חובה ודרך נתינת מעשר עני בשווקים

הוראות מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל אודות חובה ודרך נתינת מעשר עני בשווקים

א. חובת נתינה במעשר עני:

השנה הבעל"ט – התשפ"ה הינה שנת מעשר עני.

ביהמ"ד להלכה אמונת אי"ש הוקם בעיה"ק בשלהי תשל"ט, ושנת מעשר עני הקרובה – הייתה תשמ"ג. ומאז מידי שנת מעשר עני היה מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל מעורר על חובת הקיום של מצוות מעשר עני, והדרכים המעשיות לקיימה. ושני פנים לדבר – האחד להדריך יראי ד' אשר בגינתם ובשדותם טבל ודאי להפריש ולקיים מצוות נתינה כהלכתה (ראה הליכות שדה מספר 23 ואילך ולאורך השנים, ובשנת המעשר עני האחרונה תשפ"א – ראה הגר"ש רייכנברג הליכות שדה גליון 210 – תשרי פ"א דיני מעשר עני למעשה), אולם בעיקר עורר אודות חובת נתינת מעשר עני מטבל ודאי בשווקים על מנת להימנע מגזל מתנות עניים.

ב. להבנת הדברים נקדים ונאמר, סדר הפרשת תרו"מ בשווקים (גם בטבל ודאי) הוא שהבעלים (החקלאי או המוכר) "מוציא בפועל" קצת יותר מאחוז מכמות הטבל שהגיעה לשוק, שהרי תרומה גדולה שיעורה כל שהוא, ותרומת מעשר היא אחוז (עשירית מהמעשר ראשון) והן אסורות באכילה, לפיכך אותן מוציאים מן הטבל. את שאר המעשרות (מעשר ראשון, שני או עני), קובעים בצפון ודרום הפירות ולא מוציאים אותם.

וזאת, מאחר וכיום אין מקיימים מצוות נתינת מעשר ראשון – ללוי. טעם הדבר, או שסומכים על דברי המהרשד"ם (אה"ע סי' לה) ועוד אחרונים (ראה בשאילת יעבץ סי' קנא) אודות הספק בחזקת כהונה ולויה. ולכן פטורים מנתינה מחמת המוציא מחברו עליו הראיה (ועיין יור"ד ס"ס שכב ובנו"כ שם). או מן הטעם שחוששין שירבו העולים על פי עצמם (כדברי  מרן החזו"א זצוק"ל (שביעית סי' ה סקי"ב), ומעשר שני –  הואיל ומחללים אותו על פרוטה הרי הוא חוזר להיות חולין לכל דבריו.

כאשר מדובר בהפרשה של תוצרת חקלאית המיועדת למצוה – כגון, אכילת מצה, מרור או אז דואגים ברוב ועדי הכשרות – להציא גם את המעשר ראשון שלא יהיה בתוצרת המגיעה ללקוחות בגין חשש "לכם", ויש שמקפידים כן אף בשמן זית המיועד להדלקת נרות חנוכה (וראה ישא יוסף או"ח ח"ד סי' רכח – רכט).

 ג. אמנם בשנים א' ב' ד' וה' של שנות המעשר (בפועל), אכן כך יש לנהוג, להוציא מהפירות רק אחוז פלוס, ולא יותר. אבל בתוצרת טבל ודאי של שנת מעשר עני, שנים ג' ו', שהינה ודאי חייבת בנתינה יש להפריש ולתת תשעה אחוז מהתוצרת לעניים, אף שדבר שקשה מאוד לביצוע, וניתן לומר שברוב מוחלט של התוצרת החקלאית הוא אינו מתבצע מ"מ דבר זה אינו כדין.

יתירה מזו כתב מרן הגרש"ז אוירבך זצוק"ל (מנחת שלמה ח"א סי' נג, ובקונטרס לאפרושי מאיסורא) שבכהאי גוונא, הפרשת מעשר עני אינה חלה ללא נתינה, על אף שבכל המתנות לרוב הפוסקים הפרשה בלא נתינה חלה בדיעבד, מעשר עני שאני וטעמו – דבמעשר עני "שאין בו שום קדושה ועיקר חיוב ההפרשה הוא כדי לזכות את העניים ודאי מסתבר שאם ע"י קריאת שם לא זכו בהם העניים, אין זה חשיב כלל הפרשה, אין הכרי יוצא כלל מאיסור טבל" (עמ' רס). [ובפרט אם ההפרשה בוצעה ע"י משגיח בשליחות].

נמצא שלדעת מרן הגרש"ז אוירבך גם במקומות מפוקחים בכשרות כראוי, בשנים שלישית וששית התוצרת יוצאת טבולה למעשר עני. אמנם יש מרבותינו שחלקו בזה על המנחת שלמה ולדעתם אף במעשר עני הפרשה בלא נתינה חלה, אבל גם לדעתם הרי ועדי הכשרות המשגיחים והבעלים עושים יד אחת בריש גלי לגזול מתנות עניים (ראה ישא יוסף ח"ב עמ' רכה).

עוד הוסיף מרן הגרשז"א (שם) שמכיון שהמעשר עני לא חל, עדיף בכהאי גוונא שוועדי הכשרות והרבנויות לא יפרישו מע"ע וימכרו פירות "טבל", הטבול למעשר עני, ויודיעו על כך לקונים [יתלו שלט בחנות "שהפירות הם טבל טבול למעשר עני"], וכל אחד יתקן בעצמו את הפירות שקונה, ויתן את המעשר ענים לעניים – במקרה כזה המוכר עובר רק על "איסור דרבנן" של מכירת טבל, ועדיפה דרך זו מאשר לקבוע מעשר עני בלא נתינה כי אז יעבור המוכר גם על "גזל עניים", שהוא איסור דאוריתא וגם על "בל תאחר".

אולם הוראת מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל – היא שמכיון שהמוכרים טבל טבול למעשר עני עוברים לא רק על איסור דרבנן של מכירת טבל, אלא גם על לפני עיוור דאורייתא, שהרי רוב הקונים שיקנו את הטבל לא יפרישו, ויאכלו את הפירות בטבלם, אין לעשות כן.

לכן הורה לנו מרן רבינו הגריש"א זצוק"ל – שמחובתנו במקום שבכשרותינו כשיש פירות טבל ודאי, לסדר את ענין נתינת המעשר עני.

אמנם צריך היה למצוא כיצד לעשות זאת למעשה, והשאלה נחלקה לשתים, האחת כיצד יקנו את המעשר עני  – לעניים. והשניה כיצד ומה יתנו בפועל.

ד. נתינת מעשר עני בפועל

המצב העובדתי ברור כי בכל התוצרת החקלאית שבשווקים לא נוכל להפריש ולתת תשעה אחוז לעניים. [שיעור מעשר עני הניתן אחרי קביעת מעשר ראשון ללוים]. ואמנם מצאנו בענין מעשר עני – מושג של שער הזול, ואף ראוי לעשות כן, וכמ"ש מרן החזו"א במכתבים (דרך אמונה ח"ג מכתב יב), "אין לנהוג צרות עין בעשירים וחייבים אנו לשקוד על תקנתם ואין ספק שאם יצטרכו ליתן מעשר ראשון ומעשר עני יוכרחו למכור את פרדסיהם… או שלא יעמדו בנסיון". ודברי מרן החזו"א הינם ביהודי שרוצה לקיים מצוות מעשר עני, והוא שומר תורה ומצוות שביקש להפריש "שער הזול". אבל ודאי שברוב המקומות המושגחים [עד שבעזה"י ישובו בתשובה] לא נוכל ליתן מעשר עני אפילו בשיעור של שער הזול.

משום קושי זה, נשאלו רבותינו אם ניתן לקיים המצוה כאשר העני "מוותר" על חלק משמעותי מהמגיע לו ע"פ דין.

והנה מצאנו נידון כעין זה בדברי גדולי ירושלים בקיום מתנות כהונה, זרוע לחיים וקיבה, שהם חלקים ניכרים של הבהמה. כפי שמובא בספר מלא העומר – מסבו של הגר"י בלוי זצ"ל (לקט העומר, סימן שכו סוף עמ' נו) "ושמעתי על אדמו"ר רשכבה"ג מהרי"ל דיסקין זצ"ל, שהנהיג שכל טבח חדש ישחוט ג' בהמות, ואת המתנות הללו יקנו לכהן מסוים כדי שאותו הכהן יחשב כמכירי כהונה. ואח"כ כאשר התקבץ איזה סכום הגון, היו נותנים לכהן, והכהן ממה שקיבל היה נותן איזה סך למוסד של צדקה, ועי"ז לא היה ניכר פסידא דכהן, כי הרי עושה מצוה בכסף, ולמצוה אין ערך, ע"כ תורף דבריו. וגם בספר 'ארץ ישראל' כתב שכך נהגו הרי שעשו הסדר עם הכהן והוא קיבל שוויות פחותה מאוד משווי הזרוע לחיים וקיבה. וכך היה ג"כ נהוג אצל הגרצ"פ פראנק זצ"ל.  

וכך גם נהגו, נתינת מעשר עני והחזרת (וויתור) על חלק גדול מהשווי – ע"י גבאי הצדקה ה"ה ראשי ישיבת קול – תורה זצוק"ל כאשר קיבלו מעשר עני מיבולי קיבוץ שעלבים (כפי שיוזכר להלן).

וכך הורה לנו מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל שניתן לעשות הסדר עם העניים שבו הם יוותרו על חלק גדול משוויות המעשר עני.

ה. הוראות מעשיות של מרן זצוק"ל:

להלן עקרי הדברים שהונהגו במעשר עני במקומות שהיו בהשגחתינו, עפ"י ההוראות של מרן רבינו הגרי"ש אלישיב זצוק"ל.

עיקר ההדרכה היתה שצריך לקיים מצוות נתינה, ובגלל שאי אפשר ליתן תשעה אחוזים בפועל, הרי יש להקנות להעני את המעשר עני ואח"ז שהעני יחזיר חלק (ימכור את המע"ע ברובו ויקבל תמורתו חלק מהמע"ע או סכום מסויים.

על השאלה מהו המינימום שצריך העני לקבל בפועל כדי שתקויים מצוות נתינה, השיב שצריכים להקנות לעני או לקופת צדקה את המעשר עני, ואח"כ העני ימכור את המעשר חזרה במחיר זול מאד (אפילו הרבה פחות משער הזול) רק לעשות כן שיהיה שוויות לעני.

שבו ושאלו, למרן זצוק"ל הלא בכהאי גוונא יהא העני (או קופת הצדקה) ככהן המסייע בבית הגרנות, שהרי הבעלים מזכים לעני זה – מחמת שהוא מקנה להם חזרה במחיר מוזל. ואמנם (ראה חת"ס בכורות) נחלקו האחרונים אם במע"ע יש דין המסייע ולשיטות אלו ודאי אין מניעה שיהא העני מחזיר חלק גדול מהמעשר עני שקיבל. אולם נשאל רבינו מרן זצוק"ל לאותם שיטות שיש ענין מסייע גם במעשר עני, היאך מותר העני לנהוג כן, ועל זה השיב מרן זצוק"ל שדין עני המסייע הוא בכה"ג שהעני עושה פעולה 'שתמנע את הנתינה' לעני אחר, אבל אם מבלעדי הפעולה שהוא עושה אף עני לא יקבל את המעשר עני אין כאן איסור מסייע.

שבנו ושאלנו, תינח בעני פרטי שמקנה חזרה את הפירות תמורת אחוז קטן של הפירות מפני שהוא מוחל על ממונו, אבל אם עושים הסכם כזה עם קופות הצדקה שהינם יד עניים – האם בעלי הקופות יכולים לעשות הסכם (של כעין ויתור) במעשר עני על חשבון העניים, שיקבלו פחות אחוזים מהמעשר עני. ועל זה השיב מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל: שכיון שמבלעדי הסכם זה לא ינתן כלל המעשר לעניים, עדיף שיעשו הקופות הסכם זה עבור העניים, כיון שהם גבאים של העניים, וכיד עניים הם.

ולמעשה כך היתה גם הוראתו של מרן הגרשז"א זצוק"ל וכפי שנדפס במנח"ש הישן (ח"ג סי' קנח, אות יד) "ובנוגע למעשר עני נזכרתי בת"ח גדול וצנוע שהוא בעל משפחה גדולה ועני ממש, ולכן אחשוב לדבר עם האיש ההוא לקבל ממנו יפוי כח למכור לך חזרה את המעשר עני, עבור אחד מעשרים או אחד מעשרה משוויו האמיתי". כלומר, העני תמורת 0.9 אחוז מהתוצרת או 0.45 אחוז מוכר חזרה את המע"ע (שהוא תשעה אחוז מהתוצרת) ומבואר שלמעשה כיון שהתקשה הבעלים לקיים את המצוה כדינה, עשה מרן הגרשז"א זצוק"ל הסכם שיקנו לעני והוא יחזיר בחזרה את רוב הסכום. [כפי שהוזכר לעיל, כך גם נעשה ע"י גבאי הצדקה ישיבת קול תורה ראה ישא יוסף ח"ב עמ' רכב לגבי מעשר עני של קיבוץ שעלבים, אבל שם יתכן והיו טעמים נוספים ואכמ"ל].

וראה עוד בתשובות והנהגות להגאון הגדול ר"מ שטרנבוך שליט"א, ח"ג סי' שמ שכותב להקנות את המעשר עני בצורה של 'מתנה ע"מ להחזיר', באופן שניתן לו כמה אחוזים מזה, ע"ש].

ו. דרכי הקנאה – לעני:

מעתה נותר לברר כיצד לבצע הקנאה זו לעני או לקופות הצדקה. אמנם להלכה הדרך הפשוטה היא שבעל הפירות [בנידון דידן הסוחר] יקנה את המעשר עני וקופת הצדקה תקנה בקנין אגב על ידי שאדם אחר יקנה בעבורם. אבל במציאות בשווקים דרך זו קשה מאוד ולא מציאותית, שהרי גם אם משגיח 'כשרות למהדרין' ימצא את הבעלים בבוקרו של יום, כאשר הוא טרוד במסחרו ויבוא ויאמר, אני נותן לך כסף, שבזה אני רוצה בתור נציג קופת הצדקה, לשכור ממך שטח קרקע, ואגב זה לזכות חלק מהפירות לעניים וכו', עד שיגמור להסביר לו את כל התהליך, חוששני שהבעלים יעזוב או יעזיב את המשגיח.  

ולכן נאלצנו למצוא דרך נוחה מזו, המשגיח מקבל מקופת הצדקה – מטבעות, ובכל פעם שהוא מפריש מעשר עני (בשליחות הבעלים) הוא נוטל מטבע של קופת הצדקה ומשכיר 'מהבית שלו' שטח מסוים לקופת הצדקה ואגב זה הוא זוכה לקופה במעשר עני. אלא שעדיין זה תלוי במח' רעק"א והחת"ס – האם שליח יכול לזכות את הקרקע שלו עבור הבעלים, ועל זה השיב מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל שאם זו הדרך שבה יהא ניתן להקנות מעשר עני – עליכם לעשות כן.

ולמעשה בדרך זו מזכים את המעשר עני 'לגבאי צדקה', ואח"כ נמכר המעשר עני ע"י הקופה, לסוחר בהרבה פחות משוויו.

ויצויין שגם אחרי כל מה שמרן רבינו זצוק"ל היה מכה באמצע צרידה כי חייבים לעשות כן, היה מוסיף ואומר "דעו, שאמנם לדין נתינת מעשר עני ככל חוקיו ומשפטיו לא הגעתם (שאי"ז נתינה שלמה כדינה), אבל לפחות בזה ניצלים מגזל מתנות עניים" , עכ"ל.

וכמיהת הלב שיהיו עוד רבנויות וועדי כשרות שיעשו כן, ונזכה להינצל מגזל מתנות עניים ומאכילת טבלים, ומידה טובה יתירה חמש מאות על המבואר באבות פ"ה בדבר העונש בגלל גזל מתנות עניים, ובזה נזכה לקיים את המצווה – ככל פרטיה ודקדוקיה. "שיתרבו השומרים ויחדל הקושי ויוקבע השער כי נכוון המעשרות" (לשון מרן החזו"א) – גם בעז"ה בקרוב בהיות חיוב התרומות ומעשרות מדאורייתא, בב"א.

רבי יוסף יקותיאל אפרתי שליט"א
ראש בית המדרש