שאלה
האם אותם שאינם נותנים מעשר עני יש להם על מה לסמוך?
תשובה
נתינת מעשר עני אף בזמן הזה היא חובה ואותם המשאירים את המעשר עני אצלם ואין נותנים אותו לעניים אין להם על מה לסמוך והרי זה גזל מתנות עניים.
ביאורים
המפריש טבל ודאי הרי הוא חייב בנתינת המעשר עני לעניים, ואם אינו נותנם הרי הוא גוזל את העניים.
כמו כן אם הוא מאחר מלתת את המעשר עני במקום שיש עניים או במקום שיש גבאי עניים, הרי הוא עובר בבל תאחר כמבואר ברמב"ם (מתנות עניים פרק ח הלכה א) וכן פסק השו"ע (יו"ד סימן רנז סעיף ג) ועיין משפטי ארץ (פרק טז הערה 35) בשיטות הראשונים בבל תאחר.
חז"ל התייחסו בחומרה רבה למי שמעכב את מתנות העניים אצלו כמבואר במשנה באבות (פרק ה משנה ט) "בארבע פרקים הדבר מתרבה ברביעית ובשביעית וכו' מפני המעשר עני שבשלישית ובשישית". ואמרו חז"ל (איכה רבה פרק א פרשה כח) גלתה יהודה מעוני בגלל שגזלו מתנות עניים.
בדורות שעברו מחמת הקשיים הכלכליים היו שחיפשו דרכים כדי להפטר מלתת מעשר עני, ישנם שלאחר הפרשת מעשר עני היו מוסיפים בנוסח "והריני מפקיר נכסי, ואני זוכה במעשר עני". [נוסח זה מופיע בשו"ת ציץ אליעזר (חלק יא סימן סו) נוסח לרבני ירושלים הקדמונים שנת רע"ב ויעוי"ש שהביא את דעת גדולי ישראל שהתנגדו לזה מכמה טעמים].
ישנם שהיו נותנים לעני סכום קטן מאד ומבקשים ממנו שתמורת סכום זה יקנה להם את כל המעשר עני של כל השנה, גם כנגד זה יצאו גדולי ישראל ובפרט שיש כאן חשש איסור של עני המסייע בבית הגרנות.
ב"ה בדורנו דור השפע אין אנו זקוקים להערמות למיניהם וכל אחד שזיכה אותו ה' ויש בחצירו עצי פרי או ירקות וכיו"ב יתן את המעשר עני לעניים.
לעומת זאת המפריש מפירות שהם ספק טבל או המפריש לחומרא מתוצרת שהפרישו כבר בחנות אינו צריך לתת לעני את המעשר עני, כיון שישנו ספק שמא כבר נתנו את המעשר עני לעני והכלל בדיני ממונות הוא, שהמוציא מחבירו עליו הראיה.
אחד מגדולי הדור נוהג שבשנת מעשר עני מחמת הספק שמא לא נתנו את המעשר לעני, מתנה בתחילת השנה שאם יהיו לו פירות של מעשר עני, הכסף שנותן לצדקה יהיה עבור מעשר עני, והשאר יהיה צדקה, ומהני לכל הפחות לשיטות שאומרים מה לי הן מה לי דמיהן, שאפשר לקיים מצות נתינה בכסף [עיין בתשובה כאן ←]. ואולי טעמו שחושש לדין של צדק משלך ותן לו שמשם למדה הגמ' (חולין קלד ע"א) שספק מתנות עניים לעניים.