תרומות ומעשרות ממה שגדל בבית ובחצר

אימתי פירות וירקות הגדלים בבתים וחצרות חייבים בתרומות ומעשרות ומה הן השיטות בעניין. שאלות אלו נוגעות בשלוש סוגיות: הגדל בחצר שאינה שדה ,קביעות חצר ובית למעשר ופטור הכנסה דרך גגות וקרפיפות. מאמר מקיף זה שהינו מתוך שיעור שנמסר על ידי הגר"ש רייכנברג שליט"א במסגרת ימי העיון שנערכו על ידי בית המדרש ‘אמונת אי"ש' עומד על מסקנת שלושת סוגיות אלו והעולה מהן הלכה למעשה.

הגדל בחצר, בבית, במרפסות ובחלון האם חייב בתרו"מ והאם מברכים על הפרשתו

נעסוק תחילה האם ומתי חייבים להפריש תרומות ומעשרות מהגדל במקומות אלו ובהמשך נעסוק באיזו כמות של פירות שקוטפים צריך להפריש, ובאיזו צורה שהכניסו לבית מפרישים עם ברכה.

הגדל בבית 

בירושלמי (ערלה פ"א ה"ב) מבואר “אילן שנטעו בתוך הבית חייב בערלה ופטור מן המעשרות שנאמר היוצא השדה שנה שנה" [ובית אינו שדה.]

הרמב"ם (פ"א הל' מעשר הלכה י) כתב: “ויראה שהוא חייב במעשר מדבריהם". אך הראב"ד בהשגות (שם) חולק שגם מדרבנן פטור. מצד שני בגמרא ב"מ (דף פח,א) מצינו שדנו על חיוב תרומות ומעשרות בתאנה העומדת בגינה ונוטה לבית, ואומרים התוס' (שם ד"ה בעל הבית) שמה שלא כתבו תאנה הגדלה בבית משום שאין דרך לגדל בבית. ושם בסוגיא מדובר על חיוב תרומות ומעשרות מן התורה, והתוס' לא כותבים שאם גדל בבית לא חייבים בתרומות ומעשרות, אלא כותבים שאין הדרך לגדל בבית. משמע שסברו שגם גדל בבית חייב מן התורה. [וכן יש להוכיח מדברי התוס' גיטין (ז,ב ד"ה הא) שכתבו שקרקע שתחת העליה חייבת במעשרות, תחת העליה זה בבית. וראה בתוס' רא"ש (שם) שהביאו אחרת את דברי התוס' וצ"ע].

עציץ שאינו נקוב

הגדל בעציץ שאינו נקוב חייב בתרומות ומעשרות מדרבנן (כמבואר בברכות מז,ב), ומברכים על ההפרשה ככל מצוה דרבנן.

גם הגדל בבית לדעת הרמב"ם שחייב בתרומות ומעשרות מדרבנן מברכים על הפרשתו, אך כיון שהראב"ד סובר שלא חייבים כלל בתרו"מ מפרישים בלי ברכה[1].

מהו בית

והנה מהו בית אנו יודעים, בית מגורים מחסן וכדומה ושדה מתפרש כפשוטו. אך יש לדון בדינם של מקומות שהם בין שדה לבית .

כתב בתשובת הרא"ש (כלל ב אות ד) בדבר חיוב תרומות ומעשרות וערלה בנטוע בגג שמילאו עפר: “יראה לי שכל כה"ג חייב בתרומה ובערלה, דלא איירי בגמרא לפטור אלא מן הזרוע בדבר המיטלטל, כגון עציץ וספינה דלא הוי זרוע בארץ ואין דרך לזרוע כך ולא חייבה התורה להפריש מעשר אלא תבואת זרעך כדרך שהעולם זורעים והיוצא בשדה שנה שנה וגו', ואין דרך לזרוע בדבר המיטלטל. אבל כשהוא נקוב חשוב כמחובר לארץ כי השורשים יונקים מלחלוחית הארץ וקרינן ביה היוצא השדה וגם דרך לזרוע כך… וכן לענין טומאה והכשר חשוב נקוב כמחובר ושאינו נקוב כתלוש משום דכתיב גבי טומאה על כל זרע זרוע אשר תזרע, כדרך שבני אדם מוציאים לזריעה ואין דרך לזרוע בעציץ שאינו נקוב בתלוש, הלכך הוי כתלוש לכל מילי. אבל בנידון דידן שמילא הגג עפר ונטע בו כרם שהוא דבר קבוע עדיף טפי מעציץ נקוב. ואפילו לרבי שמעון דמדמי עציץ נקוב כתלוש לכל מילי לבד מלענין טומאה בפרק המצניע בסופו, מודה כהא דהוי מחובר לכל מילי כיון שהוא מחובר וקבוע ויונק מן הארץ והאויר שתחת הגג לא מחשיב ליה כתלוש, וגם דרך העולם לזרוע כך כדאיתא בפרק הבית והעליה וכן בית הבד שהוא בנוי בסלע וגנה אחת על גביו … ועוד תנן בצלים שהשרישו בעליה טהרו מלטמא, נפלה עליהם מפולת והן מגולין הרי אלו כנטועין בשדה, אלמא חזינן אפילו מפולת שנפל עליו מאיליו ובעליה הוי כנטוע בשדה כל שכן המכוין ליטע בגג דחשיב כמחובר גמור לכל מילי לערלה ולתרומה ולהכשר ולטומאה, והתולש בשבת ממנו חייב ."

רואים ברא"ש שגג נחשב שדה, וכן עציץ נקוב חשוב כמחובר לארץ כי השורשים יונקים מלחלוחית הארץ וקרינן ביה היוצא השדה וגם דרך לזרוע כך. [אמנם לא ברור מה דעת הרא"ש בגדל בבית כיון שעליה, לכאורה היא קומה שניה עם גג מעליה, וצ"ע[.

בירושלמי מעשרות (פ"ה ה"ב) איתא: “זרע בחורבה והביאה שליש וסיכך על גבה על דעתיה דרבי עקיבה התוספת חייב [שקובע מה היה בשליש הראשון לגבי התוספת] ועל דעתייהו דרבנן התוספת פטור [כיון שהשליש הראשון לא קובע לגבי ההמשך]. זרע בבית והעביר הסכך על דעתיה דרבי עקיבה התוספת פטור ועל דעתין דרבנן התוספת חייב."

רואים שחורבה דהיינו בית חרב שלא גרים בו, מה שבלי גג חייב, כיון שבלי גג נחשב שדה.

אם חצר נחשבת שדה

ויש לדון האם חצר הבית נחשבת שדה. כתב הרמב"ם (הלכות מעשר פרק א הלכה י): "אילן שנטעו בתוך הבית פטור ממעשרות שנאמר עשר תעשר את כל תבואת זרעך היוצא השדה, ויראה לי שהוא חייב במעשרות מדבריהם, שהרי תאנה העומדת בחצר חייב לעשר פירותיה אם אספן כאחת". והשיג עליו הראב"ד: "אילן שנטעו בתוך הבית וכו' עד אם אספן כאחת. א"א לא נראה כן בגמרא דמעשרות שנחלקו ר"ע וחכמים בתבואה שהביאה שליש ביד עכו"ם בסוריא ומכרה לישראל והוסיפה דר"ע אזיל בתר שליש ראשון וחכמים בתר שליש אחרון עיין באותה שמועה [כוונתו לירושלמי שהבאנו ששם כתוב שמה שגדל בחורבה המסוככת פטור, ולא כתוב שחייב מדרבנן]. והראיה שהביא מחצר אינה כלום דחצר שנטעה או שזרעה היינו שדה ולא עוד אלא מקבע נמי קבעה."

המהר"י קורקוס והכסף משנה מפרשים, שהרמב"ם מביא ראיה מחצר משום שחצר אינה שדה ומ"מ כתוב שחייבים בתרומות ומעשרות בע"כ שחייבים מדרבנן, ועל זה חולק הראב"ד שחצר שנטע שם היא כן שדה. והם מיישבים את הרמב"ם, שלגבי חצר הקובעת מבואר במשנה במעשרות שרק כשזרע רובה אינה בית, ואילו הרמב"ם מדבר כשיש שם רק עץ אחד, עי"ש.

[ויש לדון לדעתם מה סובר הראב"ד כשיש עץ אחד בחצר. האם הוא סובר שהחצר נחשבת בית אלא סובר שתאנה שבחצר הכוונה שיש הרבה תאנים, או שסובר שלענין חיוב תרומות ומעשרות גם עץ אחד בחצר נחשב שדה ומה שנאמר שצריך רוב הוא לענין שהחצר לא קובעת למעשר .נראה יותר לנקוט למעשה כצד זה כיון שזה פשטות לשון הראב"ד].

החזו"א (מעשרות ז,ה) מביא כמה ראיות שחצר אינה כבית והיא נחשבת לשדה. שהרי חייבים בעציץ נקוב וחייבים בספינה וחייבים בחורבה אם הסיר הגג, והגדל בעליה חייב כמובא ברמב"ם בהלכה שאחריה. [יש להעיר על ראיות החזו"א, שעציץ נקוב וספינה חייבים כיון שיונקים מהארץ וכמו שכתב הרא"ש, וחורבה וגג שלא משמשים לדברים אחרים רק לגידול אכן הם שדה, אך חצר משמשת לשימושי הבית ועל כן אפשר שהיא אינה שדה].

ועל כן כתב החזו"א שם “אלא עיקר הפטור משום סכך המונע את הגשם ואת הטל ואת הרוח ואת השמש ואין זה דרך גידול הטבעי". וא"כ ודאי שחצר אינה בית והגדל בחצר חייב מן התורה, ומה שמביא הרמב"ם מחצר מבאר החזו"א שהוא רק מביא ראיה שמה שגדל בבית [או בחצר] אין בו חסרון של ראיית פני הבית אע"פ שלא נכנס לבית דרך השער אלא גדל שם.

אע"פ שהחזו"א כתב שהפטור הוא משום שאינו גידול טבעי שמונע הגשם והשמש, מ"מ גם הוא מודה שהיסוד הוא הפקעת שם שדה ולא מספיק מניעת הגשם והשמש. שהחזו"א (שביעית כב,א) כותב: “וגדר בית ודאי א"צ בית שחייב במזוזה, והדעת נוטה דהעיקר תלוי בכיסוי ואולי צריך מחיצות י' טפחים גם כן". רואים שאולי צריך מחיצות כדי שיהיה בית ולא מספיק מניעת הגשם והשמש. וכך הוא כותב בהמשך: “וכל שכן אם מתוח אהל עראי לפי שעה לזרוע תחתיו שזה אינו כלום ואין אהל עראי מבטל שם שדה כלל". שצריך ביטול שם שדה.

לסיכום:

לדעת המהר"י קורקוס וכסף משנה גם מקומות ללא גג עשויים להיות מוגדרים כבית ולא כשדה .ולדעת החזו"א רק גג מבטל שם שדה.

חצרות שלנו

החצרות שדובר עליהם שימשו לשימושי הבית, ובהם סברו המהר"י קורקוס והכסף משנה שנחלקו הרמב"ם והראב"ד. שלשיטת הרמב"ם הם נקראים בית, ולהראב"ד אם שתלו שם הם נקראים שדה לענין חיוב תרו"מ. אך למעשה אין נ"מ בין הרמב"ם לראב"ד, שלכו"ע מה שגדל שם חייב, כיון שלפי הרמב"ם גם בית ממש חייב מדרבנן, ולדעת הראב"ד כיון ששתל שם חייב [יש רק נ"מ שלרמב"ם חייב רק מדרבנן ולראב"ד מן התורה.]

אך כל מחלוקתם בחצרות שלהם ששימשו לשימושי הבית אבל בחצרות הבנינים שלנו מסתבר שאם אינן משמשות לכלום אף לשיטתם גם לדעת הרמב"ם הם נחשבות שדה [גינה] לענין תרו"מ, אמנם אם החצר משמשת למשחק או לישיבה וכדומה מסתבר שדינה כחצרות של פעם שלדעת הרמב"ם אינן חייבות אלא מדרבנן.

ולדעת החזו"א גם לשיטת הרמב"ם כל סוגי החצרות נחשבות שדה לענין זה כיון שאין להם גג.

לפיכך הלכה למעשה:

 פירות שגדלו על עצים בחצרות שלנו או ירקות הגדלים באדמת החצר, יש להפריש מהם תרו"מ עם ברכה [לתוס' כיון שאין פטור של בית, ולרמב"ם מדרבנן, ולראב"ד לפי מהר"י קורקוס וכסף משנה כיון שגדל שם הוי כשדה, ולדעת החזו"א כיון שאין גג].

אמנם אם גדלים בחצר ירקות בעציץ, יש מקום לומר שבזה הראב"ד לא יסבור שכיון ששתל שם החצר נחשבת לשדה, כיון שמה שמונח עציץ לא הופך את החצר לשדה. אך מ"מ יש להפריש בברכה [לחזו"א יש להפריש בברכה כיון שאין גג, למהר"י קורקוס ולכסף משנה, אם החצר לא משמשת לכלום מסתבר שאפשר להפריש בברכה כיון שהיא כגינה. ואם היא משמשת למשחק או לישיבה וכדומה צריך עיון אם הראב"ד מודה, שאפשר שמה שכתב הראב"ד שחצר שנטעו בה היא כשדה זה כשנטעו בקרקע החצר, אבל כששמו שם עציץ יתכן שלא. אבל נראה במהר"י קורקוס ובכסף משנה שהם פוסקים להלכה כמו הרמב"ם שתמיד חייבים מדרבנן, ואינם מבינים את הראב"ד.]

מרפסת מקורה

עציץ הגדל במרפסת מקורה דינו כגדל בבית. הגדל במרפסת שאינה מקורה, לדעת החזו"א דין הגדל שם כגדל בשדה כיון שאין קרוי, [וכך מובא בקיצורי הלכות שביעית שיצאו במחיצתו של מרן החזו"א זצ"ל שהגדל במרפסת שאינה מקורה דינו ככל דיני שביעית ובמרפסת מקורה דינו כבית]. ולדעת מהר"י קורקוס והכסף משנה נחלקו בזה הרמב"ם שלדעתו דינו כגדל בבית אך מ"מ חייב מדרבנן, אך לראב"ד יש להסתפק האם גם צמח הגדל בעציץ במרפסת הופך את המקום לגינה, ומסתבר שלא. [אך מ"מ נראה שאפשר לברך. כיון שלחזו"א לדעת כולם צריך לברך, ולמהר"י קורקוס ולכסף משנה לדעת הרמב"ם אפילו בבית חייב מדרבנן, ונראה שהם פוסקים להלכה כרמב"ם ולא כראב"ד.]

הגדל בחלון

עציץ שעומד על אדן החלון, אם עומד מהצד הפנימי של הזכוכית, נחשב שגדל בבית ומפרישים ממנו בלי ברכה. אם עומד מחוץ לזכוכית אך מבפנים לסורגים, נראה שאף לחזו"א נחשב כגדל בבית, כיון שזה לא שדה אלא חלק מהבית וגם יש גג מעליו (של עובי הקיר של החלון) אף שיתכן שנכנס גשם ושמש. ואפילו אם הסורגים בולטים מחוץ לבנין והעציץ נמצא עליהם, והרי יש שם שמש וגשם, מ"מ נראה שאף לחזו"א אין זה שדה אלא בית כיון שזה לא רשות לעצמו אלא חלק מהבית. וכמו שכתבנו לעיל להוכיח שגם לחזו"א היסוד הוא הפקעת שם שדה, ומה שאינו רשות לעצמו אלא נספח לבית ע"י הסורגים אינו נחשב שדה אף שיש שם גשם ושמש [ראה רמב"ם (הל' מעשר פ"ד ה"ג) לגבי גג משופע, והלכה ט לגבי בית שער וכו' שלגבי קביעות למעשר יש מושג של נטפל לבית], לכן יפריש בלי ברכה, [ראה עוד בהמשך]. ואף אם העציץ נקוב והוא מעל אדמת החצר ואז הרי הוא יונק מהשדה והבאנו לעיל מהרא"ש שעציץ נקוב נחשב שדה כיון שמחובר לשדה ע"י היניקה, יש לדון אם זה גם כאשר הוא גבוה מהשדה. (ראה גם ריטב"א גיטין ז,ב אם גבוה מעל י' טפחים).

פרי אחד

וכל מה שדברנו עד עתה הוא על חיוב תרומות ומעשרות במה שגדל באותם המקומות. אך אף אם חייבים בתרו"מ, אם קוטף רק פרי אחד או ירק אחד, אם זה בחצר או במרפסת יכול לאוכלם שם בלי להפריש. כמבואר במשנה (מעשרות פ"ג משנה ח), ונפסק ברמב"ם (הל' מעשר פ"ד הל 'טו, יז, יח): "תאנה העומדת בחצר אוכל ממנה אחת אחת ופטור ואם צירף חייב במעשר. גפן שנטועה בחצר לא יטול את כל האשכול ויאכל אלא מגרגר אחד אחד וכן ברמון לא יטול את כל הרמון אלא פורט את הרמון באילן ואוכל הפרד משם, וכן באבטיח כופתו בקרקע ואוכלו שם. כסבר הזרועה בחצר מקרסם עלה עלה ואוכלו ואם צירף חייב לעשר וכן כל כיוצא בזה" החזו"א (דמאי ז, כד) כתב שתפוזים או קלמנטינות, כיון שיש להם פלחים ולא אוכלים אותם כאחד אפילו כשקוטף פרי אחד נחשב כאילו הרבה כמו באבטיח ורמון. ובשערי צדק (פ"ג סעי 'יז) מחדש: "ונ"ל דה"ה בכל הפירות שדרך בני אדם לאכול מהם רק פרי אחד, כגון תפוח ואתרוג וכיוצ"ב, דינו כאשכול ורימון."

והטעם לכל זה משום שחצר ובית לא קובעים קודם גמר מלאכה, ופרי אחד נחשב כקודם גמר מלאכה כיון שאין לו גמר מלאכה.

אמנם גם בפרי אחד מותר רק באכילת עראי ולא אכילת קבע (ככל קודם גמר מלאכה), דהיינו לא לאכול בתוך סעודת קבע, ולא לקטוף עכשיו כדי לאכול לאחר זמן.

ופירות שגדלים בבית, או שקוטף בחצר ומכניס לבית, כתב החזו"א (שם) שלא חייב לעשר אם מכניס רק פרי אחד. אמנם השערי צדק כתב שבבית יפריש אפילו מפרי אחד ורק בחצר נאמר פטור זה.

הכנסה לבית לא דרך השער

איתא בגמרא (ברכות דף לה,ב): "ואמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן משום רבי יהודה ברבי אלעאי, בא וראה שלא כדורות הראשונים דורות האחרונים, דורות הראשונים היו מכניסין פירותיהן דרך טרקסמון כדי לחייבן במעשר, דורות האחרונים מכניסין פירותיהן דרך גגות דרך חצרות דרך קרפיפות כדי לפטרן מן המעשר, דאמר רבי ינאי אין הטבל מתחייב במעשר עד שיראה פני הבית, שנאמר בערתי הקדש מן הבית; ורבי יוחנן אמר אפילו חצר קובעת, שנאמר ואכלו בשעריך ושבעו". מבואר שכדי להתחייב במעשרות צריך שהפירות יכנסו לבית דרך השער .אמנם אעפ"כ מה שגדל בחצר או בבית חייב אפילו שלא נכנס דרך השער [כמבואר ברמב"ם לעיל ובתוס' ב"מ פח,א, ד"ה עד שיראה, ראה גם בשיטה מקובצת שם], שרק מה שנכנס מבחוץ אם לא נכנס דרך השער אלא דרך החלון או נכנס לחצר מעל הגדר אז אינו חייב.

דעת רש"י ותוס' (ברכות לה,ב ועוד ותוס' גיטין פא) שהפטור במכניס דרך גגות וחצרות הוא רק אם אוכל אכילת עראי, אבל אסור מדרבנן לאכול אכילת קבע בלי להפריש תרומות ומעשרות כיון שאיסור אכילת קבע שחל בשעת הקטיף לא פוקע. אך דעת רבנו אפרים (תוס' מנחות סז,ב) שמותר גם באכילת קבע כיון שלא יכול לבוא יותר לחיוב מן התורה, שאף אם יוציא ויכניס שוב לא יתחייב, שאין כניסה אחרי כניסה (ראה חזו"א מעשרות ג,ט) וכן דעת הרשב"א (ח"א סי' שסא). לכן אם גדל עץ בחצר סמוך לחלון וקוטף פירות דרך החלון מותר באכילת עראי אפילו כמה פירות ואסור באכילת קבע בלי לעשר אבל לא מברכים על הפרשה זו שהרי נחלקו הראשונים אם אסור באכילת קבע. וכך הדין אם קוטף דרך המעקה של המרפסת. וכן מה שגדל באדניות מחוץ למעקה, שמעיקר הדין חייב בתרומות ומעשרות כדלעיל ככל גדל בחצר, אמנם כיון שמכניס מעל המעקה, נחשב שמכניס לבית דרך גגות וקרפיפות, שאסור רק באכילת קבע ומותר באכילת עראי. היה צריך לברך על ההפרשה כדי להתיר אכילת קבע, אבל כיון שלרבנו אפרים ולרשב"א פטורים לגמרי נראה שלא לברך.

הגדל במרפסת ונכנס לבית

מה שגדל בחצר ומכניס לבית דרך דלת אחורית שזו הדלת להיכנס מהחצר לבית וכן מה גדל במרפסת לא מקורה ומכניס לבית דרך הדלת של המרפסת, אסור אף באכילת עראי אע"פ שזו לא הדלת הראשית של הבית. א. משום שכבר נקבעו בחצר ובמרפסת ונאסרו באכילת עראי. ואע"פ שאינו אוכל בחצר או במרפסת אלא מכניס לבית, כך שהפירות רק עברו בחצר ובמרפסת, הם נקבעים כמו שכתב החזו"א (מעשרות ה,ו) שהרמב"ם פוסק כמו רבי שגם מה שרק עובר בחצר ,החצר קובעת. ב. יתכן שכיון שמה שגדל שם זו הדרך היחידה להכניסו לבית, נחשב כהכניס דרך השער (ראה תוס' ב"מ פח,ב סוף ד"ה לא, וע"ז נו,א סוף ד"ה ואע"פ).

וכן אם ענף מהעץ הנטוע בחצר נוטה לתוך המרפסת וקוטף ממה שנוטה, הרי אם קוטף שניים הם נקבעים למעשרות ואסורים אפילו באכילת עראי, משום שהענף הנוטה נחשב כאילו גדל במרפסת. (כמבואר ברמב"ם בל' מעשר פ"ד הט"ז).

מה שגדל על אדן החלון מסתבר שנחשב כגדל בבית שלא צריך הכנסה דרך השער, אמנם מה שגדל על אדן החלון נוטה מחוץ לסורגים, ומכניס לבית דרך הסורגים, מסתבר שזה כגדל בחצר וכמכניס דרך החלון שמותר באכילת עראי אפילו קוטף כמה.

סיכום:

א. מה שגדל בתוך הבית, או על אדן החלון או בתוך הסורגים אפילו הבולטים לחוץ, או במרפסת מקורה, מפרישים תרומות ומעשרות בלי ברכה. [אם קוטפים רק פרי אחד, לדעת החזו"א דינו כבסעיף 2, לדעת השערי צדק צריך להפריש בלי ברכה.]

ב. מה שגדל בחצר, אם קוטפים פרי אחד אפשר לאוכלו אכילת עראי בלי להפריש תרומות ומעשרות [ראה לעיל מה נחשב פרי אחד]. אם קוטפים שניים או יותר צריך להפריש בברכה [אם זו חצר הקובעת למעשרות, ואם אינה קובעת אפשר לאכול אכילת עראי בחצר בלי להפריש, אך יש לזה תנאים.]

ג. מה שגדל במרפסת לא מקורה דינו כגדל בחצר.

ד. מה שגדל בחצר סמוך לחלון וקוטף דרך החלון, וכן מה שגדל באדנית מחוץ למעקה של המרפס וקוטף ומכניס מעל המעקה, מותר באכילת עראי בלי להפריש ואסור באכילת קבע, ומפרישים תרומות ומעשרות בלי ברכה.

הרב שאול רייכנברג שליט"א
מרבני בית המדרש ומחבר ספר 'משפטי ארץ'

מאמר מתוך גיליון הליכות שדה 229 שיצא לאור בחודש תמוז תשפ"ד

[1] יש להעיר שהיה מקום לומר שגם לפי הרמב"ם בעציץ שאינו נקוב בבית לא גזרו [והרמב"ם מדבר על הגדל בקרקע הבית שבזמנם הבתים לא היו מרוצפים], וכמו שכותב החזו"א שביעית כב,א לענין שביעית: ”והיכי שהעציץ בבית, את"ל דזורע בבית דרבנן, י"ל דבעציץ שאינו נקוב לא גזרו כיון דגם בזורע אינו אלא דרבנן. ואחרי שכבר הורה זקן הפאה"ש אף בזורע בבית, המיקל בעציץ שאינו נקוב בבית יש לו על מה לסמוך". מצד אחד רואים שהחזו"א הקיל רק מדוחק, אך שם זה משום שזהו רק ספק אם בית פטור בשביעית. מאידך י"ל כיון שחייבו תרו"מ בעציץ שאינו נקוב, אע"פ שאינו שדה וגם אין הדרך לגדל בו, ממילא אינו שונה בגלל שהוא בבית, וצ"ע.