שאלה
מעודי נהגתי להפריש לחלה רק חתיכה קטנה, אך לאחרונה שמעתי שיש להפריש כזית. האם אכן יש להפריש כזית? והאם נכשלתי חלילה עד היום?
תשובה
בזמן הזה שאין נותנים את החלה לכהנים, כתבו הרמב"ם והשולחן ערוך שמפרישים רק אחד ממ"ח. וכתבו הפוסקים שאין חיוב להפריש אפילו אחד ממ"ח, ודי בחתיכה קטנה, וכך המנהג. והרמ"א כתב שנהגו להפריש כזית.
ולכן במה שכבר הפרישו פחות מכזית, חלה ההפרשה. אך מכאן ואילך יש להפריש כזית. ומוסרים בשם החזון איש, שבהפרשה מספק אין צורך להפריש כזית ומכל מקום יש להפריש חתיכה הראויה לאכילה ולא פירור קטן.
ביאורים
מן התורה אין שיעור לחלה, ואפשר להפריש אפילו חתיכה קטנה. כך כתב הרמב"ם (הלכות ביכורים פרק ה הלכה א): מצות עשה להפריש תרומה מן העיסה לכהן שנאמר ראשית עריסותיכם כו', וראשית זו אין לה שיעור מן התורה, אפילו הפריש כשעורה פטר את העיסה.
וברש"י על התורה (במדבר טו, כ) הביא דרשת חז"ל, "ראשית עריסותיכם כו' כתרומת גורן כן תרימו אותה, תרומת
גורן שלא נאמר בה שיעור ולא כתרומת מעשר שנאמר בה שיעור". ובספרי (שם, לפי נוסח הגר"א): "כתרומת גורן, מה תרומת גורן אחד מאלף אף חלה אחת מאלף".
ומסיים רש"י: "אבל חכמים נתנו שיעור, לבעל הבית אחד מעשרים וארבעה ולנחתום אחד מארבעים ושמונה". וכוונתו למבואר במשנה (חלה פרק ב משנה ז): "שעור החלה אחד מעשרים וארבעה העושה עיסה לעצמו כו', נחתום שהוא עושה למכור בשוק כו' אחד מארבעים ושמונה". ופירש רש"י ששיעורים אלו הם מדרבנן, אבל מדאורייתא אין לה שיעור.
וכן כתב הרמב"ם (שם הלכה ב): "ומדברי סופרים שמפרישין אחד מארבעה ועשרים מן העיסה כדי שיהיה בה כדי מתנה לכהן, שנאמר תתן לו, תן לו דבר הראוי ליתנו מתנה. והנחתום העושה למכור בשוק מפריש אחד משמונה
וארבעים".
דרשה זו שהביא הרמב"ם מקורה בספרי (במדבר פיסקא קי): "תתנו לה' תרומה, עד שיהא בה כדי מתנה לכהן. מכאן אתה אומר שיעור חלה של בעל הבית אחד מעשרים וארבעה ושל נחתום אחד מארבעים ושמונה", וכתב מהר"י קורקוס (שם) שדרשה זו אינה אלא אסמכתא, שהרי מן התורה אין לה שיעור. וכן כתב הסמ"ג (עשין קמא).
וכתב הרמב"ם (שם הלכה ט): "בזמן הזה שאין שם עיסה טהורה מפני טומאת המת, מפרישין חלה אחת בכל ארץ ישראל אחד מארבעים ושמונה, ושורפין אותה מפני שהיא טמאה". וכן פסק בשו"ע (יורה דעה סימן שכב סעיף ד). והטעם, שבזמן הזה אינה ניתנת לכהן, לא החמירו חכמים על בעל הבית לתת אחד מכ"ד, אלא יתן אחד ממ"ח, כנחתום.
והקשו האחרונים, מאחר שבזמן הזה אינה ניתנת לכהן, מדוע לא די בהפרשת כל שהוא, כדין תורה, ומדוע כתב הרמב"ם שצריך להפריש אחד ממ"ח. וביותר, שלענין תרומה גדולה אכן פסק הרמב"ם שבזמן הזה די להפריש כל שהוא, כדין תורה, ומדוע לא כתב כן גם לענין חלה.
וזה לשון הרמב"ם (תרומות פרק ג הלכה א): "תרומה גדולה אין לה שיעור מן התורה, שנאמר ראשית דגנך, כל שהוא, אפילו חטה אחת פוטרת הכרי. ולכשתחלה לא יפריש אלא כשיעור שנתנו חכמים. ובזמן הזה שהיא עומדת לשריפה מפני הטומאה יש לו להפריש כל שהוא לכתחילה".
ותירץ החזון איש (שביעית סימן ה ס"ק ד) שמכיוון שתקנו חכמים להפריש חלה בחוץ לארץ (כמבואר ברמב"ם שם הלכה ח, כדי שלא תשתכח תורת חלה מישראל), וחלה טמאה היא, שהרי נטמאת בטומאת ארץ העמים, ותקנו להפרישה אחד ממ"ח, אין בידינו להקל כיום בארץ ישראל יותר מבחוץ לארץ. ברם לענין תרומה גדולה שלא תקנו
חכמים להפרישה בחוץ לארץ בטומאה, אפשר לנו להקל בזמן הזה שאינה צריכה שיעור כלל. (ועיין באור שמח הלכות תרומות פרק ג שתירץ באופן אחר).
ברם הברכי יוסף (יורה דעה סימן שכב דין ד) כתב, שאפשר שאין כוונת הרמב"ם שחייבים להפריש בזמן הזה אחד ממ"ח, ובאמת די להפריש כל שהוא לחלה, ומה שכתב הרמב"ם אחד ממ"ח, כוונתו שאפילו הרוצה להפריש כשיעור די שיפריש אחד ממ"ח, ואין צריך להפריש אחד מכ"ד, כיון שלשריפה אזלא. וכן כתב בשל"ה (שער האותיות), והוסיף שהוא הדין לענין תרומה גדולה, שאמנם כתב הרמב"ם שיש להפריש כל שהוא, אך מי שרוצה
להפריש כשיעור יפריש, ויש מעלה בזה.
והוסיף הברכי יוסף שהרבה פוסקים נקטו כך להלכה, שבזמן הזה די להפריש כל שהוא לחלה, ומהם: החרדים, המבי"ט, מהריק"ש, הר"ש גרמיזאן ועוד פוסקים, וכן מנהג העולם.
אמנם בדרך אמונה (תרומות פרק ג ציון ההלכה ס"ק טז) הביא בשם הגר"א (בביאורו לירושלמי מעשר שני פרק ד הלכה א) שגם בזמן הזה צריך ליתן כשיעור, כפשטות דברי הרמב"ם. וכתב שכך מבואר גם בשו"ת רבי בצלאל אשכנזי (סימן ב).
ולהלכה אין צורך להפריש אפילו אחד ממ"ח, כדעת הפוסקים שהוזכרו, וכן מנהג העולם. אך מכל מקום צריך להפריש כזית, ולא די בחתיכה חתיכה קטנה מאד. וכן כתב הרמ"א (שם ס"ק ה) לגבי חלת חוץ לארץ: המנהג פשוט בכל מדינות אלו שאין מפרישין רק חלה אחת בלא שיעור וכו', ומ"מ נוהגין ליטול כזית (מהרי"ל). הרי שאפילו בחוץ לארץ המנהג להפריש כזית, ופשוט שיש לנהוג כן גם בארץ ישראל.
וכן כתב בספר משפטי צדק (להר"ש גרמיזאן, סימן צב): "גם בזמן הזה מפרישין אחד ממ"ח. הן אמת שיש מקילין בזמן הזה אפילו בארץ ישראל שאין מפרישין אלא כזית, כיון שהולכת לאיבוד ונשרפת אוקמוה אדינא דאורייתא דאין לה שיעור, ובכזית סגי, וכ"כ בעל המפה ביור"ד".
אכן כאשר מפרישים חלה מספק, מספיקה חתיכה קטנה, ואין צריך אפילו כזית. וכך מובא בספר גנזי שערי ציון בשם החזון איש, ששאלו לפניו אם צריך להפריש כזית (בהפרשה מספק), והשיב: "לאו דווקא, אבל צריך להיות חתיכה הראויה לאכילה ולא משהו בעלמא".
האמור עד כאן הוא לפי ההלכה כפשוטה. ברם בברכי יוסף (שם) כתב בשם האריז"ל (שער המצות פרשת שלח) שעל פי הסוד יש להפריש גם כיום אחד ממ"ח. וסיים: "אבל לא ראיתי ולא שמעתי ששום חסיד בדורנו נהג כך".
ובבן איש חי (שנה שניה פרשת שמיני) כתב: "כיון דרבינו הגדול אמר כן, טוב שיעשה האדם פעם אחת בשנה כפי דברי רבינו האר"י ז"ל, ויעשה זאת האיש בעצמו לקיים פעם אחת הפרשת חלה בידו, ודבר בעתו מה טוב להוסיף זכות על זכיותיו קודם יום הכיפורים".
