה מעבירים לבית המדרש בדרכים הבאות: בטלפון: 02-6488888 באמצעות כרטיס אשראי, ב'נדרים פלוס', או בשליחת צ'ק בדואר לפקודת 'בית המדרש להלכה בהתיישבות'.
יש לציין שהכסף ניתן כפקדון עבור מעשר עני. הכסף מוחזק בבית המדרש כפקדון בבעלותו של שולח הכסף עד שינתנו לעניים. גבאי הצדקה הוא הרב שאול רייכנברג שליט"א שמשמש כל השנים כגבאי צדקה. במשך השנה הכסף מחולק לעניים תמורת המעשר עני שכבר הפרישו מפקידי הכסף. כך שהעניים מקבלים כסף במקום פירות המעשר עני.
הפרשה חד פעמית
מי שיש לו פירות טבל ודאי וקשה לו לקיים את מצוות נתינת המעשר עני ע"י הקנאה (המבוארת בהמשך המאמר) יפריש תרומות ומעשרות כרגיל ע"י אמירת הברכה והנוסח.
אחרי הפרשת התרומות והמעשרות יעביר לבית המדרש את שווי המעשר עני שהוא כעשירית משווי כל הפירות, כדי שינתן לגבאי הצדקה הרב שאול רייכנברג שליט"א, ויאמר או יכתוב שזה עבור הפרשה חד פעמית. לאחר שהעביר את הכסף מותר לו לאכול את כל הפירות (מלבד היותר מאחד ממאה שהניח בנפרד), כיון שגבאי הצדקה מסכים לטובת העניים לקבל כסף במקום הפירות.
את הכסף יעביר באחד מהדרכים הבאות. בטלפון: 02-6488888 באמצעות כרטיס אשראי, ב'נדרים פלוס', או בשליחת צ'ק בדואר לפקודת 'בית המדרש להלכה בהתיישבות'.
דרך מהודרת יותר מבחינה הלכתית
ע"י משלוח חד פעמי של כסף מראש בתורת הלואה לעניים
דרך זו מומלצת למי שיודע מראש שבמשך השנה יהיה לו כמה פעמים מעשר עני מטבל ודאי. (דרך זו כרוכה בהקנאת המעשר לעני לפחות בפעמים הראשונות שמפריש).
1. ישלח לבית המדרש מראש כסף בתור הלואה (בדרכים שצויינו לעיל) ויציין שהכסף הוא עבור מעשר עני הלואה לגבאי הצדקה הרב שאול רייכנברג שליט"א לצורך עניים. ההלואה תהיה כשוויים של פירות מעשר – העני שמשער שיהיה במשך השנה[11] [ערך המעשר הוא כ-9% מערך כל הפירות שיפריש עליהם תרומות מעשרות][12].
ההלואה היא על תנאי שהפרעון יהיה אך ורק מפירות מעשר עני שיהיה למלוה [לבעל הפירות] במשך השנה, ואם לא יהיה לו מעשר עני כדי פרעון ההלואה, אינו יכול לתבוע את ההלואה [או יתרת ההלואה] חזרה[13].
רצוי לרשום לעצמו את סכום ההלואה ששלח כדי שלא יתעוררו ספיקות במשך השנה.
2. אחר ההפרשה (הפרדת יותר מאחד ממאה ואמירת נוסח ההפרשה) עליו לזכות את פירות מעשר העני לגבאי העניים הרב שאול רייכנברג שליט"א.
כיצד עושים את הזיכוי לגבאי הצדקה?
[14]הדין הוא ש"זכין לאדם שלא בפניו" (עירובין פא, א שו"ע חו"מ רמג א) ויכולין לזכות ולהקנות את פירות המעשר לגבאי העניים, אף שלא בפניו. לכן לאחר שהפריד יותר מ – 1% ואמר את נוסח ההפרשה, יבקש ממישהו שיגביה את כל הפירות (שבתוכם מעשר העני) לגובה 30 ס"מ לפחות[15] כדי לזכות מעשר שבתוכם להרב שאול רייכנברג שליט"א, לצורך עניים. הגבהה זו יכולה להיעשות על ידי כל אדם גדול (מעל בר מצוה) מלבד אשתו של בעל הפירות ובני ביתו הסמוכים על שולחנו[16].
דרכים נוספות לזיכוי יפורטו להלן.
3. בכל פעם אחרי הפרשת תרומות ומעשרות ואחר שזיכה את פירות המעשר לגבאי, יכול לקחת לעצמו את פירות המעשר בתור פרעון חלק מההלואה שהלוה לעניים. סכום הפרעון הוא כשווי פירות המעשר שקיבל חזרה, [כ-9% מערך כל הפירות][17].
4. ירשום את ערך פירות המעשר שקיבל בפרעון חובו, וינכה אותו מסכום ההלואה. לדוגמא: הלוה 100 ₪ וכעת היה לו מעשר עני בערך של 7 ₪, א"כ נפרע לו 7 ₪ וגבאי הצדקה הרב שאול רייכנברג שליט"א נשאר חייב לו 93 ₪.
5. אם נפרעה כל ההלואה בדרך הנ"ל ורוצה לחדש את ההסכם, עליו לשלוח הלואה נוספת כמפורט לעיל בסעיף 1.
מי שיש לו טבל במקרה חד פעמי יכול לעשות כדלהלן
כיצד עושים את הזיכוי לגבאי הצדקה?
כאמור לעיל ניתן לזכות את המעשר עני לגבאי העניים, אף שלא בפניו. לכן לאחר שהפריד יותר מ 1% ואמר את נוסח ההפרשה, יבקש ממישהו שיגביה את כל הפירות (שבתוכם מעשר העני) לגובה 30 ס"מ לפחות[18] כדי לזכות מעשר שבתוכם להרב שאול רייכנברג שליט"א לצורך עניים. הגבהה זו יכולה להעשות על ידי כל אדם גדול (מעל בר מצוה) מלבד אשתו של בעל הפירות ובני ביתו הסמוכים על שולחנו[19].
(להלן נכתוב דרכים נוספות כיצד להקנות את המעשר לגבאי).
אחר שהגבאי הנ"ל זכה בפירות ע"י ההגבהה הנ"ל, קיים בעל הפירות מצות נתינת מעשר – עני[20] ופירות מעשר – העני שייכים לעניים. כדי שבעל הפירות יוכל להשתמש בפירות מעשר – העני, עליו לקנותם חזרה מהגבאי.
כיצד קונים מהגבאי את המעשר – עני
אחר הפרשת תרומות ומעשרות ואחר שזיכה את פירות המעשר לגבאי עניים, מותר לגבאי למכור את המעשר לכל אחד וגם לבעל הפירות.
הגבאי הרב רייכנברג שליט"א הצהיר שכל מי שמזכה לו מעשר עני הוא רוצה למכור לו אותו בחזרה לטובת העניים. לכן עליו להעביר לבית המדרש את שווי המעשר באחד מהדרכים שלעיל ולציין שהכסף עבור מעשר עני חד פעמי. לאחר שהעביר את הכסף רשאי לאכול את הפירות[21].
נתינת פירות המעשר עצמם לעני או לגבאי צדקה
מי שרוצה לתת לעני (או לגבאי צדקה לצורך עניים) את פירות המעשר עצמם, נתקל לכאורה בבעיה. אם מפריש תרומות ומעשרות ע"י אמירת הנוסח הרגיל ("ומעשר עני בדרומם"), נמצאים פירות המעשר בצד הדרומי של הפירות, א"כ כיצד יוכל להפריד ולקחת את פירות המעשר העני, כיצד יקבע בדיוק היכן הם דרום הפירות כדי שיוכל לתיתם לעני, הרי אינו יודע בדיוק היכן צד דרום של הפירות.
לכן מי שרוצה להפריש בדרך זו צריך להבדיל את פירות מעשר – העני משאר הפירות לפני ההפרשה. דהיינו שלפני הפרשת תרומות ומעשרות שכרגיל מבדיל קצת יותר ממאית [קצת יותר מ – 1%], הפעם, נוסף לזה, יבדיל ויניח לחוד עוד 9% מכלל הפירות [יכול להניח לחוד יותר מ – 9%, העיקר שיזהר שלא יהיה פחות מ – 9%], כך שמונחים לפניו שלש "ערימות" של פירות.
- קצת יותר מ – 1%.
- 9% מהפירות.
- שאר הפירות.
לאחר מכן יאמר את נוסח ההפרשה הרגיל:
יותר מאחד ממאה שיש כאן וכו', "שיש כאן" הכוונה ל"ערימה" שהיא קצת יותר מ – 1%, ויאמר כרגיל: אותו אחד ממאה ועוד תשעה חלקים כמותו בצד צפון של הפירות וכו'", "של הפירות" הכוונה "לערימה" הגדולה. וכאשר מגיע ל"ומעשר עני וכו'" במקום להמשיך ולומר הנוסח הרגיל, יראה באצבע[22] על הערימה של 9% ויאמר "ומעשר עני בפירות האלה" (ולא יאמר "פירות אלו מעשר עני", או "זה מעשר עני", שאם הבדיל והניח ב"ערימה" יותר מהנצרך למעשר עני לא הכל יכול להיעשות מעשר עני[23]).
לאחר מכן יתן לעני את פירות מעשר העני.
ישנה דרך נוספת, בלי להפריד את הפירות המיועדות למעשר. לומר את הנוסח הרגיל, ולאחר אמירת הנוסח יאמר לעני "הגבה את כל הפירות ותזכה במעשר העני שבתוכם". אחרי שהעני זכה בחלקו, פירות – כ-9% שייים לו, והשאר לבעל הפירות, אך לא ידוע אילו פירות של העני, נמצא שפירותיהם מעורבים ויכולים לחלק את הפירות ביניהם, והעני יקח 9% מתוך הפירות[24].
אפשר גם לעשות את הזיכוי לעני ע"י אדם אחר, ששכן או אדם אחר שאינו מבני הבית יגביה את כל הפירות על מנת לזכות במעשר עני שבתוכם לאותו עני שרוצה לתת לו את המעשר. (יגביה את כל הפירות לגובה 30 ס"מ לפחות, ויאמר: אני מגביה כדי לזכות במעשר עני שבפירות אלו לעני פלוני) ואח"כ יתן לו כ – 9% מהפירות.
דרכים נוספות להקנאת המעשר לגבאי
אפשר להשתמש בצורות ההקנאה שלהלן כדי לקיים את מצות הנתינה על פי אחד מהדרכים שהוזכרו לעיל.
הדרך העדיפה והמרווחת להקנות את פירות מעשר העני לעני או לגבאי, היא כמו שכתבנו שאדם אחר יגביה את הפירות כדי לזכות את פירות מעשר העני, לעני או לגבאי. אלא שלעיתים דרך זו אינה מעשית ונוחה, לא תמיד נמצא בהישג יד אדם שאפשר להסביר לו במה המדובר, פעמים שלא נעים להטריד את השכן בכל פעם שרוצה להקנות מעשר עני, פעמים כמות הפירות גדולה וקשה להגביהם, ולפעמים בעל הפירות אינו נמצא במקום שפירות מעשר העני נמצאים ואינו יכול לבקש שיגביהו אותם. למקרים אלו והדומים להם, אנו מציעים דרכים נוספות להקנאת פירות המעשר לגבאי, ובזה לקיים מצות נתינה. כמבואר לעיל, יש לקנות את המעשר בחזרה מהגבאי, אם הלוה מראש אחרי ההקנאה ורק אז אפשר להשתמש בו. או להסתמך על הלואה שנתן מראש.
הקנאה דרך "קנין אגב"
עלינו להקדים הסבר קצר: "נכסים שאין להם אחריות (מטלטלים) נקנין עם נכסים שיש להם אחריות (קרקעות)" (קידושין כו, א שו"ע חו"מ סי' רב סעי' א), כלומר הקונה קרקע באחד מדרכי הקנין, יכול הוא לקנות אגב הקרקע, חפצים – מטלטלים, ללא שום מעשה קנין נוסף במטלטלים, קנין זה נקרא "קנין אגב". בשו"ע נפסק שאף אם שוכרים את הקרקע ולא קונים, אפשר לקנות אגבה מטלטלים[25], ואפילו מטלטלים שאינם מונחים על הקרקע, אפשר לקנותם אגב קנין או שכירות הקרקע[26]. לכן אם ישכיר קרקע כל שהוא לעני או לגבאי, ויאמר שאגב הקרקע שמשכיר, הוא מקנה לעני או לגבאי את פירות מעשר העני שברשותו, פירות המעשר נקנו לעני או לגבאי ובעל הפירות קיים מצות נתינת מעשר עני. (כמובן שכדי שבעל הפירות יוכל להשתמש בפירות עליו לקנותם בחזרה מהגבאי, אם הלוה מראש אינו צריך לעשות כלום, ואם לא, צריך לשלוח כסף כדלעיל ואח"כ יכול לאכול את הפירות).
כיצד לבצע הקנאת פירות מעשר עני לגבאי אגב הקנאת קרקע
1. אחת מהדרכים בהם קרקע נשכרת, שהשוכר נותן כסף למשכיר עבור שכירת הקרקע[27], ואפילו נותן לו רק שוה פרוטה. כסף זה יכול לתת השוכר עצמו או אדם אחר שנותן עבור השוכר[28].
אחרי הפרשת תרומות ומעשרות, יבקש מאדם אחר [שאחרי בר מצוה ואינו מבני ביתו], שישכור תמורת מטבע של חצי שקל קרקע להרב שאול רייכנברג שליט"א והוא יעשה זאת על ידי שהאדם האחר יתן מטבע ממטבעותיו לבעל הפירות ויאמר:
"אני נותן לך מטבע זו כדי לשכור להרב שאול רייכנברג שליט"א לחצי שעה שטח של 10 על 10 ס"מ הקרובים ביותר למזוזה הימנית של דלת הכניסה בדירתך" (אפשר גם לקבוע כל מקום אחר). בשעה שבעל הפירות לוקח את המטבע יאמר[29] "אני משכיר את השטח הנ"ל להרב שאול רייכנברג שליט"א[30] לחצי שעה ואגב הקרקע אני מקנה לו את הפירות מעשר העני שיש לי, לצורך עניים". [חשוב לומר בפה את כל הפרטים]. כדי לבצע את ההקנאה בדרך זו יכול בעל הפירות לתת במתנה גמורה מטבע של חצי שקל לאדם האחר והלה יתן לו אחר כך את המטבע עבור השכירות. הקנאה זו אפשר לבצע גם כאשר נותן הכסף ובעל הפירות לא נמצאים סמוך למעשר ולקרקע המושכרת.
2. אם אין לו אדם אחר שיתן לו בכל פעם כסף עבור השכירות, אפשר להשכיר קרקע לגבאי גם בדרך דלהלן: יש לזכות מספר מטבעות בנות חצי שקל לרב שאול רייכנברג שליט"א, מספר המטבעות יהיה כפי מספר הפעמים שחושב שרוצה לתת לגבאי פירות מעשר עני.
דרך הזיכוי לרב רייכנברג: יבקש מאדם אחר [אחרי בר מצוה שאינו מבני ביתו] שיגביה את המטבעות לפחות ג' פעמים (כ-30 ס"מ), ויאמר שהוא זוכה במטבעות עבור הרב שאול רייכנברג, זיכוי המטבעות יכול להיעשות בכל מקום. אחר הזיכוי, המטבעות שייכות לגבאי העניים לרב רייכנברג שליט"א. יש להחזיק המטבעות במקום שמור כדי שלא יתערבו בין המטבעות של בעל הפירות.
3. הרב רייכנברג מצהיר שרוצה שישכירו לו מקומות במטבעות שזיכו או שיזכו לו.
אחר הפרשת תרומות ומעשרות יאמר: "תמורת מטבע שאקח מהמטבעות של הרב שאול רייכנברג, אני משכיר לו לחצי שעה שטח של 10 ס"מ על 10 ס"מ הקרובים ביותר למזוזה הימנית של דלת הכניסה לדירתי, ואגב השכרת המקום אני מקנה לו את פירות מעשר העני לצורך עניים" [חשוב לומר בפה את כל הפרטים][31]. ויקח מיד לעצמו מטבע אחת מהמטבעות תמורת השכרת הקרקע.
הקנאת הפירות ע"י קנין חצר
הקנאה בדרך זו אפשר לעשות רק בשעת הדחק[32] כשאינו יכול להקנות באחד מהדרכים שהוזכרו לעיל.
ההלכה היא "שחצירו של אדם קונה לו שלא מדעתו, אף על פי שאינו עומד שם" (שו"ע חו"מ רג סעי' כ, בבא מציעא יא, א). גם כלים של אדם הם כחצירו ורשותו, וקונים לו כמו חצר, ואם שמו חפץ בתוך כלי, בעל הכלי קונה את החפץ המונח בתוך הכלי כמו שקונה בחצירו. לכן אם לעני או לגבאי יש כלי [סיר, סל, קערה, קופסת קרטון וכד'] אצל בעל הפירות, ובעל הפירות שם בתוך הכלי של הגבאי את פירות מעשר העני כדי להקנותם לגבאי לצורך עניים, זכה הגבאי בפירות לצורך עניים.
מי שרוצה להקנות פירות מעשר עני לגבאי בדרך זו, יבקש מאדם אחר [אחרי בר מצוה או שאינו מבני ביתו[33]] שיזכה כלי להרב שאול רייכנברג שליט"א. האדם האחר יגביה את הכלי לפחות שלשה טפחים (כ-30 ס"מ) כדי לקנות את הכלי לרב רייכנברג. כעת יש אצל בעל הפירות כלי של הגבאי. אחרי הפרשת תרומות ומעשרות כשרוצה להקנות את פירות מעשר העני לגבאי, יניח את הפירות בתוך הכלי ויאמר "אני מניח את הפירות בכלי של הרב רייכנברג כדי שיקנה את פירות מעשר עני לצורך עניים" (ויש להקפיד שבעת ההקנאה יהיה הכלי במקום שיש רשות להניח אותו שם כגון בחצר הפרטית או הדירה של בעל הפירות ולא בחצר משותפת). אחר ההקנאה, הפירות הם ברשותו של הגבאי ואם בעל הפירות רוצה להשתמש בהם עליו לקנותם חזרה מהגבאי כדלעיל, שכשנתן הלואה מראש אין צורך בבקשת רשות, ואם לא נתן ישלח כסף כדלעיל ויסתמך על כך שהרב רייכנברג הצהיר שרוצה למכור את כל המעשר שמזכים לו).
הקנאת הפירות על ידי "מכירי כהונה"
דרך זו אפשרית רק בשעת הדחק כשלא יכול להקנות בדרכים אחרות.
מפורש בגמרא גיטין ל, א (רמב"ם מעשר ז, ו) שאם רגיל לתת כל תרומותיו לכהן אחד זכה כהן בתרומה ללא מעשה קנין. קנין זה נקרא "מכירי כהונה". ופרש"י "שהם מכיריו ואוהביו דאינו רגיל לתת תרומות ומעשרות אלא לכהן זה. הלכך כיון דמילתא דפשיטא היא דלדידהו יהיב להו אסחי שאר כהני דעתייהו והוה כמאן דמטו לידיהו דהני". לכן אם רגיל לתת כל פירות מעשר עני רק לעני מסויים, אותו עני זכה בפירות ללא מעשה קנין. אמנם יש אומרים[34] שבמעשר עני לא נאמר דין מכיר, אך יש מי שאומר שבמעשר עני המתחלק בבית, נאמר דין "מכיר" (ובמעשר שמתחלק בשדה לא נאמר), לכן בשעת הדחק אפשר לסמוך במעשר עני המתחלק בבית, שהעני זוכה בפירות ללא מעשה קנין. ובשעת הדחק אפשר לסמוך שגם בגבאי נאמר דין מכיר[35].
אם עדיין אין לבעל הפירות רגילות לתת לעני (או לגבאי) מסויים ורוצה "לקבוע" לו עני או גבאי, לו יתן פירות מעשר העני. יחליט שאת המעשר יתן רק לאותו עני או גבאי, ואחר שנתן שלוש פעמים את פירות מעשר העני עצמם לאותו עני או גבאי או שזיכה לו כדלעיל, נעשה בכך דין "מכיר", וזוכה העני או הגבאי במעשר שמפריש מכאן ולהבא גם ללא מעשה קנין[36].
המשתמש בדרך זו (שיש לו "מכיר" מכבר או שכבר הקנה שלש פעמים ל"מכיר" שקבע), אם נתן הלואה מראש כדלעיל, לאחר שהפריש תרומות ומעשרות זכה הגבאי במעשר עני, והבעלים יכול לאוכלו על סמך ההלואה שנתן. אם לא נתן הלואה מראש, אפשר בשעת הדחק, לסמוך שהעני או הגבאי "המכיר" זכה במעשר עני מיד לאחר ההפרשה. ועל כן אחרי ההפרשה, ישלם תמורת המעשר בדרכים שלעיל (אם נתן הלואה אינו צריך לשלם) ויכול לקחת את המעשר לעצמו.
מאמר זה הוא מתוך גיליון הליכות שדה 230 הנשלח למנויים בחודש תשרי תשפ"ה
[1] רמב"ם הל' מעשר פ"א ה"ד, חזו"א שביעית ז, טז.
[2] תוס' ר"ה יג ע"א ד"ה אחר, חזו"א שביעית ז, טז.
[3] חזו"א שם. וכתב הרה"ג ר"ק כהנא זצ"ל בספר האיש וחזונו (עמ' סט) שהחזו"א אמר לו שאפשר להקל בנתינה מספק, אע"פ שבספיקות אחרים מחמיר בנתינה מספק כאשר הספק הוא בתבואה זיתים וענבים אם הביאו שליש לפני ר"ה או אחרי ר"ה, משום שירק עיקר חיובו מדרבנן.
[4] רמב"ם שם ה"ב.
[5] תוס' ר"ה יב, ב ד"ה התבואה, ר"ש שביעית פ"ב מ"ז, וכך הובא בקונטרס שהדפיס הר"ר זליג שפירא (הובא בדרך אמונה בסוף הספר) ראה דרך אמונה הל' מעשר שני פ"א ציון ההלכה לו.
[6] בחזו"א שם לא כתב אם לתת את המעשר עני לעניים אך אם הדבר לא מוכרע לכאורה יש להחמיר גם בנתינה, כמו שכתב החזו"א שם בספק הביא שליש לפני ר"ה, ובספק בפירות הדר אם קובעת בהם החנטה או הלקיטה.
[7] רמב"ם שם הל' ה שבאתרוג הולכים אחרי לקיטה אך ר"ה שלו ט"ו בשבט.
[8] חזו"א שם שפירות הדר ספק אם דינם כאתרוג ללכת אחרי הלקיטה או דינם כשאר פירות ללכת אחרי חנטה.
[9] עי' חולין קלד, א, קונטרס הלכות תרו"מ שנדפס ע"פ מרן החזו"א זצ"ל ד"ה דין הנתינה. (נדפס בדרך אמונה בסוף כרך ג), חקר ועיון חלק ה להרה"ג קלמן כהנא זצ"ל עמוד סד, מצוות הארץ להנ"ל טז ו, הליכות שדה גליון גליון 23.
[10] על פי הוראת הגרי"ש אלישיב זצ"ל שכאשר קשה לתת את המעשר בדרכים המבוארות בהמשך, אפשר לסמוך על שו"ת הרדב"ז ח"א סי שמ שקיים את המנהג שנהגו בזמנם לתת לכהן מעות בתמורת הזרוע הלחיים והקיבה. שסובר שבהסכמת הכהן אין צורך לתת את המתנות עצמם אלא אפשר לתת דמיהם משום "מה לי הם מה לי דמיהם" (אמנם המהרי קורקוס המובא בשו"ת הרדב"ז שם, המחזיק ברכה יור"ד סא, סעי י, וחזו"א מעשרות ח ס"ק ה חלקו על הרדב"ז וסוברים שצריך לתת את המתנות עצמם, ולא מועילה הסכמת העני קודם שזכה במעשר עני (או הסכמת הכהן קודם שזכה ב"מתנות"), ובצירוף ההנחה שבזמן הזה כל העניים מעדיפים כסף במקום כמות קטנה של פירות, וכמבואר בשו"ת אבקת רוכל סי' ט שכשכל הכהנים מסכימים אפשר לתת כסף במקום הזרוע והלחיים והקיבה.
[11] ראה בהערה 16 שאפשר לשלוח פחות מערך הפירות.
[12] ע"פ הגמ' במס' גיטין ל, א ופסקה הרמב"ם בפ"ז מהל' מעשר הל' ה ו ז: "המלוה מעות את הכהן ואת הלוי ואת העני להיות מפריש על אותם מעות מחלקן, כיצד מפריש עליהן, מפריש התרומה או מעשר ראשון או מעשר עני מפירתיו, ומזכה בהן על ידי אחר לאותו כהן או הלוי או העני שהלוום".
[13] גמרא גיטין שם רמב"ם שם ה"ז.
[14] רמב"ם פ"ז ממעשר ה"ז. בגמ' גיטין שם כתובים שלושה דרכים איך מתקיימת מצות נתינה בהסדר זה של הלואה מראש. א. שמזכה את המעשר למקבל ההלואה ע"י אחר. ב. במכירי כהונה ולויה. ג. רבנן זיכו את המתנות למקבל המתנה אע"פ שלא הקנו לו באחד מדרכי הקנין. דרך ג' לא נפסקה ברמב"ם הל' מעשר פרק ז הלכה ז, דרך ב' כתבנו להלן רק כדרך בדיעבד ושם יתבאר למה אינה לכתחילה.
[15] בחו"מ סי' קצח סעי' יב הובאו ב' דעות אם די בהגבהת טפח או צריך להגביה ג' טפחים, וכיון שלא הוכרע יש להחמיר (ויעויין או"ח סי' שסו סעי' ח שלענין זכיית עירוב די בהגבהת טפח, וכתב שם במשנה ברורה בשם פוסקים דבעירוב שהוא מדרבנן הקילו). במשנה ברורה שם הביא מהט"ז שגם כששמו הדבר בידו המוגבהת או שהוריד מהשלחן, צריך שיגביה את הדבר, ואין זה נחשב הגבהה בזה שרק מחזיקו באויר באותו גובה.
[16] בשו"ע או"ח סי' שסו סעי' י הובאו ב' דיעות אם אפשר לזכות אחרים עירובי חצירות ע"י בנו ובתו הסמוכים על שולחנו או לזכות ע"י אשתו, ומבואר שם שיש להחמיר בדבר. במקרה ואין לו אדם אחר רק מבני בינתו ,יכול לתת את כל הפירות במתנה לבנו הגדול, לפני שהופרשו תרומות ומעשרות, ויאמר: אני נותן לך פירות אלו במתנה ואין לי כל חלק בפירות האלו. אחר שהבן זכה בפירות בהגבהה, יפריש הבן תרומות ומעשרות [או האבא יפריש בשליחות הבן] ואחר ההפרשה יזכה האבא את פירות מעשר העני לרב שאול רייכנברג שליט"א.
[17] בהסכם מראש אפשר לקבוע מחיר זול לפירות. ע"כ מי שיש לו כמויות גדולות ומעונין בהסדר הוזלה עליו לקבוע עם הגבאי מראש מחיר לפירות. ראה גמרא גיטין ותוס' שם וחזו"א מעשרות סי' ח סק"ה, שסכום ההוזלה הוא כמה שכדאי לעני מבחינה כלכלית לקבל כסף מראש במקום לחכות עד שיהיו פירות המעשר.
[18] יעויין הערה 15.
[19] יעויין הערה 16.
[20] ראה ב"מ יא, א תוד"ה עישרו, רש"י גיטין ל, א ד"ה ואע"ג.
[21] הוראת הגרי"ש אלישיב שליט"א שאפשר לסמוך על הצהרת הגבאי מראש. [אמנם משום שני טעמים היתה עדיפות להתקשר לגבאי ולקבל את הסכמתו לזכות בפירות. א. יש לדון במי שמצהיר מראש על דבר שלא בא לעולם כשיבוא לעולם הוא נותנו במתנה לפלוני, האם פלוני יכול לקחתו כשבא לעולם. דדעת החזו"א אבן העזר סי' נח ס"ק ג-ד, שלא מועיל, וכן דן בזה רע"א בשו"ת החדשות סי' פא. ודעת הקצות סי' קכג ס"ק א ואגרות משה יור"ד ב סי' קמג שמועיל משום שבגילוי דעת אין חסרון של דבר שלא בא לעולם. ב. ברמב"ן גיטין ל, ב וברשב"א שם א,ב (ראה גם חזו"א מעשרות סי' ח), מבואר שאסרו חכמים שעני יאמר לבעל הבית זכה עבורי את מעשר העני וקח אותו לעצמך, כיון שאומר לו זאת מראש דאין עני עושה עני. וה"ה עני שחייב כסף לישראל לא יכול לומר לישראל זכה לי מעשר וקח לעצמך כפרעון. שרק כאשר מלוה לו עכשיו על המעשר התירו משום צורך העני. [ויש לדון אם איסור זה קיים גם כאשר משלם עבור המעשר אחרי הזיכוי]. אך כיון שקשה להתקשר בכל פעם הורה מרן שניתן להקל ולסמוך על גילוי הדעת לבד גם בלי להתקשר.
[22] בכדי למנוע טעות שיתפרשו דבריו שקבע מעשר עני ב"ערימה הגדולה" של הפירות.
[23] שהמרבה במעשרות מעשרותיו מקולקלים, רמב"ם הל' מעשר פ"א הי"ד. דנמצא טבל וחולין מעורבים.
[24] ע"י הזיכוי לעני התקיימה מצוות הנתינה (ראה הערה 16), ועכשיו הבעלים והעני הם שותפים המחלקים ביניהם את הפירות.
[25] רמ"א, חו"מ סי' רב סעיף א, וע"ש בש"ך סק"ב. בגמרא קידושין כו, כז, מבואר שבהקנאת מעשר עני לגבאי צדקה בקנין אגב מקיימים מצות נתינת המעשר. וראה שו"ע שם סי' רג סעי' א ובש"ך שם ס"ק א.
[26] חו"מ סי' רב ס"ב.
[27] שכירות קרקע נקנית בכסף כמבואר בחו"מ סי' קצה ס"ט.
[28] חו"מ סי' קצ סעיף ד. במקרה ואין לו אדם שיתן עבור השוכר רק מבני ביתו, יכול לתת לאחד מבניו הגדולים מטבע בת חצי שקל ויאמר: אני נותן לך את המטבע הזאת במתנה שתוכל לשכור או לקנות בו קרקע ואין לי במטבע כל חלק. אחר שבנו הגדול זכה במטבע בהגבהה, יכול הבן לשכור במטבע הזאת קרקע מאביו כאדם זר.
[29] כמבואר בחו"מ סי' רב ס"ב שצריך לומר "קנה אגב קרקע פלונית".
[30] אף שהזיכוי הוא לרב רייכנברג אישית ולא לצורך עניים, שו"ע חו"מ סי' רב סעי' ד.
[31] ראה הערה 28, ויש כאן חידוש שזה מועיל אע"פ שלא אמר זאת לקונה. הרוצה להחמיר יכול לצרף לזה גם קנין חצר כפי המבואר להלן.
[32] בשו"ע חו"מ סי' ר סעי' א כתב המחבר, שחצר קונה רק אם משתמרת לדעתו של הקונה. הרמ"א שם חולק וסובר שבמכר או במתנה חצר קונה אפילו אם משתמרת לדעתו של מוכר או נותן. ובש"ך שם ס"ק א בירר את המקור בראשונים למחלוקת המחבר והרמ"א ומסיים הש"ך: איני כדאי להכריע והוי ספיקא דדינא, אבל להורות לכתחילה כמ"ש הרב (הרמ"א) וודאי לא נהירא שכך בררתי שדעת רוב הפוסקים כהרי"ף והרמב"ם (כדעת המחבר) ושכן עיקר. כתב החזו"א (מעשרות ז, כא) שיש נוסחאות שכתוב בהם להקנות המתנות בקנין חצר, ותימה למה לא חששו לדעת הש"ך. עכ"פ הורה לנו אחד מגדולי הפוסקים שבשעת הדחק אפשר להסתמך על הרמ"א. יש להוסיף על כך שבנתיבות המשפט שם ס"ק ג, ו, כתב שכלי כיון שיש לו מחיצות דינו כחצר המשתמרת.
ומוסיף הרמ"א: מיהו אם המוכר השכיר לו חצר עצמו, והמטלטלים שמוכר מעורבין עדיין עם שאר מטלטלין של מוכר, מקרי חצר שאינו משומר ולא קנה וא"כ כאשר שם בחצר או בכלי שהשכיר לגבאי את כל הפירות, גם את המעשר עני וגם את שאר הפירות, יש לומר שלא קנה אף לדעת הרמ"א. י"ל שעל הוספת הרמ"א שאם המטלטלים הנקנים מעורבים עם של מוכר, לא קנה, תמה הש"ך בס"ק ב שלדעת הרמ"א שכאשר דעת אחרת מקנה (במכר או במתנה לאפוקי זכיה מהפקר) לא צריך שהחצר תשתמר לדעת הקונה, מה חסרון בזה שמעורב עם כליו של מוכר. ועי"ש עוד בנושאי כלים. ויש להוסיף שנתיבות שם ס"ק ב כתב שדין זה דווקא בהשכיר את החצר ועדיין שמר לעצמו זכות שימוש, אבל בחצר השייכת בקנין לקונה המטלטלין, הרי הוא קונה אע"פ שמשתמש בה גם מי שמוכר לו את המטלטלין.
[33] במקרה ואין לו אדם אחר לזכות רק מבני ביתו. יכול לתת לאחד מבניו הגדולים כלי במתנה ויאמר: אני נותן את הכלי הזה במתנה שתוכל למכור ולתת אותו לכל אחד ואין לי כל חלק בכלי הזה. ואחר שבנו הגדול זכה בכלי בהגבהה, יכול הבן לומר לאביו זכה בכלי זה לרב רייכנברג, ויגביה האבא את הכלי וכאמור למעלה.
[34] ראה משנה למלך הל' מעשר פ"ז ה"ו. שהביא מהירושלמי שדין "מכיר" נאמר בתרומה ומעשר ראשון ולא במעשר עני ודן האם לדעת הירושלמי אין כלל דין מכיר במעשר עני או רק במעשר המתחלק בגורן שבו אין לבעלים טובת הנאה וחייב לתת לכל מי שמבקש. עכ"פ כתב שמהרמב"ם נראה שיש דין מכיר גם במעשר עני, ונראה שמיירי במעשר המתחלק בבית, וא"כ כשאנו מפרישים בבית שאז יש לבעלים זכות לתת את המעשר למי שרוצה, יש דין מכיר עניים.
[35] יש להסתפק אם שייך דין מכיר בגבאי צדקה שהעניים לא מתייאשים כיון שגם הם יכולים לבקש מהגבאי.
[36] המקרה של "מכירים" שמדברת עליו הגמרא הוא כאשר ידוע בכפר שאדם פלוני נותן כל מעשרותיו לעני פלוני ועניים אחרים לא באים לבקש ממנו כיון שיודעים שלא יקבלו וממילא שייך לומר שהם מתיאשים ו"המכיר" זוכה בלא קנין (עניים של מקומות אחרים בלאו הכי מתיאשים כיון שיודעים שהעניים של כאן יקחו את המעשר). ומוכח מהגמרא שאמרה שהמשנה מדברת על "מכירים", שזה לבד ששלח הלואה לעני ועשה איתו הסכם שהפרעון יהיה מהמעשר, אין זה מכיר ומשום שאין זה מפורסם, והוי יאוש שלא מדעת שאינו יאוש. ועל כן יש לדון אם בזמננו שייך דין מכיר כאשר העניים בכלל לא רגילים לקחת מעשר.
נוסף לכך ברשב"א וברמב"ן בגיטין שם משמע ש"מכיר" מועיל מתקנת חכמים ומצינו שתיקנו זאת רק כאשר מכבר רגיל לתת את כל מעשרותיו לאותו עני.
וראה בחידושי חתם סופר שם שהקשה לראשונים שמפרשים "מכיר" מדין מתנה מועטת, הרי אין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם ותירץ שמדובר במכירי בתי אבות דהיינו מדורות עברו.
ומכל מקום הורו הפוסקים שליט"א שאם מקנה בפועל שלוש פעמים לאותו עני וגם מחליט שאת כל מעשרותיו יתן רק לעני זה, אפשר לסמוך שנחשב למכיר, כשאין עצה אחרת.
